מדד פשוט עשוי לנבא את תוחלת החיים שלכם, קובע מחקר בבן גוריון

כמה זמן לוקח לאדם מבוגר להתחיל ללכת לאחר שקיבל אות? מתברר שהתשובה לשאלה הפשוטה הזו עשויה ללמד לא מעט על בריאותו, עצמאותו ואף על תוחלת חייו.
מחקר שנערך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב מציע כי מהירות ביצוע צעד רצוני בקרב קשישים, במיוחד כאשר דעתם מוסחת והם נדרשים לבצע במקביל משימה נוספת, יכולה לשמש מדד קליני חשוב לבריאות תפקודית ארוכת טווח. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת Gerontology.

את המחקר הוביל פרופ' יצחק מלצר מהמחלקה לפיזיותרפיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. קבוצת המחקר ביקשה לבחון את הקשר בין מדדי שיווי משקל, תנועה יציבה וביצוע צעדים רצוניים, לבין יכולת עצמאות ותוחלת חיים בקרב מבוגרים בגיל השלישי.
עבור אנשים מבוגרים הסובלים מקושי מוטורי, ביצוע פעולה פיזית במקביל לפעולה נוספת דורש משאבי קשב משמעותיים. במצב כזה, כאשר האדם נדרש גם לחשוב, לזהות צבע או להגיב לגירוי נוסף, מהירות הפעולה הפיזית עלולה להאט באופן ניכר.

החוקרים ניתחו נתונים שנאספו במחקרים קודמים בין השנים 2005 ל-2011. בין היתר נבדקו מדדי שיווי משקל בעמידה, תנודות יציבה קדימה ואחורה, עמידה יחפה בעיניים עצומות, וכן מבחן צעד רצוני, שבחן את היכולת לבצע צעד מהיר לאחר קבלת אות אלקטרוני.
מדדים אלה נחשבים חשובים במיוחד בהערכת תפקוד בקרב קשישים, משום שהם קשורים לסיכון מוגבר לנפילות. ירידה בשיווי המשקל וביכולת התגובה עלולה להוביל לחשש מנפילות, ירידה בניידות היומיומית, צמצום פעילות גופנית, דעיכה כללית ועלייה בצריכת שירותי בריאות.

פרופ' מלצר מסביר: 'מבחן צעד רצוני הוא מבחן פשוט מאוד לביצוע מצד אחד, שיש לו את היכולת לשמש כאינדיקטור נגיש לחיוניות תפקודית, ולגילוי של סיכון מוגבר לנפילות, שכן הערכות שיווי משקל באמצעות המבחן הזה משלב את היכולת של המערכת העצבית-שרירית וגם את היכולת העיבוד הקוגניטיבי ועל כן מהוות את הליבה של ההערכה הקלינית'.
בעולם הרפואה נהוג למדוד בריאות ותוחלת חיים באמצעות גיל כרונולוגי, מחלות רקע או מדדים רפואיים מוכרים. אולם בשנים האחרונות מתחזקת ההבנה כי מדדים תפקודיים פשוטים, כמו מהירות הליכה, יכולים לספק מידע משמעותי לא פחות. מהירות הליכה נחשבת כיום ל'סימן חיוני תפקודי' בקרב קשישים, לאחר שמחקרים הראו כי היא מנבאת הישרדות ארוכת טווח באוכלוסייה מבוגרת המתגוררת בקהילה.
במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים להרחיב את ארגז הכלים הקליני, ולבחון האם גם מדדי שיווי משקל סטטי ודינמי, ובמיוחד מבחן צעד רצוני, יכולים לחזות עצמאות ותוחלת חיים לאורך זמן.

לשם כך נותחו נתוני שיווי משקל של 120 קשישים המתגוררים בקהילה. החוקרים עקבו אחר המשתתפים במשך 10 עד 17 שנים לאחר הבדיקה הראשונית, וגילו קשר מובהק בין היכולת לבצע צעד רצוני, כלומר זמן התגובה להתחלת הליכה, לבין הסיכון לתמותה.
המשתתפים נבדקו בשני מצבים. בראשון הם התבקשו לבצע צעד רצוני מהיר ככל האפשר לאחר מתן אות חיצוני. במצב השני הם התבקשו לבצע את אותו צעד מהיר תוך כדי ביצוע משימה קוגניטיבית במקביל: מתן שם לצבע הדיו של מילים שהודפסו בצבעים לא תואמים.
הממצא המרכזי היה חד וברור: בתנאים של משימה כפולה והסחת דעת, כל עלייה של 0.1 שנייה בזמן התגובה לביצוע צעד רצוני הייתה קשורה לעלייה של כ-28 אחוז בסיכון לתמותה בתקופת המעקב. במילים אחרות, ככל שהתגובה הראשונית להתחלת הצעד הייתה איטית יותר, כך הדבר עשוי להעיד על ירידה בחוסן הנוירולוגי והפיזיולוגי בשלבי הזדקנות.
פרופ' מלצר ציין: 'מכיוון שגילוי חושי ומהירויות הולכה עצבית בסיסיות נותרות קבועות בין צעדים פשוטים לצעדים מוסחים, כל עיכוב בתחילת צעד במהלך האתגר המנטלי מונע במידה רבה על ידי מגבלות עיבוד עצבי מרכזי'.

לדבריו, שילוב של משימות מוטוריות וקוגניטיביות בהערכות קליניות שגרתיות עשוי לשפר משמעותית את היכולת לנבא עצמאות ותוחלת חיים, וכן לסייע בהתערבות מוקדמת המכוונת לשיפור הבריאות הקוגניטיבית-מוטורית.
החשיבות המעשית של המחקר היא בכך שמהירות צעד רצוני אינה גזירת גורל. מדובר בתכונה שניתן לשפר באמצעות אימון ממוקד, תרגול ושיקום שיווי משקל. לכן, ממצאי המחקר מציעים כי תוכניות אימון ייעודיות עשויות לסייע לאנשים מבוגרים לשמור על עצמאותם, בריאותם ואולי אף על תוחלת חייהם.

בקבוצת המחקר השתתפו גם עופרי גנז-אור מהמחלקה לפיזיותרפיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ענת ריינר-בנעים מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, יולי טרגר מהמחלקה לשיקום במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, וכן לארס אודסון מאוניברסיטת מינסוטה.

המחקר מציב במרכז מדד פשוט, מהיר וזמין, שעשוי להפוך בעתיד לכלי חשוב בהערכת מצבם של קשישים: לא רק כמה הם הולכים, אלא כמה מהר הם מסוגלים להתחיל ללכת כאשר המוח והגוף נדרשים לעבוד יחד.