הכאבים התחילו רק יום אחרי התאונה - האם עדיין אפשר לקבל פיצוי?

 יש פגיעות, בעיקר בצוואר, בגב, ברקמות רכות, בשרירים וברצועות, שאינן מתבטאות במלוא עוצמתן ברגע הראשון, בין היתר בשל אדרנלין, הלם, מתח, או משום שהנפגע עסוק ביציאה מהרכב ובבירור הנזק.

לכן עצם העובדה שהכאב התחיל רק למחרת אינה שוללת זכאות לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אשר יוצר מסלול פיצוי לנזקי גוף בתאונת דרכים מול המבטחת של הרכב, ובמקרים מסוימים מול קרנית.

באדיבות המרכז לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בהובלת עו"ד שחר זמלר

הבעיה איננה עצם האיחור אלא ההוכחה

מבחינה משפטית, הקושי המרכזי איננו בשאלה האם כאב יכול להופיע יום אחרי התאונה, אלא האם ניתן להוכיח קשר סיבתי אמין בין התאונה לבין התלונה המאוחרת. 
ככל שהפנייה הרפואית סמוכה יותר לאירוע, וככל שהתיעוד הראשוני מדויק יותר, כך גדל הסיכוי שהמבטחת לא תוכל לטעון שמדובר בכאב ישן, בבעיה ניוונית, או באירוע אחר שאינו קשור לתאונה. 
לעומת זאת, כאשר נפגע מחכה ימים ארוכים בלי בדיקה ובלי תיעוד, הוא יוצר בעצמו קושי ראייתי, גם אם נפגע בתאונה.

בתביעות פיצויים בעקבות תאונות דרכים, שאלת הקשר הסיבתי נבחנת פעמים רבות דרך רצף המסמכים הרפואיים והאופן שבו התלונות מתפתחות לאורך הזמן. 
כאשר קיימת פנייה מסודרת לבדיקה רפואית בסמוך להופעת הכאב, גם אם לא מיד ברגע התאונה, 
ניתן במקרים רבים לבסס באופן תקין את הקשר בין האירוע לבין הנזק. לכן החשיבות איננה רק למועד התאונה עצמו, אלא גם לאופן שבו מתועדת ההתפתחות הרפואית לאחריה.

למה הרבה נפגעים לא פונים מיד?

המציאות מלמדת שלא מעט אנשים יורדים מהרכב אחרי תאונה, בטוחים שהם "בסדר", ורק למחרת בבוקר מגלים הגבלה בצוואר, כאבי גב, סחרחורת, הקרנה ליד או קושי בתפקוד. 
זו תגובה מוכרת, והיא איננה הופכת את התביעה לחשודה. 
הבעיה מתחילה כאשר הפער בין התאונה לבין הפנייה לטיפול נשאר ללא הסבר, או כאשר במסמך הרפואי הראשון אין אזכור ברור לכך שמדובר בהחמרה שהחלה לאחר תאונת דרכים. 
לכן מי שפונה ביום שאחרי צריך לומר לצוות הרפואי שהכאבים הופיעו לאחר התאונה, לציין את מועד התאונה, את סוג המעורבות, ואת האזורים שנפגעו. תיעוד רפואי נכון בתחילת הדרך משפיע על כל ההליך בהמשך.

מה צריך לעשות בפועל?

הצעד הראשון הוא פנייה לבדיקה רפואית ללא דיחוי נוסף. גם אם חלף יום, לא נכון להמתין עוד שבוע "כדי לראות אם זה יעבור". 
הצעד השני הוא להקפיד שהמסמך הרפואי ישקף במדויק את השתלשלות העניינים: תאונת דרכים אתמול, ללא כאב מיידי, ובהמשך הופעת כאבים או החמרה. 
הצעד השלישי הוא לשמור כל מסמך - מיון, קופת חולים, צילום, הפניה, אישור מחלה, קבלות על הוצאות, וכן תיעוד של היעדרות מהעבודה אם קיימת. בתביעות נזקי גוף, רצף המסמכים חשוב לא פחות מן האבחנה.

