"בשבילנו, כל השנה היא יום זכרון"

"אצלנו כל יום הוא יום הזיכרון. זה כאב הנמשך תמיד, לא מרפה, יום יום. מאז שנדב נהרג, אנחנו לא שמחים. אנחנו נושמים, לא חיים", מספר אריה, אביו של רס''ל נדב גולדמכר ז"ל, אשר נהרג במבצע צוק איתן, ב-21 ביולי, 2014. אריה מנציח את זכר בנו בהרצאות שהוא נושא בבתי ספר, במקומות עבודה, בפורומים שונים ועם השנים, לא שזה נהיה קל. "להפך, זה קשה, אבל זה משהו שאני רוצה לעשות, זו דרכי להנציח את בני. להגיע עם מצגת, לספר אודותיו, גם אם אומר שלפני כן, אני חייב לקחת כדור הרגעה".

יש משהו מצמרר במעבר הכל כך ישראלי, בין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ליום העצמאות. מיום של זיכרון ועצב, לשמחה של בימות הבידור, פטישי הפלסטיק ומנגלים. בשביל משפחות לא מעטות בנגב, שאבדו את יקיריהם במלחמות ישראל, המעבר הזה קשה עד בלתי אפשרי. קשה להן לעשות את המעבר והן מעדיפות שלא לחגוג, אלא להסתגר עם הזיכרון. בשנים האחרונות רבו הקולות להפריד בין יום העצמאות ליום הזיכרון, לפחות בכמה ימים. לתת לפרק זמן לעבור מהעצב הגדול, מזיכרון לשמחה שביום הולדתה של מדינת ישראל. "גם אם תעבור שנה בין יום הזיכרון ליום העצמאות, הכאב יישאר והיום הזה, של הזיכרון יהיה קשה וכל השנה תהיה קשה. אז אני דוגל בלא לשנות את המצב הקיים, אני פשוט לא חוגג, לא יוצא, לא משתתף".

בישראל אין כמעט משפחה שנושא השכול אינו נוגע לה. "משפחת השכול" גדלה מדי שנה ובמיוחד, בשנים בהן היו מלחמות. ב"יד לבנים" בבאר שבע מתועדים שמות הנופלים מתושבי הנגב. בחדר ההצנחה, תמונות הנופלים מסודרות על פני לוחות וביום השנה לנפילתם, נדלקת נורית בסמוך לצילום החלל. חלק מהצילומים הם מקום המדינה ויש סיפורים מרגשים על שרידי שואה, שירדו מהאוניה והלכו להילחם ונפלו בקרב. החללים הם מכל העדות וכל חלל הוא סיפור חיים שנגדע.
במגירות שבחדר, פריטים שונים, המסודרים לפי שמות החללים, מזכרות קטנות, תעודות, כומתה, פריטים שהמשפחות מביאות. בתאריך השנה, אך לא רק בו, מגיעות המשפחות, מתייחדות עם הזיכרון ומנסות להמשיך בדרכן. כל משפחה על פי תחושתה ואין חוקים כתובים. שום דבר אינו משתווה, או אינו מסוגל להמחיש לאחרים את כאבם או להקל עליו. חיים עם הזיכרון, אף שהשנים חולפות. האחים, הבנים, החברים, בני המחזור מתבגרים, רק הם, החללים, נשארים צעירים.

תקיפת המשפחות השכולות בדיון בכנסת – בזיון

נדמה, כי נושא השכול היה בבחינת קונצנזוס והוא מחוץ לוויכוח הציבורי, בוודאי זה הפוליטי. אבל הדיון שנערך בכנסת, בו חברי כנסת הטיחו בהורים שכולים עלבונות, בהם הכינוי "שקרן", היה בבחינת שבירת מחסום אסור. "זה היה בזיון מה שקרה שם", אומר אריה גולדמכר. "בושה וחרפה. לא אומרים דברים כאלה. מה ביקשו ההורים השכולים בסך הכל? לא את ראשו של פוליטיקאי, כי אם אימוץ המסקנות, על מנת שבמלחמה הבאה לא ייהרגו עוד ילדים. הייתי אמור לנסוע, אבל לא נסעתי. אסור שייקרה מה קרה שם, אסור להגיד דברים כאלה למשפחות שכולות".

אריה מספר כי המשפחות מלוות על ידי משרד הביטחון, בעיקר בתמיכה נפשית. הצבא מלווה את המשפחות בעיקר בשלבים הראשונים ולאורך השנים, משרד הביטחון הוא זה העומד בקשר עם המשפחות השכולות, בני ובנות הזוג, הורים, ילדים וחברים. במיוחד קשים ימי הזיכרון, בהם הרגשות מתעצמים. בימים שכאלה, קבוצת הוואצאפ של משפחות החללים של מערכת צוק איתן מסייעת להם להתמודד. " יש לנו וואצאפ, בו חברות משפחות החללים. עיקר השיחות ביננו הינן סביב נושא ההתמודדות עם השכול, תמיכה נפשית ביננו, מדברים הרבה לאורך השנה ובעיקר כאשר מתקרב היום הזה. אישית, ביום הזיכרון אני משתתף בטקס במועצת בני שמעון, בה למד בני ועולים לבית העלמין וזה לא נהיה קל. אנחנו מתמודדים עם זה מדי יום. חיינו השתנו ביום שזה קרה, איבדנו ילד מיוחד ודרך ההנצחה שלו, אני רוצה לספר איזה ילד מיוחד הוא היה ואיזה ילדים מיוחדים היו החיילים שנהרגו איתו. זו דרכי להתמודד. לספר, לשתף, לפגוש ילדים ובני נוער, חיילים, לערוך את הפעילויות השונות, בהן מסע הג'יפים במקומות שהם תחנות חייו של נדב".

