הפסטיבל המיתולוגי שנולד בבאר שבע חוזר בקיץ - כל הפרטים

עוד לפני מופעי הענק והכוכבים הגדולים, פסטיבל ערד החל כחגיגה צנועה של זמר עברי במדבר. מאחורי החלום עמד איש התרבות זכריה לירז, שהפך את ערד לבירת המוזיקה של ישראל.
שיתוף בווטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר שיתוף באימייל הדפסת כתבה
קהל בפסטיבל מוזיקה בערד בשעות הערב, עם במת הופעות גדולה ואווירת חגיגה במדבר. צילום: MARCUS YUVAL / לע''מ

פסטיבל ערד 2026 יחזיר בקיץ הקרוב את אחת המסורות התרבותיות המזוהות ביותר עם ישראל. בין 3 ל-6 באוגוסט תתמלא העיר ערד במופעי ענק, מסיבות, מופעי רחוב ואירועי מוזיקה שינסו להחיות מחדש את רוח הפסטיבל המיתולוגי, שהפך במשך עשרות שנים לסמל של קיץ ישראלי.
אבל הרבה לפני האמפי המלאים, מופעי הרוק וההמונים שהציפו את העיר, פסטיבל ערד נולד כרעיון ציוני-תרבותי כמעט תמים: חגיגה של הזמר העברי בלב המדבר.

הפסטיבל הראשון התקיים בחג סוכות בשנת 1982, ביוזמת איש התרבות זכריה לירז וראש מועצת ערד דאז, אברהם בייגה שוחט. לירז, שנחשב לאחד מאדריכלי חיי התרבות בדרום, ראה בפסטיבל דרך להפוך את הנגב למרכז תרבותי חי ותוסס, ולא רק לפריפריה מרוחקת. לירז הקים את קריית האמנים בבאר שבע ודחף משך שנים להפוך את רחוב סמילנסקי בעיר העתיקה למרכז חיי התרבות והיצירה בעיר.
הפסטיבל הראשון היה צנוע יחסית ונמשך יומיים בלבד, אך כבר אז נוצרה אווירה מיוחדת שסחפה אלפי אנשים לערד. כ-150 זמרים ונגני רחוב השתתפו בפסטיבל, לצד עשרות חבורות זמר מכל רחבי הארץ. בניגוד להפקות הענק שבאו מאוחר יותר, הפסטיבל הראשון התמקד כמעט כולו בזמר עברי, שירה בציבור, מופעי פולקלור ואווירה עממית וחמה.

זכריה לירז ז''ל (צילום: ויקיפדיה עברית, על פי שימוש הוגן לפי סעיף 27 א')

בין האמנים ואנשי הבמה שהשתתפו באותם ימים ראשונים היו דמויות מיתולוגיות מהתרבות הישראלית, בהן אלכסנדר יהלומי, ג'טה לוקה, אילקה רווה, טובה פירון, אסתר גמליאלית, נעמי צורי ושמואל גוגול. עבור רבים מהמבקרים, זו הייתה הזדמנות נדירה לראות מקרוב את דור החלוצים של הזמר העברי, בתקופה שבה התרבות הישראלית עדיין שמרה קשר עמוק למסורת השירה הציבורית והלהקות.
המנהל המוזיקלי הראשון של הפסטיבל היה נחומי הרציון, ובהמשך הצטרפו לדורות הניהול האמנותי גם נחום היימן ויאיר רוזנבלום, שהפכו את פסטיבל ערד לאחד מאירועי התרבות החשובים בישראל.

וידאו: הפסטיבל ב-1986 (צילום: מרכז תקשורת ערד. צילום : דרור שמחוני, הקלטה : משה לובלינר)

זכריה לירז עצמו היה דמות יוצאת דופן בעולם התרבות הישראלי. ניצול שואה יליד רומניה, שלחם בגבעתי והגיע לנגב מתוך אמונה בחזון פיתוח הדרום של דוד בן-גוריון. אחרי שעבר לאופקים ובהמשך לבאר שבע, החל לבנות מוסדות תרבות כמעט מאפס: גלריות, ערבי שירה, תערוכות, מועדוני תרבות ואפילו את תיאטרון באר שבע, שבו שימש כמנהל הראשון.
במשך השנים כונה לירז לא פעם 'קיסר התרבות של באר שבע', בזכות תרומתו האדירה לחיי התרבות בדרום. בהמשך ייסד גם את פסטיבל הכליזמרים בצפת וזכה באות יקיר באר שבע ואף בהדלקת משואה ביום העצמאות.
עם השנים פסטיבל ערד הלך וגדל. מופעי הרוק, האמנים הגדולים והקהל האדיר הפכו אותו לאירוע שמשך עשרות אלפים מכל רחבי הארץ. העיר הקטנה במדבר התמלאה באוהלים, שקי שינה, דירות שכורות ואווירה שהזכירה פסטיבלי מוזיקה בינלאומיים.
כעת, בשנת 2026, מנסים בערד להחזיר לא רק את המופעים, אלא גם את אותה רוח מיוחדת של חיבור בין מוזיקה ישראלית, מדבר ונוסטלגיה.