שוויון מגדרי בעיריות? רק על הנייר: מבקר המדינה מצא פערי שכר גדולים בין גברים לנשים בבאר שבע ורהט

מהדוח עולה, כי הפערים עמוקים יותר גם ברשויות מקומיות המשתייכות למדד חברתי-כלכלי נמוך, רשויות פריפריאליות, לא-יהודיות, חרדיות ורשויות שאינן איתנות או יציבות
send whatsapp messsage send FB messsage
שוויון מגדרי בעיריות? רק על הנייר: מבקר המדינה מצא פערי שכר גדולים בין גברים לנשים בבאר שבע ורהט עיריות רהט ובאר שבע (צילומים: דני בלר)

מבקר המדינה בחן את נושא קידום השוויון המגדרי בשלטון המקומי,  בין היתר בעיריות באר שבע ורהט. בנתונים המותרים הערב, שני, לפרסום, נחשף כי  74% מעובדי הרשויות המקומיות הן נשים - אך המבקר מצא שהן הרוויחו בשנת 2021 רק כ-69% משכרם של הגברים שעבדו לצידן. בראש כ-6% בלבד מהרשויות המקומיות  עמדו נשים. נשים נושאות רק בכרבע מהתפקידים הבכירים ברשויות המקומיות.
 


על רקע דירוגה של ישראל במדד הפער המגדרי העולמי (במקום ה-83 מתוך 146 מדינות; המדינה המדורגת במקום ה-1 היא הקרובה ביותר להשגת שוויון מגדרי), גוברת החיוניות והחשיבות בנקיטת פעולות יזומות לקידום השוויון המגדרי ולצמצום הפערים המגדריים בגופים אלו

 



 

ממצאי הביקורת שערך מבקר המדינה מצביעים על עומקם של הפערים המגדריים שעודם קיימים בשכרם של עובדי ועובדות השלטון המקומי (השכר הממוצע לחודש של העובדות ביחס לעובדים בשנת 2021 עמד על כ-69%); בשיעורן של הנשים מקרב נבחרי הציבור (724 מתוך 3,647, כ-20%) ומקרב בעלי התפקידים הבכירים ברשויות המקומיות (379 מתוך 1,431, כ-26%). ניכר כי פערים אלו עמוקים אף יותר לנוכח שיעורן של הנשים מקרב עובדי השלטון המקומי (כ-123,000 מתוך כ-166,000, כ-7%4) - ולא רק מקרב כלל האוכלוסייה (כ-50%). 

הפערים עמוקים יותר גם ברשויות מקומיות המשתייכות למדד חברתי-כלכלי נמוך, רשויות פריפריאליות, לא-יהודיות, חרדיות ורשויות שאינן איתנות או יציבות. על רקע דברים אלה, ועל רקע דירוגה של ישראל במדד הפער המגדרי העולמי (במקום ה-83 מתוך 146 מדינות; המדינה המדורגת במקום ה-1 היא הקרובה ביותר להשגת שוויון מגדרי), גוברת החיוניות והחשיבות בנקיטת פעולות יזומות לקידום השוויון המגדרי ולצמצום הפערים המגדריים בגופים אלו.

על אף החובה הקבועה בחוק שכר שווה לערוך מדי שנה בשנה דוח פנימי על פערי השכר המגדריים, מבין הרשויות המקומיות שנכללו בביקורת העומק עלה כי עיריית רהט לא ערכה דוח פנימי לאף אחת מהשנים 2021 ו-2022, ואילו עיריית באר שבע ושאר העיריות שנבדקו ערכו דוחות פנימיים לשנים האמורות.

מבין הרשויות המקומיות שנכללו בביקורת העומק עלה כי העיריות באר שבע, בית שמש ונהרייה והמועצה המקומית גן יבנה לא ערכו את הדוחות הפנימיים שלהן על פערי השכר המגדריים בהלימה מלאה להוראות חוק שכר שווה ולהנחיות המחייבות של נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה, וכן לא יישמו את מרבית המלצותיה של הנציבות שנכללו בהנחיות. מנגד עלה כי עיריית כפר סבא והמועצה האזורית גזר ערכו את הדוחות הפנימיים בהלימה מלאה להוראות הדין ולהנחיות המחייבות של הנציבות, אם כי לא יישמו את מרבית המלצות הנציבות שנכללו בהנחיות.

פערי השכר בין גברים לנשים בעיריות: 24 אחוזים בבאר שבע, 38 אחוזים ברהט

מניתוח הנתונים עלה כי בכלל הרשויות המקומיות שנבדקו נמצא פער בין השכר הממוצע ברוטו לעובד ובין השכר הממוצע ברוטו לעובדת: בעיריית באר שבע נמצא פער של 24% (18.7 ש"ח לשעה); בעיריית רהט נמצא פער של כ-38% (26.3 ש"ח לשעה). בעיריית בית שמש נמצא פער של כ-20% (12 ש"ח לשעה); במועצה האזורית גזר נמצא פער של 22% (14.9 ש"ח לשעה); בעיריית כפר סבא נמצא פער של 14% (9.8 ש"ח לשעה); בעיריית נהרייה נמצא פער של כ-23% (13.6 ש"ח לשעה. במועצה המקומית גן יבנה, שבה שכר העובדים הגברים הוא הגבוה ביותר (80.3 ש"ח לשעה), נמצא הפער הגדול ביותר - כ-42% (33.9 ש"ח לשעה).

