טרגדיית מלחמה ביישובי הבדואים: ילדים, נשים וגברים נרצחו, נעדרים וחטופים - ואין מיגון

4 מילדי משפחת אל-גורען נרצחו במתפקת טילים. נהגים נרצחו בשטח המסיבה ברעים, עובדים נרצחו בשדות חקלאיים. בכפרים לא מוכרים רבים אין אזעקות
send whatsapp messsage send FB messsage
טרגדיית מלחמה ביישובי הבדואים: ילדים, נשים וגברים נרצחו, נעדרים וחטופים - ואין מיגון זה מה שנותר מבית משפחת אל גורען (צילום סלולרי)

למשפחת אל גורען מהישוב הבדואי מולדה במועצה האזורית אל קסום קרה בשבת השחורה הגרוע מכל: בעודם יושבים ולוגמים קפה ב"שיג" המשפחתי בסביבות השעה 10 וחצי בבוקר נחת טיל חמאס שנורה מרצועת עזה בדיוק באמצע מעגל הישיבה. ארבעה בני משפחה צעירים נרצחו. שניים מיד: מאלכ בן ה-16, וג'אווד בן ה-11. מותם של שניים נוספים נקבע מאוחר יותר במרכז הרפואי סורוקה, אליו לקחו בני המשפחה את הצעירים שנפצעו קשה מאוד: מוחמד דיפ, בן 16 ואמין עאגל בן ה-11. עוד בן משפחה תאמר בן ה-17 נפצע קשה ומאושפז עדיין בבית החולים בילינסון.
 


איברהים אל גורען, מורה למתמטיקה בן 52 מבית ספר אל פורעה ששניים משלושת ילדיו הם בין ההרוגים אמר : “לצערי כשמדברים אצלכם ברדיו ובטלויזיה שהטיל לא יורט כי הוא נפל ב'שטחים פתוחים' הכוונה היא לא פעם לאזורים שבהם אנחנו גרים. אין לנו אזעקה ואין לנו התראות ואין לנו מיגון מינימאלי''
 





לנפילת טיל הגראד לא קדמה התראה:  ברוב הריכוזים הבדואים הבלתי מוכרים אין רמקולים ואין אזעקות. מובן שעוצמת ההדף של הטיל פירקה לרסיסים את כל השיג שהיה מבנה איסכורית דק וחדיר לחלוטין. בעקבות זאת הגיעו למחרת אל מתחם המגורים של משפחת אל גורען אנשי פיקוד העורף והציעו להם פתרונות מיגון מידיים: 2 מיגוניות בטון שמורכבות מגלילי בטון גדולים שחסומים משני צידיהם בלוחות בטון. אבל הפעם הגיעו אנשי פיקוד העורף עם חידוש מיוחד שנראה בשטח זו הפעם הראשונה: מיגונית  עשוייה מחול.

הכוונה למעין רחבה שמוקפת בשתי דפנות של יריעות פוליאתילן ירוקות שמחוזקות ברשתות ברזל. בין שתי הדפנות שפכו ערימות של חול וכל הקונסטרוקציה הזאת – שהיא נטולת גג כלשהו – אמורה להגן על המסתתרים בתוכה מרסיסים של טיל שיפול באזור. אם חלילה הטיל יפול במקרה במרכז הרחבה מוקפת חומות החול...לא צריך לנחש מה עלול להיות גורל המסתתרים במיגונית.

 

יריעות ניילון וחול: המיגון שסופק אחרי המקרה (צילום סלולרי)

איברהים אל גורען, מורה למתמטיקה בן 52 מבית ספר אל פורעה ששניים משלושת ילדיו הם בין ההרוגים אמר : “לצערי כשמדברים אצלכם ברדיו ובטלויזיה שהטיל לא יורט כי הוא נפל ב'שטחים פתוחים' הכוונה היא לא פעם לאזורים שבהם אנחנו גרים. אין לנו אזעקה ואין לנו התראות ואין לנו מיגון מינימאלי. אנחנו אמורים רק לשבת ולהתפלל שהטיל לא יפגע בנו. גם הפתרון של מחסות החול הללו זה צחוק מהעבודה...” איברהים מנצל את ההזדמנות להודות למפעלי הים המלח שמיד אחרי האסון העבירו להם בתרומה מיגונית תקנית. אבל זו רק מיגונית אחת שלא נותנת מענה לרוב האוכלוסיה באזור.

