לאחר מאבק של חודשים: יורם אוחיון פתח את הלב בסעודת ההודיה המרגשת בבאר שבע

באולמי מרסל וניו בבאר שבע נערכה אמש, (יום שלישי), סעודת הודיה של יורם אוחיון, אחרי תקופה ארוכה של מחלה וטיפולים. אל האולם הגיעו בני משפחה, חברים, עמיתים ואנשי קהילה, לצד אישי ציבור ורבנים, לאירוע שנבנה סביב רגע אחד מרכזי, הודיה פומבית על חיים שחוזרים למסלול אחרי טלטלה רפואית.

אוחיון, שמוכר בעיר ובנגב כבעלים של קייטרינג "שיר בן" וכבעלים של אולמי מרסל וניו, וכן כנשיא לשכת המסחר באר שבע והנגב וחבר מרכז הליכוד, שיתף בשנה שעברה את מעגל חבריו הרחב במצבו הרפואי בפוסט אישי שפרסם ב-21 במאי 2025. באותו פוסט כתב כי התגלה אצלו "גידול בקיבה", ותיאר מסלול טיפולים שכלל ארבעה טיפולים כימותרפיים, ניתוח ולאחריו עוד ארבעה טיפולים. הוא הדגיש אז שהוא לא מבקש רחמים, אלא מבקש להעביר מסר של הקשבה לגוף והתעקשות כשהתחושה שמשהו לא תקין לא מרפה, וכתב: "הגוף לא משקר ולפעמים, ההתעקשות יכולה להציל חיים".

לסעודת ההודיה שהתקיימה אתמול הגיעו, השרים אבי דיכטר ואלי כהן, סגן השר אלמוג כהן וח"כ שלום דנינו. נכחו גם בני משפחת אביסרור בהרכב מלא, אלי, ג'קי ויורם, לצד מאות חברים קרובים, בני משפחה ועמיתים לעבודה. בין הרבנים שהשתתפו צוין הרב סנדרו בוחניק שליט״א, שליווה את אוחיון לאורך התקופה, וכן הרב יורם הכהן ורבנים נוספים. לאורך המחלה בני המשפחה והאחים "סבבו סביבו ותמכו בו".

את הערב פתח אחיו של יורם, גבי, עלה לומר כמה מילים והביא איתו טון משפחתי שקט ומדויק. הוא פתח בברכת "שהחיינו" והודה לקב"ה "על החסד העצום, על הרפואה, על החיים ועל האור שחזר לבית ולמשפחה כולה". גבי הזכיר שהדרך לא היתה פשוטה, עם רגעים של קושי, חוסר ודאות, כאבים ולילות ללא שינה, ואמר על אחיו כי "נלחמת כל יום לא רק על הגוף, אלא גם על הנפש ועל הרוח". הוא תיאר את הליווי בתקופה הזו כזכות אישית, "לא רק תפקיד", ושיבח את האחדות המשפחתית והחברית סביב יורם, כשהוא מדגיש ש"כל המשפחה והחברים היינו רק שליחים של מצווה". את דבריו חתם בתפילה לבריאות שלמה, לאריכות ימים, לשמחה ולבשורות טובות.

במרכז הערב עמד נאום ארוך שנשא אוחיון, שבו בחר לספר, בקולו, את הסיפור מאחורי הכותרות. הוא פתח בהודיה "על הזכות לשבת כאן היום" ותיאר כיצד בתקופה שקדמה לאבחון ניסה להתריע בפני רופאים שהוא לא מרגיש טוב, אך לדבריו קיבל פעם אחר פעם תשובות שהכול תקין. הוא סיפר שלא יכול היה לאכול, ירד במשקל, ושחלק מההתמודדות הייתה גם נפשית, כולל פחד לדבר מול רופא "כי הכניסו לי לראש שאולי אני הבעיה". לדבריו, אחותו ליאת הייתה זו שהתעקשה לבוא איתו, לדבר במקומו ולהיות "הפה שלי", והוא אמר שבלעדיה "לא הייתי מצליח לגלות את מה שהייתי צריך".

אוחיון תיאר מפגש עם רופאה בתחום הגסטרו, שבתחילה אמרה לו שהכול תקין, אך לאחר שהתעקש לדבריו, ובעקבות ירידה במשקל, החליטה לבצע בדיקה נוספת, שכללה גסטרו אולטראסאונד ולקיחת ביופסיה. הוא תיאר כיצד הגיע למרפאות החוץ בסורוקה, ביקש להגיע לרופא שאחראי על המקרה, "דוקטור אנטון", וכיצד באותה פגישה, כפי שסיפר, הבין שהמצב רציני. בהמשך דבריו תיאר את קבלת הבשורה על "המחלה בקיבה", ואת מסלול הטיפולים שנקבע לו, ארבעה טיפולים כימותרפיים, ניתוח להסרת "שלושה רבעים מהקיבה", ולאחר מכן עוד ארבעה טיפולים. הוא תיאר חולשה משמעותית, ירידה של 30 קילו, וקושי לאכול לאורך התקופה.

בהמשך הקדיש אוחיון שורה ארוכה של תודות למשפחתו, לאשתו רחל, לילדיו ולנכדיו, ולאחים שליוו אותו יום יום לטיפולים. הוא דיבר גם על תמיכה קהילתית רחבה ועל ביקורים בביתו מצד רבנים ואברכים "שלא הסתפקו בתפילה מרחוק", כדבריו, אלא הגיעו לשמח ולחזק. לצד זאת הודה לצוותים הרפואיים, וציין בשמות את דוקטור אנטון, דוקטור שאדי, דוקטור ווייב ואת סגן מנהל בית החולים צחי סלוצקי, שלדבריו חיכה לו אחרי טיפולים ועודד אותו ברגעים הקשים.

הקו שחזר לאורך דבריו, היה הדגש על אמונה והודיה, אבל לא פחות מכך גם על הלקח הפשוט. להתעקש כשמרגישים שמשהו לא בסדר, לא להיבהל מתשובות מרגיעות אם הגוף משדר אחרת, ולמצוא אדם קרוב שילווה ויתווך מול המערכת כשכוחות הנפש והגוף נשחקים. 

אוחיון סיים את נאומו בתחושת סגירת מעגל, כשהוא אומר שיום יבוא ויביט על התקופה הזאת כמבחן גדול שהצליח בו, "והנה היום הזה הגיע".