''בשביל לא לגור ברחוב, נאלצתי לעבור עם ילדיי לרשות הפלסטינית''

תושבת באר שבע, אם לארבעה שנישאה לפני 20 שנה לפלסטיני מחברון, סולקה מביתה, פוטרה מעבודתה ונאלצה לעבור עם ילדיה לחברון, כדי לא לחיות ברחוב. הפתרון שהציעו לה: תתגרשי - ואז תקבלי הכל. עדות מצמררת ובלעדית
send whatsapp messsage send FB messsage
ט', בביתה בחברון הפלסטינית (צילום סלולרי)

המקרה של ט', תושבת באר שבע, אשר בעברה התגוררה בשכונה ותיקה בעיר, הוא מקרה קיצוני וסבוך ביותר. היא בשנות הארבעים לחייה, אם לארבעה ילדים, הגדול בהם בן 19. בשנת 2003 הכירה בחור ערבי, תושב חברון ונישאה לו. מאז, העניינים רק הסתבכו. הם לא רוצים לפרק את התא המשפחתי ולגרום לילדים טראומה – ומצד שני, הם נתקלים בחומה בכל הנוגע לטיפול בעניינם בישראל.

''לפני כמה ימים הבן קיבל צו גיוס, אבל הוא יודע שאם יבוא לפה עם מדים, יהרגו אותו. הילדים לא יכולים לצאת מהבית, אלא אם האבא מלווה אותם בערב וגם אז, בלי להוציא מילה. כשאני יוצאת מהבית, לא עוצרת בשום מקום ולא מדברת, הלב דופק מפחד. אני משפילה מבט לא להיתקל במבטי הנשים והאנשים, שחלילה לא יידעו שאני כאן. יש לנו מזל, שלבית יש חצר ואנחנו יכולים לשבת בחצר ולשאוף אוויר. החוצה – אנחנו כמעט ולא יוצאים'', כך מספרת ט', באר שבעית בעבר, כיום תושבת הרשות הפלסטינית.

ט' היא אם לארבעה. היא גרה בחברון הפלסטינית, רחוק מהיישוב היהודי, כאשר לא הרחק מביתה ישנו מסגד, אותו מנהלים אנשי חמאס. היא מגיעה לבאר שבע מדי פעם, לסידורים. ''כדי לצאת מחברון אני צריכה לשלם למונית 350 שקלים ואז אני מגיעה למעבר. מאחר ויש לי תעודת זהות ישראלית, עם שם המשפחה הקודם שלי, אני מצליחה לעבור ללא בעיות. אני באה לבאר שבע להטעין את הקו של הטלפון או כשאני צריכה משהו בקופת חולים. אני עושה את מה שאני צריכה וחוזרת לחברון. עוד 350 שקלים''.

ט' עבדה בבאר שבע בחנות גדולה, אך פוטרה כשנודע לבעלי המקום על נישואיה לפלסטיני. היא ניסתה לחפש עבודה אחרת, אך נאלצה להיעדר הרבה. זמן קצר לאחר מכן, בעל הדירה אותה שכרה הוציא כנגדה צו פינוי. היא ניסתה למצוא דירה אחרת בבאר שבע, אך בעלי הנכסים לא היו מוכנים להשכיר לה, מאחר ולא היו מי שיחתמו לה על ערבות והיא ביקשה לשלם במזומן, כי אין לה כרטיס אשראי. אחרי שנישאה לבעלה, בשנת 2003, בבית הדין השרעי בבאר שבע, משפחתה ניתקה איתה כל קשר. לבעלה יש מספר תעודת זהות ישראלית, אך בני הזוג מוגדרים על ידי הרשויות בישראל כבעלי מעמד של ''בבירור''.

''חזרתי על שלושה משפטים – וכך התאסלמתי''

ט' מספרת, כי הליך ההתאסלמות שלה היה מהיר – מאחר ורק כך יכולה הייתה להינשא לבעלה. ''בבית הדין השרעי התבקשתי לחזור של שלושה משפטים – וזהו. נולדו לנו ארבעה ילדים''. לילדיה שמות עבריים והיא שמרה של שם הרווקות שלה. נישואיה מוכרים על ידי בית הדין השרעי, אך לא על ידי הרשויות בישראל והיא אינה יכולה לקבל שורה ארוכה של שירותים. ''אני לא רוצה לפרק את המשפחה, אבל מאחר וישראל אינה מכירה בנישואים שלי ואין לי עבודה ואפשרות לשכור דירה, אני גרה בחברון הפלסטינית''.

מצבה של ט' מסובך: החוק בישראל אינו מאפשר נישואים בארץ בין בני דתות שונות, משום שסמכויות החיתון נתונות בידי בתי הדין הדתיים, הפועלים על פי זרמים הלכתיים, שאינם מכירים בנישואים מסוג זה.

האשנב של המשפחה לעולם: דלת בחצר הבית (צילום סלולרי)

זוגות אלה יכולים להיחשב כידועים בציבור ולזכות בדרך זו בזכויות רבות המוקנות לבני-זוג נשואים, אך מעמד זה נזיל יותר וקשה יותר להגדרה ולהוכחה מנישואים: הוא פחות מוכר על ידי גופים שונים, ומחייב לא פעם מאבקים משפטיים לצורך קבלת הזכויות המוענקות לנשואים על דרך השגרה וכי הוא מקנה לבעליו רק חלק מהזכויות המוענקות לזוגות נשואים.

