''באנו לשכונת יוקרה, קיבלנו עזה'': תושבי כלניות ב' בבאר שבע רותחים מזעם

תושבים בשכונת כלניות, ליתר דיוק בשלב ב', רותחים מזעם ולא בכדי: חלקים מהשכונה נראים כאילו נלקחו מרחובות עזה כיום. פסולת בניין, רחובות שעבודה בהן לא הסתיימה ותופעה בה מתחילים עבודה ולא מסיימים. 

כרגע הבעיה מתרכזת באיזור הרחובות עדה גלר, שושנה שבבו  ורוזה גינוסר. חומרי בניין ופסולת בניין, ועבודות תשתית שלא נגמרות. ‘'בנינו פה בית מתוך רצון לחיות באיכות חיים מסויימת, לקחנו בחשבון שזה מקום חדש ויהיו עבודות תשתית, אבל לא ככה. זה נראה כמו מחנה פליטים והסוף לא נראה באופק'', מספר אחד הדיירים, שצריך לעשות דילוגים בשביל להגיע לרכב שלו ולהסתכל היכן הוא דורך כדי לא למעוד. ‘’יש תחושה שאין עם מי לדבר. אז חסר להם כוח אדם, שלא יתחילו לבצע. שיתרכזו בקטע אחד ויסיימו. יש דברים שלא סיימו עוד מלפני המלחמה''.

הדיירים קובלים: מצד אחד, משלמים ארנונה יקרה תמורת חיים באיכות גבוהה. בשטח, זה נראה כמו מחנה פליטים.
 

אני חי בשכונה שש שנים. חייתי בתנאים שלא הייתה כאן  תאורה, עם מדרכות לא גמורות, אבל  ידעת שמתחילים לעבוד על המדרכה הזאת, אז עוד שבועיים זה מסתיים. אני אסבול שבועיים ואחר כך יהיה לי טוב. אבל פה, אתה יודע, הם מתחילים לעבוד, ואתה לא יודע אם זה ייקח גם חודשיים או גם חצי שנה. הם פשוט מאוד קופצים מעבודה לעבודה
 

התלונות של הדיירים מגיעות ליו''ר וועד השכונה, ניר גל. הוא מאשר באוזנינו שזה אכן המצב:  ‘’בכלניות ב' כבר שמונה חודשים לא מסיימים את עבודות הפיתוח. לקבלן הריצופים  יש דרך מוזרה לקדם העבודות בשלב ב' בשכונה. הוא מתחיל קטעים-קטעים ולא מסיים אותם ועובר לקטע הבא. אולי ככה הוא מציג התקדמות רבה יותר ומקבל תשלום ,כי כנראה אף אחד לא בודק את איכות העבודה שלו. ברחוב עדה גלר למשל, כל הדיירים גרים באתר בנייה מתמשך ,שלא ידוע מתי ייגמר''.

 

‘’יש בעיה נוספת: תשתיות התקשורת לא מוטמנות בעומק מספיק וכל קבלן שחופר לעומק של 50 ס"מ מצליח לנתק את התשתיות של הוט, יס והסיבים האופטיים לשעות רבות'', מספר ניר גל. תושבים מספרים כי חוו לא אחת ניתוקים.

ניר גל לא מנותק מהמציאות בארץ, הגיע לשכונה עם ציפיות הגיוניות, אבל ההתנהלות בשטח מרתיחה אותו:  ‘’אני חי בשכונה שש שנים. חייתי בתנאים שלא הייתה כאן  תאורה, עם מדרכות לא גמורות, אבל  ידעת שמתחילים לעבוד על המדרכה הזאת, אז עוד שבועיים זה מסתיים. אני אסבול שבועיים ואחר כך יהיה לי טוב. אבל פה, אתה יודע, הם מתחילים לעבוד, ואתה לא יודע אם זה ייקח גם חודשיים או גם חצי שנה. הם פשוט מאוד קופצים מעבודה לעבודה. בגלל מצוקת כוח אדם וזה מה שבעצם מפריע לנו, כי ההתנהלות היא לא נכונה. לא מתחילים עבודה, אתה יודע, זה כמו, אני מסתכל על זה, בוא נגיד, אתה עכשיו צריך לשפץ את הבית שלך. יש לך שתי מקלחות, אתה משפץ אחת והשניה נותרת שמישה, סיימת, רק אז אתה עובר לשנייה''.

 

‘’פה הם לא עובדים ככה: הם שוברים איזה שלושה רחובות, מגרדים להם את כל האספלט על מנת להכין אותן להנחת אבני אקרשטיין. אבל הוא יכול לעשות רק רחוב אחד עם הצוות שעומדג לרשותו. אז בינתיים שני רחובות עומדים ומחכים סתם. דומה הדבר לשיפוצים בבית בהם שברת לי את המקלחת, הרסת לי את השירותים, את האמבטיה, ואני לא יכול להתקלח, אני לא יכול להתפנות''.

גם היכן שהושלמה העבודה, כביכול, זה לא היה עד הסוף, כפי שמספר ניר גל: ‘’השאירו פסולת בניין בתוך האדניות. סיימתם? תרימו את כל הפסולת.  תעיפו את כל השאריות, לוחות עץ ושאריות של אבני אקרשטיין.  זה פוגע בנראות של השכונה, זה נראה כאילו כל הזמן בית שמשופץ. אתה נכנס לבית שכל הזמן הוא מבולגן ומלוכלך. זה הבית שלנו, השכונה, זה הבית שלנו. אני לא מאשים את עובדי הניקיון של עיריית באר שבע. הניקיון שאני מדבר עליו, זה פינוי פסולת הבניין''.

 

‘’אפשר להרוס שלושה רחובות ולסיים את זה תוך חודש, עם כוח האדם שיש להם.  צריך אנשים גם חיים שם, ואנשים משלמים ארנונה שהיא לא זולה ובאו מתוך אמונה שהם באים לאיכות חיים מסוימת ולא איזה מחנה פליטים''.