ארבע שנים לפיגוע ב''וואן פלאזה'': בבאר שבע זוכרים את הנרצחים, והחשש לביטחון רק מתחדד

ארבע שנים אחרי, הזיכרון בבאר שבע לא מתיישן. הפיגוע במתחם שהיה מוכר אז כ״וואן פלאזה״ לא נשאר אירוע חדשותי מהעבר, אלא נקודת ציון שממנה רבים בעיר מתארים שינוי בתחושת הביטחון האישי. ביום האזכרה, השמות חוזרים שוב אל קדמת התודעה: לורה יצחק, דוריס יחבס, מנחם יחזקאל והרב משה קרביצקי השם יקום דמם. ארבעה נרצחים, ארבע משפחות, ועיר שלמה שנשארה עם השאלה שלא מרפה: איך מצמצמים את הסיכון לאירוע הבא, ומה באמת השתנה מאז.

הפיגוע התרחש אחר הצהריים של 22 במרץ 2022, והתנהל במהירות ובאכזריות בשלוש זירות שונות בעיר. לפי הדיווחים מאותה יממה, הוא החל בתחנת דלק בדרך חברון, שם נרצחה לורה יצחק, שעבדה במקום. משם המשיך המחבל בנסיעה קצרה לזירות נוספות, שבהן בוצעו דריסה ודקירות. במתחם ״וואן פלאזה״ נרצחו דוריס יחבס בחנות בגדים, מנחם יחזקאל שנדקר לאחר שהמחבל פגע בכלי רכב והתקרב אל אזרחים, והרב משה קרביצקי שנדרס למוות בזמן שרכב על אופניו. בתוך דקות הפכה באר שבע לעיר תחת התקפה, כשבמקביל כוחות ההצלה והמשטרה מתמודדים עם דיווחים סותרים, פצועים במספר נקודות, והמון מבוהל שמנסה להבין אם המחבל עדיין בשטח.

באזכרה של לורה יצחק הי''ד השתתפו שר התפוצות עמיחי שיקלי, הרב יניב מלכה ונכדו של הבבא סאלי, הרב מנחם ארדעי. השר שיקלי כתב דברים לזכרה: ‘’יום האישה השנה התלכד עם יום אזכרתה הרביעי של אישה שהייתה עמוד התווך של משפחתה. אישה צנועה מאוד, פשוטה מאוד, ויחד עם זאת גיבורת על בחייה ובמותה.
גיבורת על בשגרה של יום יום. 
בהכנת סנדוויצ׳ים כל בוקר. ביכולתה להקרין אור ושמחה על כל הסובבים אותה, כפי שתיארו אותה  בני משפחתה ומכריה וכפי שסיפרו עיניה הטובות.
וגיבורת על גם ברגעיה האחרונים, כאשר נאבקה עד נשימתה האחרונה במחבל בן מוות שרצח אותה ועוד שלושה מתושבי באר שבע: 
הרב משה קרביצקי הי"ד
דוריס יחבס הי"ד 
מנחם יחזקאל הי"ד
היום לפני ארבע שנים.
לורה יצחק הי״ד
רעייתו של טל 
ואמא של אפרת, נעה ויהלי
יהי זכרה ברוך''.

טל יצחק, בעלה של לורה יצחק הי''ד, אמר: ‘’לורה הותירה אחריה צבא של לוחמים ולוחמות, אנשים טובים שבזכותם הדרך שלנו כעם של ערבות הדדית, זה הניצחון שלנו''

המחבל, תושב חורה שבנגב, נורה למוות בזירה על ידי אזרחים חמושים, ובאירוע נפצעו גם אזרחים נוספים. גם ארבע שנים אחרי, חלק מהדיון הציבורי בעיר חוזר למהירות התגובה, להצבת כוחות בשטח ולשאלה מה ניתן היה לעשות כדי לקצר עוד יותר את חלון הזמן בין תחילת מסע הרצח לנטרולו. בימים שאחרי הפיגוע נשמעו קולות של זעם ציבורי לצד דרישה לבחון את המענה המודיעיני והמשטרתי, בעיקר משום שמדובר באירוע שהתרחש במרחב אזרחי שגרתי, מתחם מסחרי פעיל באמצע יום.
 

האזכרה השנה מתקיימת ברקע מציאות מורכבת עוד יותר בדרום. מעבר לטרור, באר שבע מתמודדת בשנים האחרונות עם תחושת חיכוך יומיומי שמגיעה גם מעולמות אחרים של אלימות ופשיעה. נתונים וניתוחים שפורסמו בשנים האחרונות הצביעו על כך שבאר שבע בולטת בשיעורי פשיעה אלימה ביחס לערים הגדולות, ובמקביל מחוז הדרום הוגדר באחד השנתונים הסטטיסטיים של המשטרה כמחוז שבו נרשמה כמות תיקים גלויים גבוהה במיוחד. בתוך המציאות הזו, תושבים רבים מספרים על דריכות מוגברת במרחבים הומי אדם, על שינוי בהרגלים, ועל תחושה שקו הדק בין שגרה לשעת חירום הפך דק יותר.
 

טקס האזכרה (וידאו, מתוך הפייסבוק של טל יצחק, על פי סעיף 27 א')


ועדיין, גם ביום כזה חשוב לומר ביושר: בין תחושת ביטחון לבין נתונים, יש פערים שקשה לכסות בלי תמונה מלאה ועדכנית, ולעיתים הוויכוח הציבורי עצמו מחדד את הבעיה. יש מי שמצביעים על מאמצי אכיפה ומבצעים נקודתיים, ויש מי שטוענים שהשינוי בשטח לא מורגש מספיק, לא בנוכחות ולא בהרתעה. מה שבטוח הוא שביום האזכרה, הדיון הזה כבר אינו תיאורטי. הוא נוגע בכאב חי, במשפחות שקברו את יקיריהן ובציבור שמבקש להרגיש בטוח בדרך לקניות, לעבודה ולבית.

ברקע יום האזכרה, אי אפשר להתעלם גם מהזמן שבו הוא מצוין השנה: ישראל מצויה בעיצומה של מערכה מול איראן במסגרת מבצע ״שאגת הארי״, כשהשיח הציבורי עוסק לא רק באיום המיידי אלא גם במטרה הרחבה יותר של פירוק ״ציר הרשע״ ופגיעה ביכולות שמאיימות על העורף. בדרום, ובעיקר בבאר שבע, התקווה שמלווה את המערכה הזו חורגת מהכותרות הביטחוניות: חיזוק ההרתעה והחזרת תחושת השליטה בשטח נתפסים בעיני רבים כתנאי לשיקום אמיתי של הביטחון האישי, ולחזרה למשילות ברורה שמגנה על אזרחים בשגרה ולא רק בשעת חירום.

בינתיים, בבאר שבע מציינים ארבע שנים לפיגוע לא רק בטקסים ובנרות נשמה, אלא גם בתחושת אחריות כבדה. הזיכרון של לורה יצחק, דוריס יחבס, מנחם יחזקאל והרב משה קרביצקי השם יקום דמם הוא תזכורת כואבת למחיר של רגע אחד. והעיר, כמו משפחות הנרצחים, ממשיכה לבקש את אותו דבר בסיסי: ביטחון שאפשר להרגיש ברחוב, לא רק להבטיח בכותרות.