מוקלט מראש, בלי זיקוקים: נחשף אופי טקס הדלקת המשואות ופורסמו שמות המשיאים, בהם תושבי הנגב
ללא זיקוקים, ללא קהל, מוקלט מראש ועורך לשידור - הכל על מנת למנוע מבוכה בשידור חי: שרת התרבות מירי רגב חשפה כיצד ייראה טקס יום העצמאות ה-76 של מדינת ישראל, כאשר שמותיהם של חלק ממשיאי המשואות נחשף כבר היום. בניגוד לשנה קודמת, השנה המשואות יודלקו על ידי קבוצות, עם דגש על מעשי הגבורה בזמן מתקפת הטרור. גם החלק האמנותי יצומצם מאוד ויהיה ברוח התקופה.
ראש הממשלה יישא נאום מוקלט, המשואות יודלקו בנקודות שונות, בטקסים שיוקלטו מראש. אחת הסיבות, היא החשש מהפגנות ומפגינים שיתפרצו לרחבה, במחאה על מחדל ה-7.10 וגם הצורך לציין את יום העצמאות ברוח מינורית, ככבוד לנופלים והמלחמה שסופה אינו נראה באופק.
חלק ממשיאי המשואות הם תושבי הנגב:
נציג משטרת ישראל ניצב אמיר כהן, מפקד מחוז דרום של משטרת ישראל היה מהראשונים שהבינו את היקף ועומק ההתקפה על גבול ישראל והיה המפקד שהכריז על "פרש פלשת" - קוד להקפצת כוחות המשטרה והצבא במקרה של חדירת מחבלים ואירוע רב זירתי.
הודות לפקודה המהירה יצרו כוחות משטרה ומג”ב קו בלימה, באמצעות חסימות צירים ראשיים, ועצרו חוליות מחבלים שהיו כבר בדרכן לערים נוספות בעומק שטח ישראל. בכך מנע כהן אסון גדול עוד יותר. בשדרות, עיר מגוריו, הוביל כהן את הקרב על תחנת המשטרה המותקפת כשהוא חמוש באקדחו האישי בלבד. במשך שעה וחצי של קרב הוא נפצע בגבו ובעינו, אך סירב להתפנות והמשיך בלחימה עד שהחליט להפיל את קירות התחנה על המחבלים וסיים את הקרב.
לוחם האש יואל דמרי הוא מפקד צוות תחנת כיבוי האש בנתיבות. ב 32 שנותיו במערך הכבאות פעל במאות אירועי כבאות והצלה והציל חיים רבים. בבוקר ה-7 באוקטובר, היה דמרי בחופשה. כשהבין את חומרת המצב מיהר להתייצב עם ציודו המבצעי בתחנת נתיבות. משם נשלח עם רכב מבצעי של מערך כיבוי האש לסייע לכוחות הימ"מ אשר ניסו להשתלט מחדש על תחנת המשטרה בשדרות.
תחת אש כבדה קירב יואל את המנוף אל גג התחנה, כשהוא מאפשר בכך את העלאתם הבטוחה של לוחמי הימ"מ לגג התחנה, חילוץ פצועים דרך הגג והעלאת תחמושת ומים ללוחמים ולפצועים. לוחמי הימ"מ מספרים כי דמרי פעל באומץ רב, העלה והוריד אותם במשך שעות, תוך שבאזור מתנהל קרב יריות והוא עצמו פועל תחת אש.
יוסף אלזיאדנה, תושב רהט, הוא נהג מיניבוס. בבוקר ה-7 באוקטובר הוא הוזמן לאיסוף 6 צעירים ממסיבת הנובה בקיבוץ רעים. במהלך הנסיעה הבין שהאזור נמצא תחת מתקפה אך המשיך לנסוע היישר אל תוך שדה הקרב מתוך תחושת מחויבות עמוקה לצעירים אותם לא הכיר. בגבורה יוצאת דופן, חרף ירי שנורה לעברו ללא הפסקה, הוא החליט להציל בנסיעה כמה שיותר אנשים. יוסף הצליח להעלות לרכבו 30 ניצולים מן הטבח ולהציל את חייהם. למרבה הצער, במאורעות איבד יוסף קרוב משפחה שנרצח. ארבעה מבני משפחתו נחטפו לעזה.
הרב שחר בוצחק , רב קהילה באופקים. בבוקר שמחת תורה התעורר הרב שחר יחד עם שאר תושבי הדרום לזעקות ולמטחים בלתי פוסקים. מתוך הבנה שמדובר באירוע יוצא דופן פתח הרב שחר את הטלפון שהיה סגור במהלך החג והשבת, ודרך קבוצת כיתת הכוננות של מושב מבטחים, בה היה חבר, הבין את ממדי הפלישה ואת גודל הסכנה.
בלי להסס לקח הרב שחר את נשקו האישי ויצא במהירות כדי לסייע לחבריו. בדרך חבר לחייל בחופשה, נהוראי סעיד ז"ל, ולמאבטח שב"כ. באותה השעה כבר פלשו חוליות מחבלים לאופקים והשלושה נתקלו באחת מהן. בקרב היריות שהתפתח נהרג נהוראי, והרב יצחק נפצע ברגלו. על אף פציעתו, ותוך שהוא ממשיך להילחם, הרב שחר שמר על קור רוחו, עדכן בטלפון את חברי קהילתו באופקים, את רבש"ץ מבטחים ואת בני משפחתו ואף ארגן בעצמו את פינויו לבית החולים.
רמי דוידיאן ממושב פטיש קיבל בבוקר "השבת השחורה" שיחת טלפון מחבר שביקש ממנו לסייע בחילוץ של נער ממסיבת הנובה. רמי לא חשב פעמיים ונכנס לרכב. במהלך הנסיעה נחשף לממדיה של המתקפה האכזרית וקיבל החלטה הרת-גורל - לחלץ כמה שיותר מניצולי המסיבה. במשך יום שלם חילץ רמי ניצולים מכל מקום אפשרי – מהוואדיות, מהפרדסים וממתחם המסיבה, תוך שהוא רותם למשימת ההצלה עוד בני משפחה וחברים.
היכרותו המעולה עם דרכים החקלאיות סייעה לו להגיע למוקדי הטבח בדרכים עקיפות מבלי להיפגע. במהלך אחד החילוצים הצליח רמי באומץ רב ובתושייה יוצאת דופן להציל נערה מידיהם של שישה מחבלים תוך שהוא מתחזה לערבי. במבצעי החילוץ שהוביל הציל את חייהם של למעלה מ- 700 איש שחבים לו את חייהם.