עדות מצמררת: ''יצאתי מעזה ליום חופש – ונחתתי ישירות לזירת פגיעת הטיל באר שבע''

''קמתי בבוקר מוקדם, לתפילה, כמו בכל יום. פתאום – אזעקה. אחריה בום אדיר. כבר הבנתי שקרה משהו קרוב מאוד'', מספר אדיר נחמני, מתנדב איחוד הצלה בבאר שבע ולוחם במילואים, ששהה בביתו בחופשה נדירה מהקרבות בעזה, כשפגע הטיל האיראני בעיר וגבה את חייהם של ארבעה מתושביה.
נחמני מתאר כיצד התארגן מיד ליציאה לזירה. ''המכשיר של איחוד הצלה היה דולק עליי, קיבלתי דיווחים על כתובות שנפגעו, וידעתי שזה באזור נווה זאב. טסתי לשם ברכב, הגעתי מהחניה האחורית וראיתי מחזה כמו בסרט אפוקליפטי. כל המכוניות היו מכוסות אבק אפור, הכול שקט לרגע ואז התחילו צעקות. הרמתי את הראש וראיתי אתר הרס עצום. שני בניינים נפגעו קשה, ובאחד מהם קרסו קומות שלמות.''

ברגעים הראשונים הבין אדיר את גודל האסון. ''אני מעביר דיווח מהיר שיש הרבה נפגעים ומבקש שיזרימו כוחות. כשהגעתי לקדמת הזירה כבר היו שם לוחמי כיבוי אש ושוטרים ראשונים. ניסיתי להיכנס לבניין ונתקלתי באחד מהקורבנות ממש בכניסה. רצנו למעלה, פתחנו דלת של קומה עליונה וראינו רק שמיים ואתר הרס. לא היו קירות, לא חדרים – פשוט כלום. לצערי, מצאנו שם גם חלק מההרוגים.''

נחמני, שמשרת כחובש מתנדב שנים רבות בעיר, מספר כי זו הזירה הקשה ביותר בה נתקל בבאר שבע. ''ראיתי הרבה אירועים קשים – גם באסון מירון הייתי, וגם באירועי ה-7 באוקטובר. אבל הזירה הזו, בעיר שלי, הייתה הכי קשה שראיתי. הבניינים קרסו, אנשים היו לכודים, היה צריך להוריד במדרגות בידיים תינוקות, ילדים, מבוגרים. טיפלנו במי שהיה צריך טיפול ראשוני ורצנו איתם למטה, למסור אותם לצוותים נוספים שהגיעו.''

הרמתי את הראש וראיתי אתר הרס עצום. שני בניינים נפגעו קשה, ובאחד מהם קרסו קומות שלמות

על ההתמודדות הרגשית בשטח הוא אומר: ''לאנשים מבחוץ זה נראה בלתי נתפס. אתה חושב שמי שנכנס לזירה כזו יתמוטט. אבל ברגע שאתה מגיע, אתה עובד על אוטומט. אתה מבין את המשימה שלך, את השליחות שלך. אנשים מסתכלים עליך כעל מישהו שיביא להם הצלה. אין לך זמן לחשוב אם אתה מסוגל או לא. אתה פשוט פועל.''

יום אחרי האירוע, חזר נחמני לשירות מילואים ברפיח. ''קשה לקרוא לזה חופשה,'' הוא אומר, ''יצאתי מעזה, נכנסתי ישר לאירוע הקשה בבאר שבע, ואחרי זה חזרתי שוב לעזה. זו מלחמה אחת שמתחלפת באחרת.''