אחרי שנים של עבודה קשה - חיים בחוסר וודאות

הם אמנם מונים רק כמה אלפים מתושבי באר שבע, אבל כל שכיר מעל גיל 35 עלול למצוא עצמו במצב שלהם: 3.9 מכוח העבודה בבאר שבע הם עצמאיים, בדרגות הכנסה שונות. אלה אנשים שלא רצו להתפרנס מקצבאות ורצו לחולל לעצמם הכנסה. הם לא מאוגדים, אין להם זכויות סוציאליות, הם לא זכאים לדמי אבטלה, חופשת מחלה או חופשה בכלל. הם כבולים לעבודה ועל פי סקר של דאן אנד ברדסטריט, שפורסם לפני כחצי שנה, הסיכוי שלהם לקרוס, בבאר שבע, הוא הגבוה ביותר בארץ ועומד על למעלה מ-12 אחוזים. הענף הכי מסוכן: עסקי ההסעדה.

בשיחה עם מנכ''ל לשכת המסחר היוצא, דורון בוחבוט, לפני כמה שבועות, הוא הסביר כי בהיעדר יצירת מקורות תעסוקה במגזר היצרני, באר שבע הפכה לעיר המבססת את כלכלתה על ענף המסחר והשירותים. במילים אחרות: כולם מנסים למכור לכולם משהו. בכלכלה, על מנת שיהיה ממה לקנות, צריך גם לייצר משהו. באר שבע והנגב, לאורך הדורות סמכו ידיהם בעיקר על התעשייה הכימית, שסופגת זעזוע אחרי זעזוע (כי''ל לפני שנה, חיפה כימיקלים בימים אלה), אולם ימיהם של עובדי דור א', שנהנו משכר יפה וזכויות סוציאליות טובות, הולכים ומסתיימים. ממשלות ישראל מזה כשני עשורים דוגלות בהפרטה. השוק הפרטי הוא אכזרי, חסר כל חמלה חברתית. הוא נמדד במספרים יבשים והעובדים בו הם בסך הכול עוד בורג ובלא מעט מקרים, בורג בר החלפה. אחרי שנים, לאחרונה העבודה המאורגנת זוכה לעדנה מחודשת, לא בלי מעט מאבקים. עם זאת, עובדים רבים, אותם עצמאיים זעירים, חסרי כל הגנה. אין להם מכפיל כוח, אז לא סופרים אותם.

הפתרון לפרנסה: לפתוח עסק, אך עסקים רבים מתקשים לשרוד

בוחבוט סיפר, כי כאשר היצע העבודות קטן, אין ברירה אלה לחולל תעסוקה ולא אחת, מחוסר ברירה, רואים את הישועה במגזר העצמאי, הפרטי. "נפתח חנות", "נפתח שוואמרה", "נפתח פיצה, כי כולם מזמינים פיצה". בין העצמאיים יש קהל של עובדי צללים, הלא הם עובדי הפרילאנס: עובדים מקצועיים, מנוסים, לא אחת בני 35 פלוס, שמועסקים על בסיס קבוע, אך למעשה מלבד השכר, אין להם כל מעמד בחברה. המעסיק אינו מפריש עבורם דבר, העסקתם זולה ולא אחת, שכרם משולם בשוטף פלוס 30, 60, 90 ויש גם שוטף פלוס 120. חייב להיאמר: במקומות רבים בבאר שבע היחס אליהם הרבה יותר מטוב, בהיות באר שבע ותושביה בעלי אופי משפחתי וחם. עם זאת, בסופו של יום, אותם עצמאיים ופרילנסרים חיים באווירה של חוסר וודאות תעסוקתית וחיים בחרדה מתמדת לפרסנתם.