ראש מועצת אל קסום סלאמה אל אטראש שאנשיו יוצאים מדי בוקר מהחמ"ל של המועצה אל הישובים השונים משתדלים לתת מענה, חומרי הסברה בערבית ופתרונות מידיים למרות היעדר תקציבים במועצה שגם ככה שרויה בגרעונות. סלאמה מדגיש כי הוא מתוקצב לפי 20 אלף תושבי פזורה בעוד שבפועל הוא נאלץ לטפל בכ-65 אלף תושבים בפזורה, דבר שמוביל בהכרח להגדלה בלתי נמנעת בגרעונות של המועצה. 

עשרות בחזקת נעדרים, 19 זוהו כנרצחים

מתקפת הטרור הרצחנית על הנגב, שביצעו מחבלים חמאס-דאע''ש, לא הבדילה בין דם לדם: נרצחו יהודים, מוסלמים, נוצרים, עובדים מאילנד ומדינות אסיה אחרות, תיירים ממדינות אירופה, אמריקה הלטינית וצפון אמריקה. ‘’במסיבה ברעים היו הרבה נהגים בדואים, רבים מאתינו עובדים בתחום'', מספר לנו תושב רהט. ‘’אני עובד בהסעות בבאר שבע, קווים של מפעלים. זה יכול היה לתפוס אותי''.

סיפורי הנרצחים והנעדרים במגזר הבדואי הולכים ומתווספים לשכול: גברים ונשים שיצאו לעבודה, ילדים ששיחקו מחוץ לבית. עבד אלרחמן עאטף אלזיאדנה מרהט, נורה למוות בחוף זיקים. גופתו מנוקבת כדורים נמצאה בחוף. ארבעה מבני משפחתו ששהו באזור חולית בשעת המתקפה הינם בחזקת נעדרים.

 

מכוניות בוערות בחניון רעים (צילום סלולרי ללא קרדיט)

דאליה ואוסאמה אבו מדיג'ם  נרצחו על ידי מחבלים יחד עם עוד כ-80 בני אדם שעבדו  בשדות ביישובי העוטף. דאליה ואוסאמה הם קרובי משפחתו של ראש העיר רהט, עטא אבו מדיג'ם.

פאטמה אלטלאקת, בת 33 מערערה, נרצחה ליד אופקים, כשהיא ובעלה הגיעו לעבודתם בשדות. בעלה לא נפגע, הוא והתינוקת לקו בחרדה. לצוותי זק''א לקח שלושה ימים לפנות אותה מהמקום. 

פאיזה אבו סבייח  ונכדתה מאי זוהיר אבו סבייח מהכפר כוחלה שבמועצה האזורית אל-קסום.  נהרגו ביום הראשון למלחמה כאשר רקטה פגעה בצריף שלהן. 

עווד מוסא דראושה עבד  אמבולנס ליד קיבוץ רעים כאשר החלה מתקפת הטרור. הוא מיהר להגיש עזרה לפצועים. רק אחרי חמישה ימים זוהתה גופתו. 

מוסא אבו סבילה, בן 41, שירת בצבא הקבע ועבד באבטחה סמוך לנתיבות. הוא היה נשוי ואב לשמונה ילדים.

ויש סיפורים אחרים: של נהגים שסכינו את החיים שלהם כדי להציל מבלים מאיזור רעים. נהגים שאספו פצועים לתוך המכוניות שלהם. שוטרים, גששים, אנשי צוותי ההצלה ונהגים. עובדי ציוד הנדסי, מכונאים. רופאים ואחים. יוסף אל זיאדנה תושב רהט, חילץ 30 איש מהמסיבה: ‘’ לא חשבתי על עצמי. חשבתי על האנשים. כולנו כאחד. להציל כמה שיותר''.