אחרי מחאת התושבים: רשות הטבע והגנים הורתה לעצור עבודות בגבעת כידוד בערד

תושבים בערד חסמו ביום שני, 9 בנובמבר, את תחילת העבודות להקמת שני בתי כנסת בגבעת כידוד. המתנגדים טוענים כי לגבעה, הנקודה הגבוהה בעיר, יש ערך נופי ותיירותי, וכי הפיתוח בה צריך לשרת את כלל התושבים. לאחר בדיקה בשטח הורתה רשות הטבע והגנים ליזמים לעצור את העבודות במגרשים שבהם נדרש תיאום מוקדם עמה. 

רשות הטבע והגנים פרסמה כי בבדיקה ראשונה, ביום רביעי, 4 בנובמבר, לא נמצאו עבודות במגרשים שבהם התוכנית מחייבת טיפול בערכי טבע מוגנים. ביום שני התקבל דיווח נוסף. צוותי הרשות חזרו לגבעה וזיהו כניסה למגרשים שבהם נדרשים תיאום מוקדם, שימור שכבת הקרקע העליונה והעתקת ערכי טבע מוגנים. בעקבות הבדיקה שלחה הרשות ליזמים מכתב שבו דרשה לעצור את העבודות במגרשים אלה עד להסדרת הנושא וקבלת ההיתרים.

במהלך המחאה כנגד העבודות במקום, עוכב על ידי המשטרה ראש העיר לשעבר של ערד, עו''ד ניסן בן חמו. בין בן חמו לבין הצמרת הנוכחית של עיריית ערד מחלוקת על השימוש בקרקעות הגבעה. לטענתו, העבודות במקום הביאו להרס המקום. בסרטון שפרסם ברשתות, טען בן חמו כי עליית הכלים ההנדסיים נעשתה באישון לילה, ‘’כדי שאף אחד לא יידע ואף אחד  לא יראה''.

המחלוקת על השימוש בגבעה
סיוון כהן אביטן, מנהלת המרכז לצדק חברתי בערד, אומרת כי לגבעת כידוד חשיבות נופית, חברתית ותיירותית. לדבריה, קידום תוכניות במקום עבור מגזר אחד בלבד עלול לשנות את צביון העיר, והיא קוראת לתכנן את השטח לטובת כלל התושבים. המוחים סיפרו כי מנהל העבודות אמר להם שיש בידיו אישורים לביצוען, אך לטענתם הוא לא הציג אותם. 
המחלוקת על הגבעה החלה עוד ב-2025, כשעיריית ערד קידמה תוכנית שכללה בית ספר, מקווה ובית כנסת לחסידות גור. במאי אותה שנה הודיעה העירייה על משיכת התוכנית בעקבות התנגדות תושבים. ראש העיר יאיר מעיין הבהיר אז כי בגבעה קיימות זכויות בנייה. כעת המחלוקת מתמקדת בעבודות להקמת שני בתי הכנסת ובתנאים שיש למלא כדי לחדש את הפעילות במגרשים שעליהם חלה הוראת העצירה.

העימות הנוכחי מצטרף לשורת עימותים בין חרדים לחילוניים בעיר ערד.  שורש העימות המתמשך בערד נעוץ במאבק דמוגרפי, תרבותי ופוליטי על צביון העיר ושליטה במרחב הציבורי. העיר, שהוקמה כיישוב מתוכנן בעל אופי חילוני מובהק, חוותה לאורך השנים הגירה שלילית של צעירים לצד כניסה מואצת ומאורגנת של משפחות מחסידות גור, שנמשכו למחירי הדיור הנמוכים. שינוי דמוגרפי זה הצית חשש בקרב התושבים הוותיקים מפני אובדן הרוב החילוני ודחיקתם מהעיר, והפך למאבק יומיומי על דמותו של המרחב המשותף, על הקצאת תקציבים, מבני ציבור ומוסדות חינוך, וכן על שטחים ציבוריים ונופיים. לצד המתיחות סביב אורחות החיים וכללי הצניעות, הסכסוך משנה את פניו בהתאם להנהגה העירונית – ממאבק חזיתי של העירייה בחסידות בעבר, ועד למחאות של תושבים חילונים נגד מה שהם תופסים כשיתוף פעולה פוליטי של הנהגת העיר הנוכחית עם הקהילה החרדית על חשבונם.