החשש הגדול: ב-23 במרץ אלפי עובדים בנגב יזרקו לרחוב

הצצה נדירה ובלעדית למפעל של חיפה כימיקלים בנגב, שעומד במרכז סערת האמוניה: עובדים על המלאים האחרונים, מקווים לנס
שיתוף בווטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר שיתוף באימייל הדפסת כתבה
החשש הגדול: ב-23 במרץ אלפי עובדים בנגב יזרקו לרחוב מתקן במפעל חיפה כימיקלים במישור רותם בנגב (צילום: דני בלר)

''אם לא יהיה פתרון מצד הממשלה לחיפה כימיקלים, שלה מפעל במישור רותם בנגב, כ-4000 איש באיזור יאבדו את פרנסתם", אומר יהודה פרץ, יו''ר וועד חיפה כימיקלים בנגב. "מדובר ב-1000 עובדים ועוד 3000 מפרנסים במעגל השני. בלי פתרון, ב-23 במרץ יתחילו לצאת מכתבי שימוע לעובדים, בדרך לפיטורים. סגירת חיפה כימיקלים במישור רותם תמיט אסון על ערים כמו ירוחם, ערד ודימונה, בהן מתגוררים עובדי החברה וגם תפגע כלכלית בנגב כולו ובבירתו באר שבע, כאשר מאות נותני שירותים יאבדו את מקור הכנסתם. ממשלת ישראל ידעה להתמודד עם אתגרים הרבה יותר מורכבים מאשר מיכל אמוניה", אומר פרץ. "אני חרד לגורל 1000 עובדים ואני מקבל טלפונים מראשי ערים בנגב, שיודעים שהולך להתרחש פה אסון".
הסיפור של חיפה כימיקלים, אחת החברות המצליחות במשק הישראלי והאחראית  לשני אחוזים מהייצוא התעשייתי של ישראל, הולך ומסתבך. פסק הדין שניתן, על פיו יש לרוקן את מפעל האמוניה תוך זמן קצוב, עד סוף החודש, הנחית מכה אנושה על שני מפעלי החברה, זה הותיק במפרץ חיפה והאחר, חדש יותר, בן 21 שנה, במישור רותם. לפני 21 שנה בערך, הגיעה המנכ''לית הנוכחית, שרון אייל, לעבוד במפעל. אז, היא הייתה עובדת ייצור ובוגרת טרייה של לימודים בטכניון. היא עשתה את המסלול המקצועי במפעל במישור רותם ומכירה את העובדים באופן אישי. "יש פה המון עובדים ותיקים, שלא יודעים מה יהיה גורלם", מספרת אייל.
בתוך המפעל:2 אחוזים מהייצוא של ישראל מיוצרים כאן (צילום: דני בלר)
חיפה כימיקלים מייצרת בעיקר חנקת אשלגן ומלחי פוספט שונים, מהם מייצרים דשנים, חומרים כימיים שונים לתעשייה וגם חומרי גלם המשמשים את תעשיית המזון. חומרי הגלם המשמשים את החברה בתהליכי הייצור בחלקם תלויים בייבוא – האשלגן מופק עבורה ברובו על ידי מפעלי ים המלח, אבל מיובאים מרוסיה, אחרי שהחציבה שלהם בנגב הוספקה ואמוניה, שיוצרה בעבר בארץ וכיום מיובאת ומאוחסנת במכל האמוניה במפרץ חיפה, אשר הולך ומתרוקן. אחת לתקופה קצובה, על פי צורכי ייצור המחושבים בדייקנות, מגיעה אוניית מטען בה אמוניה ותכולתה מועברת למיכל במפרץ חיפה וממנו, על פי הצורך, למפעלים, לרבות זה בנגב.
"אמוניה מיוצרת מאוויר, אותו אוויר שאנחנו נושמים ומגז", מספרת שרון אייל. "ממנה מפיקים דשנים וחומרים שונים. אחסון האמוניה, השינוע והעבודה נעשים תוך נקיטת כל אמצעי הזהירות ועמידה בקריטריונים מחמירים מאוד". מיכל האמוניה בחיפה, שעמד בלבו של הויכוח הציבורי ופסק הדין שניתן, מוגן היטב, אך זה לא הניח את דעתם של ראש עיריית חיפה וארגונים שונים ובית המשפט פסק כפי שפסק. עם זאת, למנכ''לית אין ביקורת על הפסיקה: "אנחנו מקבלים את פסיקת בית המשפט, אך יש למצוא חלופה למיכל האמוניה וזה לא דבר שניתן לעשות מהיום למחר. הקמת מפעל אמוניה, מרגע אישורו, תארוך לפחות שלוש שנים. בפרק הזמן הזה אי אפשר להוציא את העובדים לחופש, אלא כל שנותר הוא לסגור את חיפה כימיקלים. המפעלים לא יכולים להתקיים ללא חומר גלם. מערך הייצור הוא כזה, שכל אגף במפעל תלוי במה שמייצר קודמו. הקמת מפעל אמוניה בנגב, במישור רותם, יחסוך את הצורך בייבוא ובשינוע, אבל ההקמה אינה מהיום למחר".


