עוד תתגעגעו לקיץ: דוח השירות המטאורולוגי צופה סתיו וחורף סוערים בנגב - זו הסיבה

השירות המטאורולוגי הישראלי פרסם דוח מקיף הבוחן את הקשר בין ערכי אל-ניניו קיצוני לבין משקעים בישראל, על רקע הצפי לעונת גשם חריגה בחורף 2026/27. הדוח מבוסס על סדרות נתונים ארוכות טווח, החל מעונת 1870/71, ובוחן בין היתר כמויות משקעים עונתיות, כמויות גשם יומיות, סופות גשם משמעותיות, עוצמות גשם שעתיות ואירועי שלג.

עבור אזור הנגב, ובעיקר צפון הנגב, הממצאים מעניינים במיוחד: בדוח נכתב כי בעשורים האחרונים נמצא מתאם חיובי ומובהק בין עוצמת האל-ניניו לבין כמות המשקעים העונתית בישראל, כאשר הקשר חזק יותר בעיקר באזורי מרכז הארץ ודרומה, ובהם הרי יהודה, השפלה וצפון הנגב. בצפון הארץ, לעומת זאת, הקשר מתון יותר.

לפי הדוח, על פי המשוואות שחושבו בשירות המטאורולוגי, לכל מעלה של התחממות באזור מדד אל-ניניו 3.4 מתקבלת תוספת של כ-11% עד 14% באחוז הגשם מהכמות הרב שנתית הממוצעת. בתרחיש שבו עונת 2026/27 תושפע מערכי אל-ניניו של יותר מ-3 מעלות מעל הממוצע, כמות המשקעים המחושבת באזור הרי יהודה וצפון הנגב מגיעה לכ-140% עד 145% מהכמות השנתית הממוצעת.

המשמעות עבור יישובי הנגב אינה בהכרח תחזית חד משמעית לחורף גשום, אלא איתות להיערכות: בשנים שבהן אל-ניניו חזק, עולה ההסתברות לעונת גשם פעילה יותר, אך עדיין קיים מרכיב גדול של אי ודאות. בדוח מדגישים כי גם אם המודלים לא יתמתנו, רק כרבע משונות המשקעים מוסברת על ידי אל-ניניו, בעוד שהיתר מושפע מגורמים מטאורולוגיים אחרים.

הדוח מתייחס גם לגשמי הדרום בהקשר של אפיקי ים סוף פעילים. לפי הסקירה המדעית המובאת בו, מחקרים קודמים מצאו כי אל-ניניו עשוי להשפיע על מיקום זרם הסילון הסובטרופי, באופן שמגביר את הסיכוי להיווצרות אפיקי ים סוף פעילים ושקעים קפריסאיים עמוקים. עוד מצוין כי באשר לגשמי הדרום, נמצא קשר חיובי בין אירועי קיצון של אפיקי ים סוף פעילים לבין אירועי אל-ניניו.

במילים פשוטות, בשנים מסוימות אל-ניניו עשוי ליצור תנאים רחבים יותר להיווצרות מערכות גשם משמעותיות באזורנו, כולל בדרום. אחת האפשרויות שמציגים החוקרים היא הדרמה מסוימת של זרם הסילון בשנות אל-ניניו, מה שעשוי להסביר את היתרון שנמצא בכמויות המשקעים במרכז הארץ, בדרום הארץ ובאזורים מדבריים בלבנט.

עם זאת, הדוח מזהיר מפני פרשנות פשטנית. הקשר בין אל-ניניו לבין גשמים בישראל אינו קבוע לאורך ההיסטוריה, ובעבר הרחוק היה חלש יותר, לא מובהק ולעיתים אף שלילי. כלומר, אל-ניניו חזק מגדיל את הפוטנציאל, אך אינו מבטל את השפעתם של התנאים האזוריים, כמו מיקום שקעים, אפיקי רום, טמפרטורת הים התיכון ורמות ברומטריות שעלולות לחסום חדירת מערכות גשם.

בדוח הסיכום נכתב כי בעבודה נמצאה בעשורים האחרונים התאמה בינונית בין סטיות הטמפרטורה של אל-ניניו 3.4 לבין כמויות המשקעים העונתיות בישראל. במדדים נוספים, בהם סופות גשם ברמה היומית והשעתית ואירועי שלג, נמצאה גם כן נטייה מסוימת לטובת שנות אל-ניניו, אך לא תמיד באופן מובהק סטטיסטית.

עוד מציינים החוקרים כי חורפי אל-ניניו עשויים לשאת פוטנציאל גבוה יותר לאירועים חריגים, בשל זמינות גבוהה יותר של לחות ואנרגיה באטמוספירה, הדרמה אפשרית של זרם הסילון והסתברות גבוהה יותר להופעת שקעים ואפיקי רום עמוקים. לעיתים הפוטנציאל הזה מתממש בסופות גשם חזקות ובעוצמות גשם גבוהות, אך לעיתים הוא אינו מתממש בישראל בגלל חסימה ברומטרית.

לקראת חורף 2026/27, מסקנת הדוח היא כי ישראל עשויה להיות מושפעת מאל-ניניו חזק במיוחד, עם פוטנציאל גבוה יותר לחורף גשום ורב אירועים. עבור הנגב, ובעיקר צפון הנגב, המשמעות היא צורך בהיערכות עירונית, אזורית וחקלאית לאפשרות של פרקי גשם משמעותיים, הצפות נקודתיות, עומסים על מערכות ניקוז וזרימות בנחלים.