הזיכרון של נדב מלווה את אריה בכל הפעילויות שהוא עושה, עם ולמען חיילים, עם תלמידים, בהתנדבות באירועים שונים, במסע לפולין.

בין פעילויות ההנצחה, לדוגמא, נערך ב-25 בינואר יום הגיבוש המסורתי לציון יום הולדתו של נדב ז"ל לשכבה י"ב בבית הספר התיכון 'מבואות הנגב' בקיבוץ שובל בו למד נדב.  יום הגיבוש החל בטקס מרגש שנכחו בו חברי המשפחה ונציגות של תלמידי שכבה י"ב. לאחר מכן, ביצעו התלמידים סדנאות לפיתוח עבודת הצוות, בהן עשו פעילויות שונות המלמדות על ערכיו של נדב כמו: רעות, אהבת הארץ, עזרה לאחרים, דבקות במטרה ועוד. בסיום הסדנאות נערך משחק קטרגל בין חבריו של נדב לתלמידי בית הספר מול תלמידי שכבות י"א ו-י"ב שעודדו אותם לאורך כל המשחק.

​​​​​​​

התקרית בה נהרג נדב

רב-סמל במילואים נדב גולדמכר, זכרו לברכה, קיבל צל''ש  על שהראה דבקות במשימה וחתירה לניצחון, אחריות ומקצועיות

(דברים שנכבו באתר ההצנחה של משרד הביטחון)

ביום חמישי, י"ט בתמוז התשע"ד (17 ביולי 2014), גויס סמל נדב גולדמכר, זכרו לברכה, בגיוס חירום שהיה חלק מהיערכות צה"ל למערכת "צוק איתן", והגיע עם גדודו, גדוד "גפן", לגזרת העיר שדרות.

בבוקר יום שני, כ"ג בתמוז התשע"ד (21 ביולי 2014), משעות הבוקר המוקדמות, הגיע לגורמי מודיעין מחטיבה צפונית עזה מידע בדבר איתור תנועות חשודות במרחק של כמה מאות מטרים מערבית לעיר שדרות ובמרחק דומה צפונית לקיבוץ ניר עם. הודעה בדבר זיהוי דמויות חשודות הועברה לכל הכוחות בגזרה וביניהם לגדוד "גפן" – הגדוד האחראי על הגנת המרחב. בשל הקרבה הגדולה ליישובים שדרות וניר עם ובשל החשש מפני פגיעה בתושבי היישובים, החליט מפקד הגדוד לנוע עם חבורת הפיקוד של הגדוד, להגיע למקום ולבחון אותו מקרוב.

סמל נדב גולדמכר, התנדב מיד וביקש להצטרף כנהג מפקד הגדוד. למרות שסמל נדב גולדמכר, זכרו לברכה, לא היה אמור לבצע משימה זאת, הוא התנדב לבצעה ונהג ברכב מפקד הגדוד אל מול אויב ואל מול אש חיה. אל רכב מפקד הגדוד הצטרף גם מפקד הפלוגה האחראית על המרחב. כשהגיעו שני כלי הרכב אל מקום זיהוי המחבלים, נעצר רכב מפקד הפלוגה לתצפית כדי לבדוק את זהות הדמויות. מפקד הגדוד, הורה לסמל נדב גולדמכר, זכרו לברכה, לעקוף את רכב מפקד הפלוגה. מיד נורה טיל נגד טנקים לעבר רכב מפקד הגדוד. מפקד הגדוד ירד עם שני לוחמים מהרכב וחבורת הפיקוד ניהלה קרב עם המחבלים. בקרב זה נהרג סמל נדב גולדמכר, זכרו לברכה, וכל לוחמי חבורת הפיקוד של גדוד "גפן". כוחות רגלים, טנקים וכלי טיס של חיל האוויר ירו לעבר המחבלים והסתערו עליהם עד שהרגום.

רב-סמל במילואים נדב גולדמכר, זכרו לברכה, הראה במעשיו דבקות במשימה לאור המטרה ונכונות ללחום ולבצע את תפקידו גם תוך סיכון אישי. רב-סמל במילואים נדב גולדמכר, זכרו לברכה, הראה במעשיו דבקות במשימה לאור המטרה ונכונות ללחום ולבצע את תפקידו גם תוך סיכון אישי.