אחד המצבים השכיחים בתיקים מסוג זה הוא פער בין התחושה הסובייקטיבית של הנפגע לבין האופן שבו הדברים מתועדים במסמכים הרפואיים. 
לעיתים אדם מתאר כאבים שהופיעו לאחר התאונה, אך במסמך הראשוני אין לכך ביטוי ברור או שאין פירוט של האזורים שנפגעו. 
בהמשך, כאשר נדרש להוכיח את היקף הפגיעה, לחוסר הדיוק הראשוני עשויה להיות משמעות ממשית. 
משום כך חשוב להקפיד כבר בבדיקה הראשונה על תיאור מלא ומדויק של התסמינים ושל הקשר שלהם לתאונת הדרכים.

האם חברת הביטוח תנסה להתנער?

בהחלט כן. במקרים רבים המבטחת תטען שפער הזמן מלמד שלא הייתה פגיעה של ממש, או שהכאב נובע ממצב קודם. 
זו בדיוק הסיבה לכך שאסור להסתפק באמירה כללית כמו "אולי נתפס לי הגב". צריך לבנות תיק מסודר, תיעוד של התאונה, בדיקה סמוכה ככל האפשר, המשכיות טיפולית, ולעיתים גם בדיקות הדמיה או חוות דעת לפי הצורך. 
חשוב גם לזכור שתביעת פיצויים בגין נזקי גוף בתאונת דרכים ניתן להגיש בדרך כלל בתוך שבע שנים ממועד התאונה, אך את הבסיס הראייתי צריך להתחיל לבנות מיד, לא לקראת סוף התקופה.

לא כל איחור יכשיל, אבל כל איחור מחייב הסבר

יש הבדל גדול בין כאב שהופיע למחרת ותועד מיד, לבין כאב שהופיע כביכול "אחרי התאונה" אך דווח לראשונה רק כעבור חודש. 
במקרה הראשון עדיין ניתן בהחלט לקבל פיצוי, ולעיתים בלי קושי מיוחד. במקרה השני כבר מתעוררות שאלות קשות יותר של אמינות וקשר סיבתי. 
לכן המבחן האמיתי הוא לא שעון העצר, אלא השילוב בין ההיגיון הרפואי, ההתנהלות בפועל, ואיכות התיעוד. פער זמנים קצר ומוסבר היטב הוא תופעה מוכרת. פער זמנים ארוך, לא מוסבר ולא מתועד, הוא כבר נקודת תורפה של ממש.

לסיכום

העובדה שהכאבים הופיעו רק ביום שלאחר התאונה אינה שוללת כשלעצמה את הזכות לפיצוי. 
מה שקובע הוא היכולת להראות, באמצעות תיעוד רפואי סמוך, רצף טיפולי עקבי ותיאור ברור של נסיבות האירוע, כי קיים קשר ממשי בין התאונה לבין הפגיעה. 
ככל שהנפגע פועל נכון כבר מן השלב הראשון, פונה לבדיקה בזמן ואינו מזניח את התיעוד, כך גדל הסיכוי למצות את מלוא זכויותיו. 
מניסיוננו, ניהול נכון של ההליך יכול להבטיח מיצוי מלא של הזכויות מול ביטוח לאומי (אם מדובר גם בתאונת דרכים בעבודה) ו/או חברות הביטוח.

*המאמר נכתב באדיבות המרכז לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פורטל מידע משפטי העוסק בזכויות נפגעים לאחר תאונות דרכים בישראל. 
המרכז מנוהל על ידי עו"ד שחר זמלר, המלווה נפגעי תאונות דרכים בהליכי פיצוי בגין נזקי גוף. התוכן מבוסס על ניסיון מעשי בטיפול בתביעות פיצויים ועל היכרות עם ההתנהלות מול חברות הביטוח, קרנית והמוסד לביטוח לאומי.