הילולת רבי שלום איפרגן זצ''ל – מאור האמונה והנִסים של הדרום (תיעוד)

רבי שלום איפרגן, המכונה בפי בני דורו “הבבא שלום”, היה אחד מדמויות ההוד של הדרום הישראלי במחצית השנייה של המאה העשרים. הוא נולד במרוקו וגדל על ברכי מסורת המקובלים. כנער צעיר חווה שלוש רעידות אדמה הרסניות באגדיר, ובאורח נס ניצל יחד עם בני משפחתו מאסון שבו נספו רוב בני הקהילה. המשפחה עלתה לארץ והתיישבה בנתיבות, שם התגלה שלום כנער מחונן בתורה ובקבלה. בהמשך זכה לברכת הרבי מלובביץ’ לשמש כשליח בדרום - “אתה השגריר שלנו”, אמר לו הרבי, והנחה אותו לנצל את כוחות ההשפעה שלו לטובת אנשי עירו.
 

במשך שנים פעל הרב שלום איפרגן בנתיבות וביישובי הנגב להפצת יהדות ואחדות. הוא הקים מרכז שיעורי תורה ובית לחוזרים בתשובה, סייע לפתיחת בתי כנסת שהיו סגורים והחזיר מאות אנשים למוטב ולחיי אמונה בזכותו. הוא בנה לעצמו שם של מנהיג רוחני הפועל ללא ליאות למען הכלל. סיפורים רבים בפי בני המקום מתארים את גודל פועלו –- למשל כיצד התייצב נגד סכנה רוחנית שאיימה על האזור כאשר פועלים זרים שוכנו בסמוך, ואירגן עצרת מחאה עם רבבות משתתפים יחד עם גדולי ישראל כדי לשמור על צביון הקהילה. עמידתו האיתנה השתלמה: אותה סכנה סולקה, וצביון המקום נשמר.
 

יותר מכל, נודע רבי שלום כאיש אמונה ובעל מופת. המקורבים מעידים כי הייתה לו “חוכמה נדירה במיוחד בקבלה ובסוד”, והוא הרבה לסייע לעניים, לאלמנות וליתומים בצנעה ומתוך מסירות. רבים נהרו לביתו ולחצרו כדי להתברך מפיו, ועד היום נשמרים בעדה סיפורי פלא על ישועות ונסים שקרו למאמיניו. בני משפחתו מספרים כי עוד כשהתגורר במרוקו התרחשו סביבו מעשי ניסים, אך הוא עצמו נותר תמיד בענווה מוחלטת. “על הצדיק רבי שלום איפרגן זצוק״ל יש סיפורי ניסים רבים, עוד מהתקופה שעדיין היה במרוקו, ועם כל זאת הוא התהלך בפשטות וענווה”, מתאר נכדו, הרב יגאל שריקי. מסופר אף על אדם שחווה מוות קליני ושב לחיים – הישועה יוחסה לברכתו ולתפילתו של הרב. גם תלמידיו של הרב שלום העידו על מקרים רבים של סיוע והצלה מעל לדרך הטבע שקרו בעקבות תפילותיו, מה שחיזק את מעמדו כצדיק ובעל כוחות רוחניים בדרום.

הרב שלום איפרגן עצמו הקפיד להתרחק מאור הזרקורים. בפי נכדיו הוא שיבח תמיד את מידת הענווה, ואף ביאר שהעדיף לפעול בערי הדרום הרחוקות ממרכז הארץ דווקא כדי “לעזור לאנשים ולהושיע אותם, מבלי לקבל כבוד” – כך סיפר הרב יגאל שריקי ששאל את סבו לפשר בחירתו לפעול בנתיבות. הרב שלום השקיע את כישרונותיו גם באומנות הקודש והקים תערוכות מרהיבות של דגמי בית המקדש, כלי המקדש ותיבת נח – במטרה לקרב לבבות לאמונה באמצעות המחשה אמנותית. תערוכותיו נדדו בארץ ובעולם וזכו לביקור של רבבות אנשים, ובהם כ-200,000 ילדים, שבאו לראות מקרוב את הדגמים והפריטים המשקפים את תקופת המקדש. לדברי הרב, היה חשוב שהלימוד על בית המקדש “יתחבר גם סנטימנטלית” לליבם של המבקרים, וזו בדיוק הייתה מטרת מפעל חייו.

