מהפכה או מהלך מסוכן? רפורמת ''הקווים הכחולים'' יוצאת לדרך – שינוי דרמטי להתיישבות הבדואית

ועדת השרים לענייני החברה הבדואית, בראשות ראש הממשלה, אישרה היום (א', 25.5.25) את רפורמת "הקווים הכחולים" – מהלך תקדימי שנועד להסדיר את תביעות הבעלות של האוכלוסייה הבדואית בנגב ולהאיץ את קליטת הפזורה ביישובים מוסדרים. מדובר בצעד דרמטי שנוגע לעשרות אלפי דונמים, עשרות יישובים ויותר מ־300 אלף תושבים – אך גם מהלך שמעורר ויכוח חריף על המשמעויות הציבוריות, המשפטיות והפוליטיות שלו.

המתווה החדש אינו נועד לפתרון – אלא למחיקת קיומנו הדמוקרטי והמרחבי. מדובר באיום ישיר על זכויותינו ההיסטוריות והחוקיות. אנו נפעל משפטית, ציבורית ובינלאומית נגד הרפורמה

לפי התכנית, שמובלת על ידי הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב ומשרד התפוצות, המדינה תציע פשרה מרצון לבעלי תביעות קרקע. מי שיסכימו להסיר את תביעתם – יקבלו תמורה כספית ו/או הכרה חלקית. מי שיסרבו – הקרקע תיגרע מהמפה התכנונית, ובמקרים מסוימים אף תופקע.

המהלך ייושם בשלב הראשון בחמישה יישובים: כסייפה, סעווה, מרעית, אבו תלול ולקיה, תוך יצירת מנגנון חדש של תכנון: קרקעות שניתן לפתח ייכללו בתחום השיפוט, ואילו שטחים שתביעות הבעלות בהם לא יוסדרו – יוסרו.

החזון – והביקורת

השר עמיחי שיקלי, מי שעומד מאחורי הרפורמה, מציג אותה כצעד של איזון בין חוקיות לבין רגישות חברתית: "הרפורמה נועדה לפתור חסם אדיר שמונע פיתוח, ומציעה דרך להסכמה לפני שלב האכיפה. מי שמצטרף מוקדם – יקבל יותר. מי שיתמהמה – יישאר מאחור".

גם מנכ"ל משרד התפוצות, אבי כהן סקלי, הדגיש כי מדובר במהלך שנבנה לאחר עבודת מטה מעמיקה עם כלל משרדי הממשלה. לדבריו, "הבשורה כפולה – גם לבדואים שיקבלו הזדמנות אמיתית להשתלב ביישובים מוסדרים, וגם לכלל תושבי הנגב שייהנו מהסדרה, תכנון ופיתוח בני קיימא".

ואולם, בציבור הערבי בישראל נשמעות תגובות חריפות. קבוצות אקטיביסטיות טוענות שמדובר ב"מנגנון כפייה במסווה של הידברות", ומזהירות מפני הפקעת קרקעות, פגיעה בזכות הקניין והדרה נוספת מהמרחב הציבורי.

בהודעה שפורסמה מטעם ארגונים ערביים נכתב: "המתווה החדש אינו נועד לפתרון – אלא למחיקת קיומנו הדמוקרטי והמרחבי. מדובר באיום ישיר על זכויותינו ההיסטוריות והחוקיות. אנו נפעל משפטית, ציבורית ובינלאומית נגד הרפורמה".

קרקע רותחת

בפועל, המצב בשטח מורכב: חלק מהיישובים הבדואיים תוכננו להכיל אלפי משפחות אך נותרים ריקים – בעוד שהפזורה מתרחבת ללא תשתיות או פתרונות. המדינה טוענת ש־600 אלף דונם בנגב כלואים בשל תביעות בעלות, ומציעה כעת פתרון מרצון.

מנכ"ל רשות הבדואים, יובל תורג'מן, חתם באמירה אופטימית: "לראשונה מזה שנים, יש מדיניות ברורה, פתרון מעשי ורצון לפעול. אני קורא לתובעים ולמנהיגים הבדואים: בואו נעשה את זה יחד – זו הזדמנות היסטורית".