 

עיריית רהט (צילום: דני בלר)

מניתוח הנתונים על תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2024 עלה כי בראש כ-6% מהרשויות המקומיות בלבד (15 מתוך 257) עמדו נשים. אף כי חלה עלייה מסוימת בשיעור הנשים העומדות בראש רשות מקומית, שיעורן נותר נמוך, וזאת גם בהשוואה למדינות דמוקרטיות אחרות. כמו כן, לפי הנתונים על תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2024, שיעורן של הנשים מקרב חברי מועצת הרשות המקומית היה כ-19% בעיריות ובמועצות מקומיות (493 מתוך 2,655) וכ-23% במועצות אזוריות (231 מתוך 992). שיעורן של הנשים מקרב חברי המועצה בכלל סוגי הרשויות המקומיות היה כ-20% (724 מתוך 3,647), לעומת כ-18% בשנת 2018, כ-13% בשנת 2013 וכ-11% בשנת 2008. בכשליש מהרשויות שנבדקו (83 מתוך 238) לא נבחרה אף אישה לכהן במועצת הרשות המקומית.

שיעור הנשים העובדות ברשויות המקומיות הוא 74%, אך בתפקידים הבכירים רק 26%

כאמור, אף ששיעורן של הנשים מקרב כלל עובדי הרשות המקומית הוא כ-74%, שיעורן מקרב בעלי התפקידים הבכירים הוא כ-26%. שיעור נמוך כאמור ניכר במיוחד ברשויות המשתייכות למדד חברתי-כלכלי נמוך (כ-10%), ברשויות פריפריאליות (כ-21%), ברשויות לא-יהודיות (כ-8%) או ברשויות שהן בתוכניות הבראה או התייעלות או שמונה להן חשב מלווה (כ-12%). בקרוב לכשליש מהרשויות המקומיות (72 מתוך 252) לא מכהנות כלל נשים בדרג הניהול הבכיר, ובהן עיריית רהט, ובשיעור דומה של הרשויות המקומיות (67 מהן) מכהנת אישה אחת בדרג הניהול הבכיר, ובהן עיריית נהרייה. נוסף על כך העלתה הביקורת כי בכשליש מהרשויות המקומיות (79 מתוך 240) לא ניתן כלל ייצוג לנשים בקרב בעלי התפקידים הבכירים ובקרב נבחרי הציבור או שניתן להן ייצוג סמלי בלבד (עד 10%).

 

עיריית באר שבע (צילום: דני בלר)

המבקר מצא כי משרד הפנים לא פעל ליישום ההמלצות של הוועדה הציבורית לקידום נשים בשלטון המקומי משנת 2018 ושל צוות המדיניות שהוא הקים בנושא "איתור, גיוס וקידום נשים לתפקידי ניהול בכירים ברשויות המקומיות" משנת 2021, ובכלל זה לא פרסם הנחיות לרשויות המקומיות בדבר הצורך לגבש מדיניות פנים-רשותית לקידום הייצוג ההולם לבני שני המינים, בפרט בדרג ניהול הביניים ובדרג הניהול הבכיר, ולרבות איתור יזום של מועמדות לתפקידים או למשרות שבהם נמצא תת-ייצוג משמעותי. משרד הפנים גם לא קבע מתווה לפיקוח ולבקרה על קיום הוראות הדין, ובכלל זה לא קבע חובות דיווח שיאפשרו לו לקיים מעקב ובקרה מועילים על מידת קידום השוויון המגדרי בדרג ניהול הביניים ובדרג הניהול הבכיר ברשות המקומית.

הביקורת העלתה כי בכל אחת מהשנים 2015 - 2023 בממוצע לא כיהנה יועצת לקידום מעמד האישה ב-20 מתוך 257 מהרשויות המקומיות (כ-8% מהן). נוסף על כך, ב-13 רשויות מקומיות לא כיהנה יועצת במצטבר ארבע שנים בשנים הללו. נכון לספטמבר 2023 נמצא כי 24 מתוך 257 רשויות מקומיות (כ-9% מהן) לא מינו יועצת, וב-12 מהן לא כיהנה יועצת לפחות שנתיים ברציפות.

במהלך הביקורת החלה הלמ"ס, בשיתוף הרשות לקידום מעמד האישה, לפעול לגיבוש של מערכת מחוונים שיוכלו לתאר בהתפלגות מגדרית וברמת הרשות המקומית, פערים מגדריים בתחומי החיים השונים, ובכלל זה בשוק העבודה; בתחומי החינוך, הרווחה, הבריאות והפנאי; בתחומי הדיור, הדמוגרפיה והתחבורה; וכן בהיבטים של חוסן ופעילות ציבורית.

המבקר אנגלמן ממליץ לגופי השלטון המקומית לגבש תוכנית אסטרטגית לצמצום הפערים המגדריים בקרב עובדיהן, שמהן ייגזרו תוכניות עבודה הכוללות יעדים תוצאתיים מדידים ולוחות זמנים מוגדרים לביצוע - והכול תוך מעורבותן והובלתן של היועצות לקידום מעמד האישה המכהנות בהן. על משרד הפנים, בשיתוף הרשות לקידום מעמד האישה ואיגוד היועצות, להשלים את גיבוש תפיסת התפקיד של היועצות ולבחון כיצד ניתן להבטיח שיוכלו למלא את תפקידן באופן המיטבי.