הדרום משלם את המחיר: ההתחדשות העירונית תקועה - והסיכון הביטחוני רק גדל

בכנס מגדילים התריעו בכירים בענף כי בפריפריה, ובעיקר בדרום, פרויקטים חיוניים פשוט אינם יוצאים לפועל בשל חוסר רווחיות, מכפילים בלתי אפשריים והיעדר סיוע ממשלתי בזמן שמיגון ומצב ביטחוני מחייבים התחדשות
שיתוף בווטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר שיתוף באימייל הדפסת כתבה
תמונת נוף עירוני של שכונות ישנות בדרום הארץ עם בניינים מתיישנים צילום: דני בלר

המציאות הביטחונית בדרום בפרט ובישראל בכלל, ממשיכה להכתיב את סדר היום גם בדיוני הנדל"ן: בכנס השנתי של אתר מגדילים סיפר מאיר ברון, ראש תחום התחדשות עירונית ומנהל פיתוח עסקי בחברת דמרי, כי דווקא באזורים שבהם הצורך במיגון ובהתחדשות הוא הגבוה ביותר – הפרויקטים תקועים לחלוטין. לדברי ברון, לחברה יש פרויקטים בדימונה, ירוחם ואשקלון, אך המכנה המשותף לכולם הוא אחד: חוסר רווחיות חריף.


אני מאמין גדול בפריפריה – אבל התחדשות לא תצא לפועל בלי שהיזם ירוויח. זה תנאי בסיסי


''כשאני מסתובב בבניינים הישנים בדרום אני אומר בפה מלא: גם בלי רעידות אדמה, אלה בניינים שבמצבם הנוכחי ייפלו. המדינה לא נותנת כמעט כלום – רק מחזירה חלק קטן מהמיסים למענקים. זה לא מספיק כדי לאפשר יזמות אמיתית בפריפריה'', אמר. 
ברון הדגיש כי דווקא בפריפריה, היכן שהאיום הביטחוני ממשי יותר מאי פעם, התחדשות עירונית צריכה להיחשב כצו שעה:
''אם מדברים רק על ביטחון ומעט מדי על התחדשות, הנזק יהיה גדול יותר מהזנחה. אנחנו צריכים לראות כאן תוכניות חירום – לא רק רטוריקה.''
לדבריו, בשטח הדרומי החברה מחזיקה 1,000 יחידות דיור באופקים, וכי הביקוש גבוה: ''הפריפריה מוכרת מצוין, אין מה לחשוש ממנה – אבל המדינה חייבת להשלים את הפערים.''

הדיון הרחב: מחסור במיגון, רגולציה מסורבלת ומכפילים שלא מאפשרים בנייה
הפאנל, שנשא את הכותרת ההתחדשות שנעצרת – והמחיר הביטחוני, התמקד במציאות הכפולה של הפריפריה: מצד אחד צורך דחוף במיגון ובשיפור עמידות המבנים; מצד שני אתגרים כלכליים שמונעים את מימוש הפרויקטים.
בין הדוברים היה אסף סימון, מנכ"ל ב.ס.ט ייזום: ''מענקים וקרקע משלימה הם מקסמי שווא. צריך רשת ביטחון אמיתית ליזם כדי שבנייה בפריפריה תהיה אפשרית.''
עו"ד אור קרן (KDC), הוסיף: ''יזם לא נכנס לפרויקט כשבסופו עליו למכור 1,000 יחידות באזור שלא נושא את עצמו. זה לא ריאלי.''
השמאי ישראל יעקב: ''אני מאמין גדול בפריפריה – אבל התחדשות לא תצא לפועל בלי שהיזם ירוויח. זה תנאי בסיסי.''

בינתיים, בפריפריה יש ‘תעשיית חתימות’
טרקטורים שעולים על השטח הם מחזה נדיר בשכונות הישנות. נציגים שבאים לנסות להחתים דיירים  - זה מחזה נפוץ יותר. מצד שני, דיירים בפריפריה חוששים לחתום על פרויקט ‘באוויר’: לרוב מדובר בהתארגנות באמצעותה היזמים פונים לעירייה, בתקווה שזו תקדם את המתחם להתחדשות. יכולים לחלוף עשר שנים, במקרה הטוב, עד שהפרויקט ייצא לפועל - אם בכלל. 
החתימות עצמן שוות כסף. על פי גורמים בענף, ‘ממריץ’ - מנציג שמשכנע דיירים לחתום, עשוי לקבל אלפי שקלים לדייר. הדיירים, מצדם,  זוכים בכל מיני הבטחות לו רק יסכימו.  במציאות, הכל עדיין באוויר.