ערן אפללו הוא מנהל השלוחה במפעל של חברת כוח האדם מנפאוור. דרכה, מועסקים כ-50 עובדים: "עובדים שייפלטו מהמפעל, יתקשו מאוד למצוא תעסוקה אחרת בנגב", אומר אפללו. "יש למפעל עשרות ספקים שונים, מכוח אדם ועד עבודות הנדסיות, עובדי אבטחה, משק, מדובר לא רק באלף עובדי המפעל, אלא בפרנסתם של אלפים רבים אחרים שתרד לטימיון. זה ימיט אסון. צריכים להבין את זה. זה היה אסון לנגב. תיפלט מסה ענקית של עובדים, שלא תיקלט באף מקום"



הקמתו של מפעל כזה, תאפשר לייצר אמוניה כפי הצורך ויחסוך את השינוע. למעשה הקמת המפעל הייתה אמורה להיות כרגע בעיצומה, אלא שהמכרז נפל. "סיבה שלא כולם מודעים אליה, הוא מחירי הגז הגבוהים מאד בישראל", מספרת אייל. "בקטאר, למשל, מחיר הגז הוא חצי דולר ליחידה. אצלנו מדובר על חמישה וחצי דולרים ליחידה. איש לא התמודד בגלל זה. היינו אמורים להשקיע בהרחבת המפעל, אבל הכל עכשיו נעצר".
סגירת המפעל תפגע אנושות בתעסוקה בנגב (צילום: דני בלר)
סגירת המפעל בנגב, יחד עם שאר מפעלי החברה, גם תפגע כלכלית בישראל: "יש לנו חוזים מול מדינות וקניינים בחו''ל. ללא חומרי גלם, לא נוכל לספק את הסחורה וישראל, שהיום חולשת על 40 אחוזים מהשוק הזה, תאבד את מקומה. המדינה תאבד הכנסות. יזמים יחשבו היטב לפני שהם יבואו להקים פה מפעל, כי יחששו שגם אותו יסגרו".
יש בשוק העולמי עוד שחקנים, שמאוד רוצים להיכנס לתחום בהם מפעל ירדני ומפעל בצ'ילה. ברגע שישראל תאבד את נתח הייצוא, יהיה קשה עד בלתי אפשרי להחזיר אותו.  

