"בשביל תרופות ואוכל לוויתי מהשוק האפור, אין לי למי לפנות"

יעל רובין, בת 28, נכה 100 אחוז, כבר לא יכולה לקנות אפילו אוכל. הכסף נגמר, הקצבה נבלעת בים חובות ואפילו את התרופה למחלתה היא לא נוטלת, כי אין לה כסף. מה עשו הרשויות בנידון?
send whatsapp messsage send FB messsage
יעל רובין. זועקת לעזרה, אין לה למי לפנות (צילום: דני בלר)

יעל רובין, בת 28, עשתה, עד אתמול, חשבון מה לקנות קודם: תרופות להן נזקקת בדחיפות, אחרת תהיה בסכנת חיים או מעט אוכל. הבוקר כבר אין לה אפילו כסף לאוכל. "אני לא מתביישת כבר להראות את המקרר שלי - הוא ריק. אתמול בלילה התעלפתי ברחוב. לא אכלתי יומיים וגם לא לקחתי תרופות ופשוט קרסתי. חברה אספה אותי הביתה, כי הייתי נשארת זרוקה ברחוב".

החיים לא האירו פנים ליעל. היא ילדה מאומצת, שבילתה את ילדותה ונערותה  בקריית חיים. "המשפחה המאמצת הייתה מאוד קשה ושיפוטית. בגיל צעיר הבנתי שאני לסבית והם, אנשים מסורתיים, לא הכי אהבו את זה. לא ממש סילקו אותי מהבית, אבל גם לא יכלותי להיות בבית אני עצמי. גם היה קשה לחיות בקריית חיים, אנשים היו מאוד לסובלניים כלפי בני הקהילה בכלל וכלפיי, כלסבית, בפרט. הייתה עוינות וגם היו צוחקים עליי, בגלל איך שאני נראית. איבדתי ממש את הביטחון העצמי. לא רציתי לחיות שם. לא יכולתי לחלוק דברים עם ההורים המאמצים שלי, שהיו אנשים מסורתיים. לא יכולתי לחלוק דברים עם הסביבה, שהייתה עוינת".

בגיל 17 היא עזבה את קריית חיים לתל אביב. בני ובנות קהילת הלהט"ב בפריפריה סובלים לא אחת משיפוטיות, רדיפה ואלימות מילולית ופיזית. תל אביב מאוד פתוחה ומקבלת את הקהילה. למעשה, דמויות מפתח רבות בקהילת הלהט''ב, החיים כיום בתל אביב, הם למעשה אנשים שנולדו בפריפריה ועזבו למרכז, מכל מיני סיבות, בראשן עוינות. בתל אביב החא התקשתה למצוא עבודה: "יש לי 100 אחוזי נכות. אני סובלת ממחלת הנפילה מאז נולדתי וכעת פיתחתי גם פיברומיאלגיה, מחלה קשה שאין לה ריפוי, אלא רק טיפול מקל. אני חיה בכאבים תמידיים. בתל אביב הקשתי להתקיים מהקצבה. סך הכל, אני מקבלת כ-2400 שקלים. מה אפשר לעשות בזה? כלום. זה לא מכסה אפילו את התרופות שלי".

"בגיל 19 הכרתי בחור ונולד לנו בן משותף. אבל אחרי כמה זמן הרגשנו שזה לא זה. אז החלטתי לצאת מהארון לגמרי. נפרדנו ברוח טובה. הילד נשאר אצלו כי אני, עם המחלה שלי, לא הייתי מסוגל לטפל בו. אני פוגשת את הילד שלי, שהוא היום בן 9, אבל בעלי בעצמו מתקשה בפרנסתו. הוא נישא למישהי אחרת ויש להם ילדים משלהם".  

"נפלתי לסמים בגלל המצוקה בה הייתי שרויה. הייתי מוצאת מפלט בעישון גראס ומהר מאוד עברתי לדברים אחרים. היום אני מצטערת על הרגע. הבריחה הזו עלתה לי בבריאות. היום אני מה שנקרה 'מכורה נקיה'".

