''השלטון המרכזי נרדם בשמירה''

1680 עסקים נסגרו בבאר שבע בשנה האחרונה. העיר, הממותגת כ"בירת ההזדמנויות של ישראל", הינה, על פי נתונים שפרסמה דאן אנד ברדסטריט, העיר הגדולה בה האחוז הגבוה ביותר של עסקים בסכנת סגירה. מצד שני, מתחמי הקניות הרבים שבה מלאים. בבקרים ובימי שישי אי אפשר למצוא מקום פנוי בבתי הקפה. השוק העירוני הומה אדם. לכאורה, עסקים לא היו אמורים להיסגר בבאר שבע, אלא רק לשגשג. למעלה מ-20,000 דירות עתידות לקום בעיר, כחלק מהסכמי הגג. עיר הבה''דים, זו שתלו בה את תקוות הפיתוח של בבאר שבע, זו שהייתה אמורה להביא לפה עשרות אלפי חיילים לבלות בקניונים ואנשי קבע חזקים ואיכותיים להתיישב בבאר שבע, כבר פועלת במתכונת מלאה. כל אלה ו-1680 עסקים נסגרים. כל עסק כזה מפרנס עובדים, ספקים, אנשי מקצוע, שבמקרה הטוב, נותרים ללא עבודה ובמקרה הפחות טוב והנפוץ, נקלעים לקשיים.

מנכ"ל לשכת המסחר בבאר שבע, דורון בוחבוט, מתפלא שהתמונה המלאה אינה ברורה לכל: "אנחנו יושבים פה לשוחח בקניון יפה ושוקק חיים. כעת 11:00 בבוקר. תראה את בית הקפה – הוא מלא נכון? תראה את הפארם מולך ואת התמרוקייה – יש קונים. אבל תנתח את ההרכב של האנשים שיושבים סביבנו: גמלאים, המקבלים קצבאות מהמדינה ואימהות בחופשת לידה, שמקבלות מענק לידה".

ומה לא בסדר בזה? הם קונים ומפרנסים עסקים?

"מדינת ישראל הייתה מושתתת על כלכלה שברובה תעשייה וענפי ייצור. בנוסף לתעשייה, הייתה חקלאות משגשגת. אבל בשנים האחרונות התעשייה הולכת ומצטמקת והחקלאות גוססת. כלכלת הדרום הייתה מבוססת על תעשייה, שסיפקה פרנסה טובה ואיכותית למשפחות חזקות, שיכלו לספק לילדים שלהם חינוך טוב ונקודת התחלה בחיים. התעשייה הכימית, שהוקמה פה בשנות השישים והשבעים סיפקה תעסוקה לאלפי משפחות בנגב, עם שכר מעל הממוצע. כיום, מספר המשרות האיכותיות הולך וקטן".

"הטקסטיל הלך. החקלאות הולכת ומתכווצת ונהיית מוטת ייבוא. התעסוקה הולכת לכיוון המסחר, בארץ והנגב בפרט. באזור הדרום הוכפל מספר המטרים המרובעים של מסחר. מצד שני, פנסיונרים ואימהות בחופשת לידה אינם בעלי כוח קניה רב. צמצום מקורות התעסוקה האיכותית גם דוחף רבים לעסוק במסחר, מה שנקרא בלשון עממית 'לפתוח עסק'. ברגע שעסק נסגר, הוא זורק לפח שכר השקול לעשר שנות עבודה"

מדוע זה קורה?

"מדובר במגמה עולמית. כלכלה גלובאלית, בה המחירים יורדים אל מול מדינה בה הרגולציה חזקה, הבירוקרטיה כבדה עד כדי כך שחברות רבות מעדיפות להסיט את הייצור להודו. אנחנו מאבדים את היתרון היחסי שהיה לנו במדינה בכלל ובנגב בפרט. הטקסטיל הלך. החקלאות הולכת ומתכווצת ונהיית מוטת ייבוא. התעסוקה הולכת לכיוון המסחר, בארץ והנגב בפרט. באזור הדרום הוכפל מספר המטרים המרובעים של מסחר. מצד שני, פנסיונרים ואימהות בחופשת לידה אינם בעלי כוח קניה רב. צמצום מקורות התעסוקה האיכותית גם דוחף רבים לעסוק במסחר, מה שנקרא בלשון עממית 'לפתוח עסק'. ברגע שעסק נסגר, הוא זורק לפח שכר השקול לעשר שנות עבודה".

ומה רע בזה? אתה מספק עבודה ומתניע כלכלה...

"ברגע שאתה לא מייצר, אין לך מכפיל לתוצר הלאומי והמקומי. בסופו של דבר אתה הופך לצרכן ייבוא. הכלכלה המקומית מתכווצת. אתה לא יוצר מפסיק, על מנת לצרוך".

למה זה קורה?

"מדובר באסטרטגיה ממשלתית ותפיסה של השלטון המרכזי. יותר נכון, בשל היעדרם של אלה. בסופו של דבר, לא כלכלי לייצר בישראל. יש מגמה כלל עולמית של ירידה בצריכה, הבאה לידי ביטוי, למשל, במספר פריטי הטקסטיל שאנשים מחזיקים בממוצע. בשל כך, מנסים ליצור מראית עין של ריבוי מותגים, כאשר הכל, פחות או יותר, מתרכז במספר קטן של יצרנים".

"ברגע שאתה לא מייצר, אתה מכניס למדינה פחות כסף ממסים, היות ומשפחה ממוצעת משכרת פחות. אז כוח הקניה הולך ויורד. המצב הזה מוביל להאטה. כאשר יש האטה, האשראי המשפחתי קטן ובין היתר קשה יותר לקבל משכנתאות".

לפתוח את שדה בהריר, להביא תיירות לנגב, ליצור תעסוקה על ידי מתן הטבות
בוחבוט סבור, שבעיה נוספת היא בעיית הדיור, ענף בו המחירים האמירו מאוד. המשבר הכלכלי העולמי של 2008  פסח עלינו והמערכת הבנקאית סיפקה אשראי בצורה של משכנתאות. מחירי הדיור האמירו מאוד. התקציב המשפחתי לא מפונה לצריכה, כי אם למגורים. מאז שנת 2007, מחירי הדיור הוכפלו, אבל השכר הריאלי לא עלה. לא ייתכן שמוצרים שמיוצרים בישראל, יעלו כאן יותר יקר מאשר בחו''ל. הכול הוא תוצר ממדיניות לא נכונה".

איך פותרים את המצב הזה ובעיקר, איך פתורים את המצוקה בנגב?

"בראש ובראשונה, להשקיע בתעשייה. לזרז את מתן האישורים לכרייה בשדה בהריר, שיספק חומר גלם ותעסוקה לשנים רבות לתושבי האזור. שנית, להביא לכאן חברה בינלאומית ולתת לה הטבות מפליגות, על מנת שתיצור כאן תעסוקה איכותית לתושבי הדרום".

"צריך לפתח כאן את התיירות, כי כל תייר מכניס בממוצע 1500 דולרים לכלכלה המקומית. באזור הנגב יש שלשה עוגנים גדולים של תיירות: פלגי מים בקיבוץ להב, בו מיועדים לקום חדרי ספא. נחל באר שבע, אשר בהשקעת מדינה יהפוך לאטרקציה גדולה. פארק מוטורי, אשר חייבים להקים לידו שדה תעופה בינלאומי. אלה החלטות ברמת מדינה, שיהיה בהן לקדם את כלכלת המקום. השלטון המרכזי, לדעתי, נרדם על השמירה. מעמד הביניים נשחק ומספר העניים רק גדל".