משפחת חובש קרבי שהתאבד לאחר שירות מילואים במלחמת חרבות ברזל דורשת: הכירו בו כחלל צה''ל

מאבק משפטי כבד וטעון מתנהל בימים אלו סביב מותו של ד' ז"ל, חובש קרבי במילואים, שהתאבד לאחר חודשים של לחימה אינטנסיבית במלחמת חרבות ברזל. משפחתו של ד', המיוצגת על ידי עורך הדין יואב אלמגור, פנתה למשרד הביטחון בדרישה להכיר בו כחלל צה"ל, בטענה כי מותו נגרם כתוצאה ישירה משירותו הקרבי ומהמצוקה הנפשית שהתפתחה בעקבותיו.

ד' ז"ל שירת בעבר כלוחם בחטיבת גולני, ובהמשך עבר קורס חובשים קרביים. עם פרוץ המלחמה באוקטובר 2023 גויס למילואים ושובץ כחובש בגדוד 188. במהלך הלחימה הועבר לסייע לגדוד נוסף באזור חירבת חיזעה, שם פעל כחובש קרבי בקו הלחימה הקדמי, טיפל בפצועים תחת אש ונחשף למראות קשים במיוחד של פציעות קשות ומוות.
לתביעה שהוגשה לקצין התגמולים באגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון צורף מכתב חריג ממפקד הגדוד שבו שירת ד'. במכתב מתאר המפקד את הלחימה הקשה, התנאים הקיצוניים והעומס הנפשי החריג שבו פעל החובש הקרבי לאורך חודשים ארוכים ללא הפוגות משמעותיות.
לדבריו, הגדוד פעל בקרבות טיהור ביישובים נחל עוז, ניר עם ובית חאנון, ובהמשך בלחימה אינטנסיבית בחירבת חיזעה ובמחנה הפליטים שאטי. במהלך אחת התקריות הקשות נפגע כלי הנדסי מטיל נ"ט, והחוליה הרפואית שבה שירת ד' העניקה טיפול מציל חיים תחת אש, בתנאים קשים, עם פצוע קשה, ריחות חריפים וזמן פינוי ממושך.
המפקד ציין כי ד' פעל לאורך כל התקופה בחזית, כחובש בחולייה רפואית קדמית, בתנאי אי ודאות, לחץ מתמשך וחשיפה יומיומית למראות קשים. לדבריו, אנשי הרפואה הם אלו שלוקחים את המלחמה איתם הביתה, והוסיף כי בדיעבד לא זוהו בזמן הסימנים למצוקה הנפשית של ד'.

‘’כל אזכור של אפשרות חזרה ללחימה עורר אצלו מצוקה חריפה''
בתביעה נטען כי לאחר שחרורו מהמילואים בראשית 2024 לא פנה ד' לטיפול נפשי. עם זאת, כל אזכור של אפשרות חזרה ללחימה עורר אצלו מצוקה חריפה. עורך הדין אלמגור צירף לתיק תיעוד חיפושים והתכתבויות המעידים על החמרה במצבו הנפשי, כולל פנייה חריגה לצ'אט בינה מלאכותית בבקשה לקבל מידע על מוות ללא כאב, ימים ספורים לפני התאבדותו.
לטענת המשפחה, ד' חי בתחושת חרדה מתמדת מפני גיוס חוזר, והאמין כי הוא עדיין נחשב חייל מילואים פעיל, גם כאשר בפועל לא שובץ ללחימה. בסופו של דבר, ביום שבת, בבית הוריו, שם קץ לחייו בירי מנשקו האישי.
עו"ד אלמגור טוען כי קיים קשר ישיר וברור בין השירות הקרבי הממושך, החשיפה המתמשכת לאירועים טראומטיים והלחץ הנפשי לבין ההתאבדות. לדבריו, לא נמצא גורם אחר שיכול להסביר את המעשה, והמשפחה מבקשת להכיר במנוח כחלל צה"ל ולהעניק לה את הזכויות המגיעות לה על פי חוק המשפחות.
לצד הפנייה הרשמית צורף כאמור מכתב אישי ונחרץ ממפקד הגדוד, הקורא לוועדה להכיר בד' כחלל צה"ל, ומדגיש כי החובש יצא להגן על המדינה ולא שב.