מזרעי הכאב צומחת תקווה: סיפורם המרגש של המילואימניק וניצול הנובה שהקימו גן עדן קטן
בוקר שגרתי בצומת עד הלום. שמש קיץ מלטפת עלים ירוקים, ריח קפה טרי באוויר. זה נראה כמו כל מקום אחר, אבל כאן, בין הצמחים והספלים, מסתתר סיפור של גבורה, אובדן, ותקווה ישראלית במיטבה.
הראל אלישע ואיציק ביטון לא הכירו לפני כמה חודשים. היום, הם שותפים לחלום - משתלה וקפה שהם הקימו יחד במתחם ADGARDEN. אבל הדרך לכאן הייתה רצופת כאב וקושי.
"באותו בוקר של ה-7 באוקטובר," מספר הראל, עיניו מתערפלות לרגע, "הייתי בעל עסק לאדריכלות נוף. ברגע אחד, מצאתי את עצמי עם נשק ביד, מגן על הבית." הראל הוקפץ למילואים עם יחידת "דובדבן", משאיר מאחור משפחה וקריירה.
איציק, לעומתו, חווה את אימת הטרור מקרוב. "הייתי במסיבת הנובה," קולו רועד. "איבדתי חברים, את השותף שלי דורון. כל העולם שלי התהפך." איציק, שף במקצועו, איבד לא רק חברים, אלא גם את הפודטראק שהפעיל עם שותפו שנרצח.
אבל מתוך האפר של הטרגדיה, צמח משהו יפה. "פגשתי את איציק במקרה," מחייך הראל. "ראיתי אדם שבור, אבל עם ניצוץ בעיניים. ידעתי שביחד נוכל ליצור משהו מיוחד."
וכך נולד החלום - משתלה שהיא גם בית קפה, מקום של חיים ושל תקווה. "אני קורא לזה 'כלבו לגינה'," אומר הראל בגאווה, מצביע על שורות של צמחים ירוקים. לצידם, עגלת הקפה של איציק מפיצה ניחוחות משכרים.
"כל צמח כאן," אומר איציק, מלטף עלה בעדינות, "הוא כמו נשמה שניצלה. כל ספל קפה - הבטחה לבוקר טוב יותר."
ישראל ויזל, מנהל הפיתוח העסקי שנתן להם את ההזדמנות, מתרגש: "ראינו כאן הזדמנות לתת תקווה, לא רק להראל ואיציק, אלא לכל מי שיבוא לכאן."
המקום כבר הפך לאבן שואבת. משפחות באות ליהנות מפינות הליטוף לילדים, זוגות מתיישבים לקפה מול הנוף הירוק. "זה יותר מעסק," אומר הראל. "זה סמל לכך שאפשר להתחיל מחדש, שיש תקווה."
לכל המילואימניקים שעדיין בחזית, לכל מי שאיבד יקירים - הסיפור של הראל ואיציק הוא תזכורת שהאור תמיד מנצח את החושך. שמתוך הכאב הגדול ביותר, יכולה לצמוח תקווה חדשה.
אז בפעם הבאה שאתם עוברים בצומת עד הלום, עצרו לרגע. קנו צמח, שתו קפה. תהיו חלק מהסיפור הישראלי הזה - סיפור של כאב, של אומץ, ומעל הכל - של תקווה שצומחת מחדש, כמו פרח אחרי הסערה.