וזה רק חלק מהבעיה: אלפי עובדים בנגב יוותרו ללא תעסוקה, במפעל ואצל קבלני המשנה. ערן אפללו הוא מנהל השלוחה במפעל של חברת כוח האדם מנפאוור. דרכה, מועסקים כ-50 עובדים: "עובדים שייפלטו מהמפעל, יתקשו מאוד למצוא תעסוקה אחרת בנגב", אומר אפללו. "יש למפעל עשרות ספקים שונים, מכוח אדם ועד עבודות הנדסיות, עובדי אבטחה, משק, מדובר לא רק באלף עובדי המפעל, אלא בפרנסתם של אלפים רבים אחרים שתרד לטימיון. זה ימיט אסון. צריכים להבין את זה. זה היה אסון לנגב. תיפלט מסה ענקית של עובדים, שלא תיקלט באף מקום".
משאית המובילה אמוניה, כשברקע השטח עליו היה אמור לקום מפעל האמוניה במשיר רותם (צילום: דני בלר)
האווירה במפעל קשה. חוסר הוודאות על הפרנסה, במיוחד בנגב, עם ממדי האבטלה הגבוהים, לא עושה טוב לעובדים. המפעל נראה כמו כל מפעל אחר בתעשייה הכימית ומאוד דומה לאלה המוכרים בנאות חובב: שדרות מסודרות, שילוט מאיר עיניים, קילומטרים של צנרת, מתקנים מגודרים היטב. במפעל יש מיכל אמוניה קטן בהרבה מזה בחיפה ושרון אייל עורכת סיור מעל גגו. הצילום אסור מטעמי אבטחה, אבל מעליו אין ריח. הכל מאובטח, באמצעים האסורים בפרסום, מטעמים מובנים.
גם כשמשאית פורקת לתוכו אמוניה, לא מריחים דבר, גם אם עומדים ליד המשאית. מסביב למפעל יש מערכת ניטור ונוהלים ברורים שמתורגלים אם יקרה משהו. אלא שב-20 שנות קיום המפעל לא אירע דבר. "הכל שקוף. אנחנו לא מסתירים דבר. היום אתה לא יכול להסתיר דבר. התעשייה היא לא אויבת המדינה ועובדי חיפה כימיקלים במישור רותם הם לא אויבים של אף אחד. הם מייצרים והמפעל מצליח ומייצא. אנחנו נדרשים פה לעמוד בתקנים מחמירים. היום אין תעשייה כימית בלי עמידה בתקנים. ככה זה אצלנו וככה זה באירופה, שם התעשייה שוכנת ליד מרכזי הערים. פה אנחנו פועלים במישור רותם, שהוא רחוק מיישובים, יש בו מרחב לפיתוח עתידי והוא מספק פרנסה לאלפי עובדים".

"הממשלה צריכה להבטיח שתהיה חלופה, שתאפשר את קיומו של המפעל. כרגע, אנחנו פועלים על מה שנשאר בתוך מיכל האמוניה ובקרוב, זה ייגמר", אומרת אייל.

חדר בקרה במפעל. הפקדה על נהלים מחמירים (צילום: דני בלר)

כחלון אומר שהכלכלה פורחת, אבל ענפים רבים במשק נתונים במשבר עמוק

למרות הנתונים המעודדים שהציג שר האוצר כחלון, על שיפור בכלכלת ישראל שככל הנראה יובילו להורדת מסים, המשבר בחיפה כימיקלים, שיוביל למכת אבטלה בערי הנגב, הוא אחד מתוך כמה משברים: יש משבר חמור בחקלאות, עד כדי איום ממשי להמשך קיומה. מאות עובדים, בהם בכירי העתונאים ברשות השידור רואים כבר באופק את סגירתו של השידור הציבורי וסגירתה של רשות השידור. יש משבר תעסוקה בפריפריה, שיחריף מאוד עם פיטורי אלפים מהתעשייה הכימית בנגב. משבר הדיור ותחילת יציאת המשקיעים בדירות בבאר שבע. אלפי מובטלים יתדפקו קודם כל, על דלתות מחלקות הרווחה בעיריות. בשלב השני, רובם, שלא משתכרים סכומים גדולים, יתקשו לעמוד בהתחייבויות שלהם ויביאו להתמוטטות עסקים קטנים. יו"ר וועד עובדי המפעל לא יושב בשקט לנוכח האסון המתרגש עליו ועל עובדיו. הוא קורא לממשלה ולשריה לא להיות אטומים, אחרת יאבדו את הפריפריה.
חיפה כימיקלים במישור רותם. ​​​​​​​