מדובר על פתח לשינוי עומק ביחסה של מדינת ישראל לנגב. לא עוד חוסר משילות ואיבוד קרקעות, לא עוד הליכה באותו נתיב המוביל להפקרות. אנו מברכים על צעד זה שיוביל לשינוי אמיתי בשטח בשילוב עם אכיפה משמעותית

מסגן השר אלמוג כהן נמסר: ‘’נסיונות המדינה לאורך השנים והשקעת הון עתק בנסיונות לשכנוע הבדואים לעזוב את הפזורה הבלתי חוקית ולעבור אל היישובים המוסדרים, הכוללים מגרשים חוקיים למגורים, תשתיות, חינוך ורווחה-  נתקלו בחוסר מענה משום סירובם המוחלט של תובעי הבעלות, כך נוטרלה היכולת לפתח רבים מהיישובים ושטחי ענק נותרו שוממים''.  

‘’לאחר עבודת מטה ארוכה גובשה ההחלטה וכעת תמריצי הפיצויים שהמדינה מעניקה לפנים משורת הדין לבדואים תובעי הבעלות על מנת שישחררו את השטח, יינתנו רק לאחר שבפועל בדואים אחרים יתיישבו בו וחשוב מכך, יוקצבו לוחות זמנים שבתומם ייגרע השטח מתחום הקו הכחול של היישוב מה שמוריד את ערכו כמעט לחלוטין''.

‘’אנשי הרשות להסדרת הבדואים מעריכים שהתמריצים המשמעותיים לצד המשך אכיפה משמעותית תוביל לשינוי דרמטי במוכנות תובעי הבעלות להגיע להסכם פשרה אשר יהווה נקודת מפנה בהסדרת הפזורה''.

מאיר דויטש מנכ"ל רגבים: "מדובר על פתח לשינוי עומק ביחסה של מדינת ישראל לנגב. לא עוד חוסר משילות ואיבוד קרקעות, לא עוד הליכה באותו נתיב המוביל להפקרות. אנו מברכים על צעד זה שיוביל לשינוי אמיתי בשטח בשילוב עם אכיפה משמעותית ומחזקים את ידי ידידנו השר עמיחי שיקלי על המהלך ההיסטורי והציוני."

אדריכלית דפנה ספורטה ומתכנן ערים סזאר יהודקין מעמותת במקום - תכנון וזכויות אדם, מגנים בתוקף את ההחלטה לקדם תכנית חד-צדדית, כוחנית וגזענית לכפיית פתרון לעניין תביעות הבעלות על הקרקע של האוכלוסייה הבדואית בנגב.  "מדובר במהלך מגמתי המתחזה ל"פשרה מרצון", אך למעשה כופה פתרון חד צדדי שלצידו עונש", מסרו. לדבריה, "התוכנית המלאה טרם פורסמה, מה שמצביע על חוסר השקיפות בה נוהגות רשויות המדינה.  לפי המעט שידוע, "התכנית ממשיכה את מדיניות המקל והגזר הממוסדת, ואף מטילה את האשמה על היעדר פיתוח ביישובים המוכרים על התושבים עצמם. במקום זאת, יש להודות באחריות המדינה בכישלון יישום התכנון וההסדרה של יישובים שקיבלו הכרה כבר לפני עשרות שנים, אך תוכננו מלכתחילה ללא שיתוף ציבור אמיתי ותוך התעלמות מתביעות הבעלות של תושביהם. 
ההצעה לצמצום או ביטול שטחים מתוכננים בתוך היישובים המוכרים בשל אי הסכמה של תובעי הבעלות על הפיצוי המגיע להם היא בלתי ישימה וחסרת תקדים או היגיון תכנוני. היא עלולה להוביל ליצירת מובלעות ללא תכנון בלב היישובים המוכרים מבלי להביא לפתורון אמיתי כדי לפתח אותם.  מדובר במהלך דורסני. עדיף שהמדינה תשקיע את המשאבים שלה בתכנון שוויוני, צודק ומותאם, בשיתוף מלא של הקהילה הבדואית ולא בכפיית הסכמות כביכול מעל ראשה".