קטוע גפיים מבאר שבע זועק לעזרה. מישהו שומע?
‘’מספיק שאני פותח ברז או מתקלח והביוב גולש. הקו סתום, כי הוא משותף עם הדירה השכנה, שעומדת ריקה כבר 30 שנה. לאף אחד לא אכפת. פשוט הזנחה. כאילו אנחנו לא קיימים'', מספר עזריאל גהסי, בן 73, המתגורר בגפו בשיכון דרום. עד לפני כעשור, הוא היה פעיל חברתי ודמות צבעונית, ששקל פעם אפילו להתמודד לרשות עיריית באר שבע. הוא היה נשוי, אך התגרש ואשתו עזבה את המקום.
אחרי מאבק לא קטן, פתח בהליכים לקנות את הבית בו הוא גר, שלא תמיד מתאים לצרכיו. הוא חלה, תחילה נקטעה רגל אחת, כעת שתי רגליו כרותות ולאחרנוה עבר שבץ מוחי. הוא נלחם לנהל סדר יום, עד כמה שאמצעיו הדלים מאפשרים: יש לי קצבת ניידות ועוד קצבת זיקנה. אין מה לדבר על הבעת סייעת סיעודית: פיליפיניות, אם מאשרים, מבקשות 9,000 שקלים לפחות. אין לי מאיפה להביא סכום כזה. אבל אני מסתדר, לאט לאט, מרים את עצמי מהסכישא גלגלים למיטה, לאט לאט הולך לשירותים, אבל הבעיה זה הביוב. מכיסי תיקנתי מה שיכולתי, אבל הבעיה זה לא אצלי''.
עזריאל מוציא אותנו לדירה השכנה, שצמודה אליו. הבית עומד נטוש כבר 30 שנה והתשתיות בו ישנות. את צנרת הביוב סתמו שורשים וחלקה ככל הנראה קרסה. אבל הבתים ברחוב יוסף בשכונת דרום מאוד ישנים והתשתיות בלא מעט מקומות קרסו. עזריאל ניסה לפתוח את הקו באמצעות מוט, אבל לא הצליח. הוא הביא איש מקצוע, שהמליץ לו לעקוף את החיבור, אבל זה פרויקט גדול.
גהסי מתגורר בבית קרקע, שנבנה לפני כמעט 70 שנה. אין לו ממ''ד, כמו לבתים רבים אחרים בשכונות הוותיקות בבאר שבע. ‘’כשהייתה האזעקה של הטילים מאיראן, נשארתי לשכב במיטה והתפללתי. כשיש אזעקות אני נשאר לשבת. אין פה ממ''ד וגם אם אפשר היה להביא משהו, אין לי כסף. קניתי את הבית, כדי לא להישאר בלי קורת גג'', הוא מספר. איך עזריאל ודומים לו מגיעים למצבים האלה? הם פשוט שקופים למערכת.
גהסי מרגיש שהוא חלק מהשקופים בבאר שבע, אותם אלה שלא רק מתקשים בפרנסה, אלא כבר לא מצליחים להתמודד עם המחיה בעיר. אסור שיהיו מקרים כאלה ואם יש, צריכים להיות קשובים אליהם.
עזריאל, שעל קשיי מחייתו דיווחנו כבר בעבר, הבטיח לעדכן אותנו אם משהו ישתנה.