בלי ביטחון תעסוקתי, בלי פנסיה ותנאים סוציאליים

זאת ועוד: לרבים מהם אין פנסיה, בעיקר לאותם בני 45 פלוס, שגדלו בימים בהם לא הייתה הפרשת חובה לפנסיה. הם יצטרכו להמשיך לעבוד עד גיל מבוגר יחסית. צ' (שמו המלא שמור במערכת) מבאר שבע, כיום בן 46, החליף לא מעט עבודות וחלק מהזמן גר בחו''ל, מאילוצי פרנסה. היום הוא עצמאי ומה שהכי מפריע לו הוא חוסר הוודאות. "אתה לא יכול לתכנן כלום, כי אתה לא יודע מה יהיה מחר. זה המרדף המתמיד אחרי הפרנסה. יום אחד אני יכול לעשות עסקה טובה ויכול להיות לי חודש מאוד מאוד חלש. את הרשויות זה לא מעניין: אתה חייב לשלם ביטוח לאומי, לרואה חשבון, לארנונה, הכל בזמן, אחרת מטילים עליך קנסות ועיקולים. אבל זה לא רק אני, לך לרחוב שבה אני עובד בעיר העתיקה וכל הסוחרים באותו מצב. איך אומרים? סוחבים. אבל לסחוב זה לא ראיה עסקית, אבל קשה להתפתח בבאר שבע: עיר יפה, עיר חמה, עיר נחמדה, אבל אין בה כסף. הכסף מסתובב בקרב אותה שכבה שידעה לדאוג לעצמה, אבל הפרנסה פה קשה, קשה מאוד". חבריו של צ', בסביבת הגיל שלו, מספרים סיפורים דומים. הם נאלצים להתנהל בצורה מאוד חכמה ובעיקר צנועה, על מנת לא להיקלע לחובות כבדים. קשה לקבל מידע על היקף העצמאיים הקטנים והפרילנסרים שנקלעו למשבר. פשיטת רגל אישית היא עניין מסובך ולרוב, בהיקפי המחזורים של הפרילנסרים, לא כל כך הכרחית. עם זאת, יש מי שנקלעים למשברים קשים, עד כדי הסתבכות עם השוק האפור.

תופעה כלל ארצית, אך בפריפריה יותר קשה

בהתאגדות לעסקים קטנים מאשרים את הדברים המובאים בכתבה, אך מסבירים שהמצב דומה בכל הארץ: "זו תופעה כלל ארצית שבה הרבה מאוד שכירים שלא מצליחים להשתלב חזרה למעגל התעסוקה – מוצאים עבודה בדמות פרילנסרים ,התופעה מאוד גדולה גם בגילאים של מעל 45". "העסקים הקטנים מהווים מעל 70% מיצרני התעסוקה בכל הארץ ולכן רב האוכלוסיה מועסקת אצל העסקים הקטנים – כ- 2,000,000 איש בישראל", אומרת דיקלה אביטל אבוטבול, יו"ר התאגדות העסקים הקטנים. "שנת 2016 שברה שיא של כל הזמנים בכמות העסקים שנסגרו – 43,000 עסקים".באר שבע מובילה במספר העסקים בסיכון ולדבריה, התחושה שהמצב בפריפריה קשה יותר, אכן נכונה. ביו היתר "עובדים בהתאגדות מול הרגולציה לסייע בנושא ולהעביר חוק בנושא מועדי התשלומים, מעניקים לעסקים יעוץ עסקי ב- 100 שח לשעה של יועצים בכירים כדי לסייע מול בנקים וחברות אשראי וכמובן כל עסק עם הפתרון שלו".

ל-לה''ב, לשכת ארגוני העצמאיים בישראל, אין נתונים ממוקדים לגבי באר שבע, אבל כן מגמה ארצית: "בהיעדר מדיניות יעילה לטיפול בעוני בכלל ובעוני בקרב עצמאים בפרט, בשנת 2016, עוד כ-3,300 משפחות שבראשם עומד עצמאי צפויים לרדת אל מתחת לקו העוני. כלומר, עוד כ-15,400 נפשות ומתוכם כ-8,000 ילדים (לעומת 2014)", נכתב בדוח שהוגש ליו"ר הכנסת. על פי הדוח,  כ-36.8% בלבד מכלל העסקים שנולדו בשנת 2005, שרדו עד שנת 2014. די לטייל בעיר העתיקה בבאר שבע, על מנת לראות את כמות העסקים המבהילה שנסגרה שם לאחרונה. בלא מעט מקומות יש שלטים של "למסירה" או "להשכרה".

העסקים הקטנים מהווים מעל 70% מיצרני התעסוקה בכל הארץ ולכן רב האוכלוסיה מועסקת אצל העסקים הקטנים – כ- 2,000,000 איש בישראל", אומרת דיקלה אביטל אבוטבול, יו"ר התאגדות העסקים הקטנים. "שנת 2016 שברה שיא של כל הזמנים בכמות העסקים שנסגרו – 43,000 עסקים"