נתוני שירות התעסוקה לתחילת 2018: אבטלה גבוהה מאוד בנגב

המשק חזק? הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת היום את נתוני האבטלה על פי היישובים. האבטלה בבאר שבע בחודש ינואר 2018, עמדה על 4.99 אחוזים, כמעט כפול מהיקף האבטלה בתל אביב, העומד על 2.77 אחוזים בלבד. שיעורי האבטלה הגבוהים ביותר נדדו ביישובים הבדואים בנגב: ערערה 23,95 אחוזי אבטלה, כסייפה עם 20.54 אחוזי אבטלה, וחורה, עם למעלה מ-12 אחוזי אבטלה. 

אבטלה גבוהה בערי הנגב, ביישובי הבדואים - אחוזי אבטלה דו ספרתיים

בעיר דימונה נרשם אחוז אבטלה גבוה במיוחד: 8.64 אחוזים. בירוחם: 7.63 אחוזים. במצפה רמון 8.91 אחוזים. בנתיבות, 6.06 אחוזים. הפערים ניכרים היטב אל מול היישובים המבוססים בנגב: בעומר ובמיתר מעט למעלה מאחוז אחד מובטלים. האבטלה הנגב בולטת מאוד אל מול כלל היישובים במחוז המרכז, בהם אחוזי אבטלה נמוכים ואפילו כשמשווים אותם לנתוני האבטלה בצפון.

הנתונים האלה עומדים בסתירה מוחלטת להצהרות הממשלה, על פיהן, האבטלה בישראל בשפל של כל הזמנים. האבטלה בישראל על פי נתוני הממשלה, עומדת על 3.7 אחוזים בממוצע. על פי הנתונים שלא מעט פוליטיקאים מבקשים להתבשם מהם, כלכלה ישראל חזקה, עם מטבע חזק ונתונים מעודדים. השטח מביא תמונת מצב אחר: באר שבע הינה העיר המובילה בישראל, מבין הערים הגדולות, בהיקף העסקים בסכנת סגירה, העומד על 15.1 אחוזים, יותר מהשנה הקודמת. עוד נתון שמפריך את נתוני הממשלה, הוא אחוז השכירים שאינם מגיעים לשכר מינימום: בבאר שבע 38 אחוזים מהשכירים משתכרים פחות מהשכר המינימלי  על פי חוק במשק.  אמנם ההתסדרות והאוצר חתמו על הסכם בנושא, אבל הוא לא מיושם בשטח. אין זה מפתיע, שמספר הנכנסים לבאר שבע נמוך מהיוצאים ממנה והעיר נמצאת במאזן הגירה שלילי. 

התנונים הקשים לא חופשים את התמונה המלאה: במציאות המצב קשה יותר

כל המספרים האלה אינם משקפים את התמונה המלאה: יש כאלה, שלא עובדים, אך גם אינם רשומים בלשכות התעסוקה, אחרי שמיצו את קצבת האבטלה. יש מי שמתפרנסים בדוחק רב ממיחזור בקבוקים או עבודות מזדמנות - יומית. יש בבאר שבע כ-3,000 עובדים חופשיים, המועסקים לפי הצורך, במעמד פרילאנסרים, המעמד הכי מוחלש בשוק העבודה. המחסור במקומות עבודה איכותיים מורגש היטב בנגב. רבים פונים למסחר ושירותים: פותחים עסק ללא ניסיון קודם, מנסים לשווק מוצרים, מה שנקרה "להעיף מכולות". הם נתקלים או בהיעדר ביקושים או בשוק תחרותי מאוד. העיר באר שבע הפכה לעיר של מסחר ושירותים, ללא תעסוקה מתוחכמת. נכון, יש פארק היי טק אבל כל נהג מונית יספר לכם איך בבוקר מגיעות הרכבות העמוסות ממרכז הארץ ובשעה 17:00, ''ים של אנשים'' חוזר למרכז. 

העיר באר שבע, שביססה את פיתוחה על גורמים שהסתברו כלא יציבים, עלולה למצוא עצמה במהלך השנה במצב שונה לגמרי: מפת המסחר משתנה וברגע שתכינס לפה ענקית המסחר המקוון אמאזון לצידה חברות אחרות, יהיה קשה מאוד להתחרות במחירים שלה. תושבי באר שבע מתחילים לקנות יותר ויותר ברשת, מכל מיני סיבות: מבחר - משום מה, יש תפיסה שלא הכל מתאים לבאר שבעים והמלאים מצוצמים ו"מותאמים לקהל מקומי". בתחומי האופנה הדבר בולט בהיעדר מידות או במלאים קטנים. הפריטים יקרים בהשוואה לקניה המקוונת. נעלים שעולים 27 דולרים באמאזון, נמכרים ב-450 שקלים. למרות ירידת המכסים  במסגרת ''נטו משפחה'' של שר האוצר כחלון, העלויות בבאר שבע גבוהות וההוזלות לא מגיעות לצרכנים. את החנויות הריקות ניתן לראות בכל מקום. אפילו חנויות דיסקאונט מתקשות: מחירי מוצרי החשמל לא ירדו, הקונים לא מתלהבים לשלם על מקרר 7,000 שקלים. בבאר שבע רוצים מחירים זולים והלקוחות מספיק חכמים למצוא את מי שמציע להם את זה ברשת. 

בשנים האחרונות דיברו כולם על מעבר צה''ל לנגב. גם צה''ל לא הביא את הישועה: מעטים מאוד מאנשי הקבע עברו לבאר שבע. זוהי, כמובן שנת בחירות לרשויות המקומיות וגם אם העירייה אינה הגוף שמייצר מקומות עבודה, עלול להיות כעס שיופנה אליה. בבאר שבע, ראש עיריית באר שבע נואם בכל אפשרות בנושא, אבל ללא החלטת ממשלה ויותר מכך, ללא כוח פוליטי ממשי, באר שבע עלולה למצוא את עצמה במצב עוד יותר גרוע ממה שהיא היום. 

אבטלה היא חומר נפץ חברתי. אבטלה דו ספרתית ביישובים הבדואים וגבוהה מאוד בערים, מהווה סכנה של ממש. האם מישהו יזדעזע מהם? כשהמשכורת בת החמש ספרות מובטחת לקובעי המדיניות, ספק אם מישהו מהם יזדהה עם כאבן של המשפחות העניות. שהרי נאמר: ''השבע לעולם לא יבין את הרעב", אבל גם נאמר: ''"היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה".