מאסר עולם לרופא שרצח את אשתו, בית המשפט בבאר שבע: ''לא היו נסיבות מחמירות''

עונש מאסר עולם לתקופה בלתי קצובה נגזר על גיורא אהרון פרי, אשר רצח את אשתו, אסתר אהרונוביץ' זכרונה לברכה, אם לילדים וסבתא לנכדים.
פרי רצח את אשתו בחמישה כדורים מאקדחו, שניים מהם ירה לעורפה. לאחר הרצח, הוא ברח למדבר וכפי הנראה ניסה להתאבד. למרות החשד הכבד שמדובר ברצח מתוכנן מראש, נקבע בהכרעת הדין, על יסוד הראיות, שמחמת הספק יש להניח לטובת הנאשם כי ההחלטה לקפד את חייה של אסתר הייתה ספונטאנית, עקב התלקחות של מריבה כלשהי. הכרעת הדין לא מצאה כי נסיבות מחמירות, שבעטיין תחול ההוראה בחוק בדבר עונש מאסר עולם כעונש "חובה", הוכחו מעבר לספק סביר. החוק קובע עונש מרבי של מאסר עולם על רצח באדישות, וכל שכן על רצח בכוונה. אולם, בהעדר חובה לפסוק כן, הדבר מסור לשיקול דעתו של בית המשפט.
פרקליטות המדינה דרשה להטיל על הנאשם מאסר עולם, אולם סנגורו של הרוצח היה סבור שניתן להסתפק בעונש פחות חמור.
פרי, יליד 1952, רופא במקצועו, הורשע לאחר הליך הוכחות, בעבירת רצח (בכוונה). לפי העובדות כפי שנקבעו בהכרעת הדין, על יסוד הסכמה או ראיות שהובאו, הנאשם ואסתר היו נשואים מזה עשר שנים, וחיו יחד בביתם במושב בנגב. לימים, התגלעו מחלוקות כלכליות בין הנאשם למנוחה, התלקחו וויכוחים, והמנוחה אף החלה בנקיטת צעדים משפטיים להיפרדות מהנאשם. במהלך אחד מן הוויכוחים הנאשם אחז באקדחו, באופן שעורר אצל אסתר בהלה, אף כי הנאשם טען להסבר תמים, ואין לדעת אם הוא התכוון בכך לאיים.
נקבע כי, בזמן שהות הנאשם בחו"ל בין התאריך 22.10.19 לבין התאריך 2.11.19, העבירה המנוחה את חפציו האישיים של הנאשם מחדר השינה המשותף לחדר אחר בבית, והחביאה את אקדחו. זאת, מתוך כוונה להשיב את האקדח רק ביום בו יעזוב הנאשם את הבית.
במהלך היממה לאחר שוב הנאשם מחו"ל, ארז הנאשם את חפציו, חפצים רבים מאוד, בתיקים ובמזוודות. הנאשם הכין גם דרכונים, את "תיק הרופא" שלו, וכן כסף רב מאוד במזומן. הנאשם גם פנה למכרים שונים, בחיפוש אחר מקום מגורים חלופי ביחידת דיור במושב. אם כי, בהמשך הודיע למכריו שאין צורך בכך.
חזר מעבודתו במרפאה הצבאית - ורצח את אשתו
נקבע עוד, כי בתאריך 3.11.19, היה אמור להגיע אל ביתם של הנאשם והמנוחה, שליח ממשרדו של עורך דינה של המנוחה, עם מסמכים להנעת הליך משפטי. אסתר הביעה חשש בפני אוהביה, בדבר תגובתו האפשרית של הנאשם, וקבעה מנגנונים לוודא כי תדע דקות מראש, לפני ההגעה הפיזית של השליח, וכן כי כלתה תמתין בקרבת הבית באותה עת, להיות לה לעזר, לפי הצורך.
בצהרי היום, הנאשם חזר מוקדם מעבודתו במרפאה צבאית. המנוחה חזרה מנסיעה עם בתה. בשעה 17:41 שוחחה המנוחה כרגיל עם חברתה בטלפון, אך לא ענתה לשיחה נוספת בשעה 17:45. בשעה 17:46 נשמעו יריות על ידי שכנה. כפי שתוכנן מראש, הכלה המתינה בקרבת מקום החל משעה 17:50, והשליח הגיע בשעה 18:23, אך המנוחה כבר לא הייתה בין החיים בשעות אלה.
נקבע בהכרעת הדין כי היריות ששמעה השכנה, היו היריות של הנאשם במנוחה. נקבע, כי לא היה מאבק פיזי ממושך ואלים בין השניים, אף כי הייתה התמודדות מסוימת ביניהם, קצרה בזמן וממוקדת גיאוגרפית, בין הארון לבין המיטה בחדר השינה.
נמצא, שהראיות הפורנזיות אינן מותירות ספק בכך שהנאשם רצח את המנוחה בכוונה, היינו כי, בעת הירי, הנאשם רצה במות המנוחה. טענת הנאשם כי שגגה היא - נדחתה מכל וכל. נקבע עוד, כי התזה לפיה הנאשם תכנן מראש לרצוח את המתלוננת, מסתברת מאוד, אך לא הוכחה מעבר לספק סביר.
|לכן נקבע כי, מחמת הספק, יש להניח לטובת הנאשם שנתגלעה מריבה קצרה בין בני הזוג, במהלכה החליט הנאשם לרצוח את המנוחה. לשם כך, ירה חמישה כדורים, כאשר אחד פגע באמת זרועה, ושניים פגעו בראשה מאחור, בשני צדדים שונים, והביאו למותה. כך, הורשע הנאשם בעבירת הרצח, כאשר נקבע כי רצח זה נעשה בכוונה. אולם, נוכח הספק אם אכן ביצע את הרצח לאחר "הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית", הנאשם לא הורשע ברצח בנסיבות מחמירות.
לאחר הרצח, הנאשם הסתובב מעט בבית, לרגע קט, ונגע בתמונות. אז, לקח הנאשם עמו חלק ממזוודותיו, את האקדח, את תיק הרופא שלו, ואת כל הכסף והדרכונים, ונסע אל המדבר. שם, נטל תרופות רבות מתוך תיקו, במה שנראה כנסיון התאבדות. בהעדר כל אמון בגרסת הנאשם, לא ניתן היה להכריע אם הנאשם ניסה להימלט למצרים במכוניתו, נכשל,