חצי מיליון רעבים בדרום: פצצה חברתית מתקתקת

דוח הביטחון התזונתי של הביטוח הלאומי לשנת 2024, שפורסם השבוע, מצייר תמונה קשה של המציאות מאחורי דלתות סגורות: יותר מרבע ממשקי הבית בישראל - כ-27.1 אחוז, שהם כ-968 אלף משפחות ובהן כ-2.8 מיליון נפשות, מתוכם למעלה ממיליון ילדים - חיו באי ביטחון תזונתי בשל סיבות כלכליות.  
המשמעות: במשפחות הללו אין גישה עקבית למזון בכמות ובאיכות מספקות. איכות התזונה נפגעת, הרגלי האכילה משתבשים, וההשפעה על הבריאות, על הילדים ועל העתיד הכלכלי של המשק - ישירה וכואבת.

לפי הדוח, חל שיפור מסוים לעומת 2023: שיעור משקי הבית החיים באי ביטחון תזונתי ירד מ-30.8 אחוז ל-27.2 אחוז, ושיעור הנפשות החיים באי ביטחון תזונתי ירד מ-32.6 אחוז ל-28.1 אחוז. גם בקרב ילדים נרשמה ירידה - מ-36 אחוז ב-2023 ל-31.7 אחוז ב-2024 - אך עדיין כמעט ילד שלישי בישראל חי במשפחה שסובלת מאי ביטחון תזונתי.  בקרב בני הגיל השלישי 22.8 אחוז חיים באי ביטחון תזונתי - שיפור לעומת 25.2 אחוז שנה קודם לכן, אך עדיין שיעור גבוה מאוד לחברה עשירה יחסית. 
בביטוח הלאומי מעריכים כי אחד הגורמים לשיפור הוא פינוי מאות אלפי תושבים מהדרום ומהצפון לבתי מלון ובתי הארחה במהלך המלחמה - שם קיבלו ארוחות חמות באופן סדיר, לפחות לתקופה מסוימת. 

מי הכי נפגעים: ערבים, חרדים והפריפריה
האי ביטחון התזונתי אינו מתחלק באופן שווה בין קבוצות האוכלוסייה. הדוח מצביע על פערים עמוקים:
בחברה הערבית 58 אחוז ממשקי הבית חיים באי ביטחון תזונתי, מהם 22.8 אחוז בביטחון תזונתי נמוך מאוד. 
במגזר החרדי 25 אחוז ממשקי הבית חיים באי ביטחון תזונתי. 
על פי הערכות המבוססות על נתוני הביטוח הלאומי והרכב האוכלוסייה בדרום, בין 35% ל-40% מתושבי מחוז הדרום חיים באי ביטחון תזונתי – שיעור הגבוה משמעותית מהממוצע הארצי. מדובר בכ-480 עד 550 אלף בני אדם, בהם עד 200 אלף ילדים. שיעור גבוה במיוחד של אי ביטחון תזונתי נרשם בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב, שבה התופעה מגיעה ל-58% ממשקי הבית, ומשפיעה באופן ישיר על בריאות, תעסוקה והישגים חינוכיים של הדור הצעיר.

התמונה מסתבכת עוד יותר כשמסתכלים לא רק על כמות המזון, אלא גם על האיכות שלו. 26.5 אחוז ממשקי הבית - כ-963 אלף משפחות ובהן כ-2.6 מיליון נפשות - דיווחו שאין להם אפשרות כלכלית לממן מזון בריא שאינו מזיק לבריאות. 

הקשר בין הכנסה לביטחון תזונתי בולט: בחמישון התחתון כמעט מחצית ממשקי הבית - 47.6 אחוז - חיו באי ביטחון תזונתי, לעומת 9.5 אחוז בלבד בחמישון העליון. 
בין היישובים העניים בישראל בולט הנגב, ובעיקר היישובים הבדואיים: שבעה מתוך עשרת היישובים המובילים במדדי העוני הם ישובים בדואיים בדרום. בראש הרשימה ניצב היישוב ביר הדאג' עם שיעור עוני חריג של 77.5%. אחריו תל שבע (55.2%), ערערה בנגב (52.6%), חורה (51.6%) ושגב שלום (50.6%) – כולם עם נתונים קשים שמעידים על מצוקה חברתית וכלכלית עמוקה.
התמונה האזורית תואמת את ממצאי הדוח הלאומי: מחוז הדרום מדורג כאחד משלושת המחוזות העניים בישראל, עם שיעור עוני של 22.6% ממשקי הבית. לצידו נמצאים מחוז ירושלים עם שיעור העוני הגבוה במדינה (36.2%) ומחוז הצפון עם 22.5%.
גם בתוך באר שבע עצמה הפערים חדים. לצד שכונות חדשות וחזקות יחסית, ישנן שכונות ותיקות ומוחלשות שבהן השכר נמוך משמעותית והעוני נוכח ביומיום. המכון לרפורמות מבניות ערך מיפוי של מתחמי העוני בישראל, על בסיס נתוני הלמ''ס, הביטוח הלאומי וגופים נוספים, ובו זוהו באופן ברור אזורי העוני בבאר שבע ובנגב. המפה ממחישה היטב את ההבדלים בין השכונות השונות בעיר.
עם זאת, חשוב להדגיש: גם בשכונות החדשות והמטופחות המציאות אינה פשוטה. משפחות רבות נושאות על כתפיהן התחייבויות כבדות במיוחד, כדי לאפשר לילדיהן לגור בסביבה שנחשבת טובה יותר. משכנתאות והלוואות, שבצל הריביות הגבוהות הופכות לנטל חונק, גורמות לכך שאנשים נראים מבוססים כלפי חוץ, אך בפועל נאבקים לשרוד כל חודש.

