פחות צפיפות, יותר שעות - אבל בלי תדירות: רכבת ישראל משנה לו''ז והדרום נשאר מאחור

לוח הזמנים החדש שנכנס ב-17 בינואר מאריך רכבות ומרחיב שעות פעילות בבאר שבע, אך ללא תוספת תדירות ממשית תושבי הדרום ממשיכים להמתין בתחנה.
שיתוף בווטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר שיתוף באימייל הדפסת כתבה
רכבת חשמלית דו קומתית של רכבת ישראל נכנסת לתחנת באר שבע מרכז בשעות הערב צילום: סל הפקות וידאו

רכבת ישראל יוצאת לדרך עם לוח זמנים חדש שייכנס לתוקף במוצאי שבת, 17 בינואר, ומציגה אותו כמהלך שנועד להתמודד עם שנת שיא שבה נסעו ברכבת כ-72 מיליון נוסעים. אחרי שנים של ירידה בתקופת הקורונה, המספרים חזרו ואף עברו את הרמות שלפני 2020. על הנייר מדובר בבשורה גדולה, אך במבחן המציאות של נוסעי הדרום, ובמיוחד של באר שבע והנגב המערבי, השיפור נראה חלקי בלבד.

המהלך המרכזי הוא הארכת הרכבות והוספת קרונות בקווים עמוסים, מה שאמור להוסיף יותר מ-40 אלף מקומות ישיבה ביום בכל הארץ. רכבות חשמליות חדשות בעלות קיבולת של עד 2,000 נוסעים ישולבו בקווים מרכזיים, ושעות הפעילות יורחבו בתחנות רבות בצפון ובדרום. אבל מתחת לכל זה מסתתרת בעיה עקרונית אחת שלא נפתרה: תדירות הרכבות נשארת נמוכה, הרבה מתחת לסטנדרט האירופי, בעיקר בשל עיכובים בפרויקטים קריטיים כמו המסילה הרביעית באיילון ומערכת האיתות החדשה, שאמורה להוסיף שלוש רכבות בשעה לכל כיוון במקטע המרכזי של המדינה.

הנגב מקבל שעות - לא תדירות
לתושבי באר שבע והנגב המערבי צפויה הקלה מסוימת. עם סיום עבודות החשמול בקטע שבין אופקים לבאר שבע, יוארכו שעות הפעילות בקו הנגב המערבי. בימים ראשון עד חמישי הרכבות יפעלו עד חצות, בימי שישי עד 15:00, והשירות במוצאי שבת יחודש – בשורה משמעותית לסטודנטים, חיילים ומשפחות שנשארו עד כה בלי חלופה סבירה בתחילת השבוע.
גם בקווים הארוכים מבאר שבע צפוי שדרוג. קו נהריה - באר שבע יוארך לשמונה קרונות, וקו כרמיאל–באר שבע לתשעה קרונות בימי הביקוש הגבוהים. המשמעות היא תוספת של יותר מ-6,000 מקומות ישיבה ביום רק בשני הקווים הללו. על הנייר, זה אמור להפחית עומסים קשים במיוחד ברכבות יום ראשון וחמישי, אך מי שנוסע בשעות השיא יודע שהבעיה העיקרית היא לא רק הצפיפות בתוך הקרון, אלא ההמתנה הארוכה בין רכבת לרכבת.

במרכז ובשרון - רכבות ארוכות, אותו לו"ז
במרכז הארץ מתבצעות הארכות דרמטיות עוד יותר. בקו נתניה–רחובות יוארכו רכבות מ-6 ל-12 קרונות, ובקו נהריה–נתב"ג–מודיעין יתווספו קרונות בשעות העומס. גם בשרון קו טבעת השרון עובר להפעלה ברכבות חשמליות מתקדמות. כל אלה הם צעדים חשובים, אך ללא העלאת תדירות הנסיעות, ההקלה מורגשת בעיקר בתוך הרכבת עצמה ולא במרחב הכולל של חוויית הנסיעה.

הביקורת שנשארת בתחנה
הנתונים שרכבת ישראל מציגה מרשימים, אך הם עוקפים את לב הבעיה. במדינה שבה מיליוני אזרחים תלויים ברכבת לצורכי עבודה, לימודים ושירות צבאי, הגדלת הקרון היא פתרון טכני בלבד. נוסע מבאר שבע לתל אביב לא צריך רק מקום לשבת, אלא רכבת בתדירות שמאפשרת לו לצאת מהבית בלי לבדוק כל פעם לוח זמנים כמו טיסה בינלאומית.
הנגב אמנם קיבל הארכת שעות פעילות, וזה צעד מבורך, אך בלי התחייבות ברורה להאצת פרויקטים כמו המסילה הרביעית באיילון ומערכת האיתות החדשה, התחושה היא שעוד לוח זמנים עברי מתחלף בעוד מציאות יומיומית של עומסים והמתנות. תושבי באר שבע והנגב לא מבקשים רכבת ארוכה יותר – הם מבקשים רכבת שמגיעה בזמן, ובתדירות שמכבדת פריפריה.