בשיא פעילותו הציבורית חבר הרב שלום איפרגן גם למנהיגי דור אחרים. משפחתו מספרת כי הוא היה מקורב במיוחד לסידנא בבא סאלי בנתיבות, וייתכן שממנו ינק את סודות הברכה והסגולה. בשנותיו האחרונות כבר הוכתר בנו הצעיר, רבי יעקב ישראל איפרגן שליט״א, ליורשו הרוחני – תהליך שהחל עוד בחיי האב עצמו. בנו זה, המוכר בכינויו “הרנטגן” בשל יכולתו המופלאה כאילו לראות מבעד לגוף ולאבחן מחלות במבט עיניו, המשיך את דרכו של אביו לאחר פטירתו בשנת תשנ״ד (1994). למעשה, עוד בחיי האב הוא הוכתר כממשיך, ומאז מותו מקפיד הרנטגן לערוך מדי שנה הילולה גדולה לכבוד אביו ולהביא בכך לכדי מפגן אחדות אמוני בדרום.
 

מעניין לציין שהילולת רבי שלום איפרגן מתקיימת בשני מוקדים – נתיבות ואופקים – שניהם בניהול צאצאיו. בעוד הרנטגן עורך את האירוע המרכזי בחצרו שבנתיבות, ביום רביעי נערכה ההילולה המרכזית בעיר אופקים בראשות נכדו, הרב יגאל שריקי שליט״א. הרב שריקי – המכונה בפי רבים או “הסי.טי.” (כשם מכשיר הדימות, בדומה לדודו הרנטגן) – ממשיך גם הוא את מורשת סבו בדרך משלו. הוא עומד בראש מוסדות “ברכת שלום ומרים” בדרום, ובהם כולל אברכים אברכים שבה תלמידים הלומדים יומם ולילה, וכן מפעיל מפעלי חסד המסייעים לרבים. בכל שנה מחולקים במסגרת מפעלותיו סלי מזון לנזקקים לקראת חגי תשרי ופסח, כדי לאפשר גם למשפחות במצוקה לחגוג כראוי. בהילולה שנערכה באופקים הדגיש הרב שריקי את ערך הנתינה, וקרא לחסידיו “לתת ולתת לשני בלי סוף, בדגש על עזרה לחלשים בחברה. רבנים שהשתתפו באירוע העלו את זכרו של “הבאבא שלום” על נס, והגדירו אותו כקדוש עליון שהשפעתו ממשיכה לפעול גם שלושה עשורים לאחר הסתלקותו.

יום השנה ה־31 לפטירתו של רבי שלום איפרגן הפך, אפוא, ממעמד זיכרון פרטי למסורת ציבורית רבת-היקף המאחדת את תושבי הדרום. בזכות פועלם של בניו ונכדיו, שמו של “הבבא שלום” מוסיף לחיות ולהעניק השראה. הקהל שב ועולה לציונו מדי שנה להשתתף בהילולות - לא רק מתוך כבוד לעבר, אלא מתוך אמונה עכשווית שכוחו של הצדיק פועל וישועותיו מוסיפות ללוות את עם ישראל. סיפורי ניסים חדשים הנקשרים להילולה מצטרפים לאלה הישנים: יש שנושעו בזכות תפילה על ציונו, אחרים מעידים על תחושת חיזוק רוחני ואחדות שאין כמותה. מתלכדים חילונים ודתיים, ספרדים ואשכנזים, צעירים ומבוגרים - וכל אחד מהם נושא עמו נר ושאיפה בלב - ומאירים יחד את ליל ההילולא. רגע מרטיט זה הוא התגשמות חזונו של “הבבא שלום”: עם ישראל מאוחד באמונה, באור ובחסד, ממשיך את דרכו ומפיץ את אורו של הצדיק בדרום ובכל רחבי הארץ.