לא רק אוכל - גם בריאות, עבודה וצמיחה
הדוח מדגיש כי אי ביטחון תזונתי הוא לא רק בעיה חברתית, אלא גם איום כלכלי: עובדים שמתקשים לממן מזון בריא סובלים מתשישות, מחלות כרוניות, השמנה או תת תזונה, וכתוצאה מכך פוחתת יכולתם לעבוד ולהתפרנס. במקביל, הוצאות מערכת הבריאות עולות, התלות בקצבאות רווחה מעמיקה, והמדינה משלמת מאות מיליוני שקלים בשנה. 
לפי גורמי המקצוע בביטוח הלאומי, ירידה של נקודת אחוז אחת באי ביטחון תזונתי יכולה לחסוך למשק עשרות מיליוני שקלים בשנה, בעיקר דרך הפחתת הוצאות בריאות ושיפור הפריון. 
 

גם המזון הבריא לא נגיש
התמונה מסתבכת עוד יותר כשמסתכלים לא רק על כמות המזון, אלא גם על האיכות שלו. 26.5 אחוז ממשקי הבית - כ-963 אלף משפחות ובהן כ-2.6 מיליון נפשות - דיווחו שאין להם אפשרות כלכלית לממן מזון בריא שאינו מזיק לבריאות. 
בקרב החברה החרדית והחברה הערבית, שיעור משקי הבית שסובלים מאי נגישות למזון בריא גבוה במיוחד - 33 אחוז ו-30.8 אחוז בהתאמה. 

כך מודדים רעב: השאלות שמאחורי המספרים
הנתונים מבוססים על סקר רחב היקף המייצג את כל חלקי האוכלוסייה. המשתתפים נשאלו, בין היתר, אם אכלו פחות ממה שהרגישו שהיה צורך בגלל חוסר כסף, ואם היו רעבים אך לא אכלו משום שלא היה מספיק כסף לאוכל. צבר התשובות מדרג את משקי הבית לשלוש רמות: ביטחון תזונתי גבוה, ביטחון תזונתי נמוך וביטחון תזונתי נמוך מאוד. כ-10 אחוז ממשקי הבית בישראל סווגו בקבוצה הקשה ביותר. 

הביטוח הלאומי: צריך תוכנית לאומית, לא טלאי על טלאי
הביטוח הלאומי קורא בדוח לגיבוש תוכנית לאומית ארוכת טווח לצמצום אי הביטחון התזונתי, שתכלול בין השאר: 
הגדלת תקציבי סיוע ישיר למזון - למשל תווי מזון - בליווי פיקוח על איכות המזון
הרחבת תוכניות ההזנה במערכת החינוך, במיוחד באזורים מוחלשים
עדכון קצבאות הקיום בהתאם לעליית יוקר המחיה
קביעת יעדים מדידים רב שנתיים לצמצום אי הביטחון התזונתי

ניצה (קלינר) קסיר, סמנכ״לית מחקר ותכנון בביטוח הלאומי, מצוטטת בדוח: אי ביטחון תזונתי, לדבריה, הוא גם סכנה כלכלית: משפחות שלא יכולות להרשות לעצמן מזון בריא נמצאות בסיכון גבוה יותר לתחלואה, להיעדרות מהעבודה ולהישגים לימודיים נמוכים אצל הילדים - מה שמחליש את ההון האנושי של המשק כולו. ממלא מקום מנכ״ל הביטוח הלאומי, צביקה כהן, מדגיש כי חברה מתוקנת לא יכולה להשלים עם מציאות שבה ילדים וקשישים זקוקים למאבק יום יומי כדי למלא את המקרר. לדבריו, הדוח נועד לשמש כלי לקובעי המדיניות, כדי שיפעלו באופן שיטתי ולא רק באמצעות פתרונות זמניים.