זאת ועוד, הממסד הדתי היהודי מגנה כל קשר זוגי בין יהודי ללא-יהודי ועל כן מגנים נישואי מוסלמים ויהודים מבלי העדפה מסוימת לדת הגבר ולדת האישה.

יחס הדת המוסלמית לגבר מוסלמי הנשוי לאישה יהודייה שונה. מתוקף מצוות הרבייה של צאצאי האסלאם בעולם ישנה מצווה להוליד ילדים עם נשים צנועות מעמי הספר (אסלאם, נצרות ויהדות), לאחר שהנשים היהודיות והנוצריות מתאסלמות.

המצב הביטחוני בישראל הקשיח את חוקי ההגירה

בשל המצב הביטחוני בישראל, חוקי ההגירה קשים ביותר והאפשרות לאיחוד משפחות, בייחוד של אזרחים ישראלים המתחתנים עם פלסטינים הוגבלו ביותר. בתחילת שנת 2018 פורסם כי בני הדור השני לאיחוד משפחות מהווים כ־15% מהמעורבים בטרור מקרב ערביי ישראל. השנה פורסם שנים לאחר מכן פורסם כי כ-40% מעצורי מהומות הנטיעות בנגב הם צאצאים למשפחות שאוחדו. מטעמים אלה, הוטלו הגבלות גורפות על כלל המקרים.

נכון להיום, רק מעטים מהזוגות המעורבים זוכים לאיחוד משפחות, המאפשר להם להתגורר בשטח ישראל. כך יוצא, שהמשפחות לרוב נשארות ברשות הפלסטינית ובמקרים מועטים, מהגרים למדינות אחרות.


''מה שאני מבקשת זה קורת גג, למשפחה שלי. שלא נגור במקום בו אנחנו מרגישים תלושים. מזה שנתיים אנחנו חיים בבית סגור, למעט יציאות מעטות''




בבאר שבע ניסו לסייע ל-ט' ובעלה, אך מאחר והם אינם מוכנים לפרק את התא המשפחתי, הטיפול בהם חדל. אחת האפשרויות הייתה להחזיר את ט' וילדיה לישראל, בתנאי שתיפרד מבעלה ופה תקבל סיוע מהמדינה, סל שיקום והליך שיקום. בישראל לא מוכנים לשמוע אפילו על הנישואים ובשל כך, היא, בעלה וילדיה במעמד המוגדר ''בבירור'', מה שלא מנע מצה''ל לשלוח לבן הבוגר צו גיוס. לבעלה תעודת זהות ישראלית, אך הרשויות לא הנפיקו לו תעודת זהות בפועל.

''בעלי מפרנס אותנו. אני יושבת בבית עם ארבעה ילדים, שאין להם מסגרות. כשאני צריכה משהו מהמכולת, יוצאת איתו. הפלסטינים לא יודעים מי אני. הם רואים אישה במכנס וחולצה עם שרוולים ארוכים, חושבים שאני ערביה מהצפון, יש ערביות מהצפון שבאות לחברון הפלסטינית  לעשות קניות. כמובן, מיד חוזרים הביתה''.

החשש  הגדול של ט', שיום אחד יקרה משהו: ''למי לא פניתי, לחברי כנסת, לכל מקום אפשרי. אני מכירה מקרים של נשים חברוניות שנשואות לגברים בדואים והן כן קיבלו סיוע. באתי לגור בחברון, כי לא הייתה לי ברירה אחרת, אך אנחנו מרגישים תלושים. אני מאמינה שאם רוצים, אשר למצוא פתרון שאם ייקרה משהו לי או לילדים שלי, זה יהיה על מצפונם של מי שסירבו  לבקשותינו''.

''מה שאני מבקשת זה קורת גג, למשפחה שלי. שלא נגור במקום בו אנחנו מרגישים תלושים. מזה שנתיים אנחנו חיים בבית סגור, למעט יציאות מעטות. לילדים שלי אין מסגרות. בעלי עושה הכל לפרנס אותנו, ויש לו מספר תעודת זהות ישראלית, אך אנחנו לא זכאים. לא יודעת מה יהיה בעתיד''.




על פי ''שימוש הוגן'' המעוגן בסעיף 19 לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007. מערכת ''ברנז'ה NEWS'' מכבדת זכויות יוצרים ועושה כל מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המועברים אלינו, לעיתים תוך כדי התרחשות חדשותית. אם זיהיתם בכתבות או הידיעות צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות למערכת ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: branzanews.br7@gmail.com‬

 תוכלו להעביר ישירות דיווחים מהשטח אל העורך האחראי דני בלר בטלפון 052-2394026 או במייל  daniel.beller@gmail.com

רוצים להתעדכן בכל החדשות לפני כולם?? הצטרפו אל קבוצת הווצאפ וקבלו עדכונים שוטפים:  https://bit.ly/3J84mAm