לבאר שבע היא הגיעה, אחרי שהוריה הביולוגייים, שבינתיים עלו לישראל, יצרו איתה קשר. "אבל גם איתם לא היה קל. לא אהבו את העובדה שהבת שלהם לסבית. זה קשה. אנשים בבאר שבע גם לא פתוחים כלפי הקהילה. פניתי למחלקת הרווחה. ביקשתי עזרה. שמעו אותי ונתנו לי כמה גרושים, שניצלתי לקנות לעצמי משהו חם לחורף באיזה חנות זולה. הכסף לאוכל נגמר. פעם הייתי בוחרת בין לקנות אוכל, לבין לקנות את התרופה למחלת הנפילה. היום אין לי כסף לא לאוכל ולא לתרופות. יש לי קצבה שרובה הולכת להחזיר חובות למכולת. במכולת אני חייבת 900 שקלים וכבר לא לוקחת כלום. בשביל לקנות תרופות ושיהיה לי מנה חמה חמה, הלכתי להלוות כסף ממה שנקרא השוק האפור. זה מה ששנאר לאנשים כמוני ובמצבי בבאר שבע. שוק אפור בשביל תרופות, שאני לא אמות. גם ככה אני מתעלפת ויכולה לחטוף התקף כל שניה, כי אני לא מטופלת כבר. הרופא אומרת שזה שאני לא אוכלת ואני לא לוקחת תרופות, ממש מחמיר את מצבי. אבל אין פה עם מי לדבר. כולם מתנערים".
המקרר הריק בבית בו מתגוררת יעל. גם כסף לתרופה אין לה (צילום סלולארי)
יעל אובדת עצות. כל הדלתות נסגרו בפניה. "אני לא מתביישת במצב שלי. אני זועקת לעזרה, אבל אין אצל מי. פעם הייתי מפרסמת בפייסבוק בקשה לעזרה. אבל אנשים קובעים ולא באים או שמביאים לי כל מיני דברים שאין לי מה לעשות איתם, פיג'מות בגודל פי 3 ממני".

"לפני כמה חודשים ישבו איתי ממחלקת הרווחה. דיברו, שאלו ולא יצא מזה כלום. ישבתי עם סטודנטים, שיותר מלעזור לי, באו ללמוד עליי. עם מחלת הנפילה ו-100 אחוזי נכות, אין לי ברירות. אני גרה בשכונה מפחידה. בלילה אני לא יוצאת, כי יש מלא נרקומנים בחוץ. זה מפחיד ולא בא לי לראות אותם. מסוכן. אין לי היום מה לאכול ואני לא יודעת איך אשרוד את היום. קשה להיות לבד בעולם הזה".


תגובות: 

מעיריית באר שבע נמסר: "הנ"ל צריכה לפנות לאגף הרווחה בעירייה ותקבל את הסיוע והטיפול הנדרש".

בבית הגאה בבאר שבע אין לעת עתה מערך סיוע בתחום הרווחה לחברי הקהילה. הצעתם הייתה להפנות את יעל לאגודה בתל אביב. בטלפונים של האגודה בתל אביב אין מענה. השלוחה הראשית מנתקת את השיחה אחרי שני צלצולים.
​​​​​​​


"פעם הייתי בוחרת בין לקנות אוכל, לבין לקנות את התרופה למחלת הנפילה. היום אין לי כסף לא לאוכל ולא לתרופות. יש לי קצבה שרובה הולכת להחזיר חובות למכולת. במכולת אני חייבת 900 שקלים וכבר לא לוקחת כלום. בשביל לקנות תרופות ושיהיה לי מנה חמה חמה, הלכתי להלוות כסף ממה שנקרא השוק האפור"

כתבות נוספות למקרה שפספסת...