קבלן באר שבעי שקרס: 'אני רוצה למכור כליה, חשבתי לשים קץ לחיי'

עד לפני זמן לא רב, ל', בן 34, תושב באר שבע, נחשב לאיש עסקים מצליח. חי ברמת חיים גבוהה, כי עבד קשה ועשה חיל. הוא היה נדיב, כי לא שכח מאיפה הוא בא ובעיקר, כי אהב לעזור ולשמח. לפעמים, היה מפתיע את חוג החברים שלו, מהרגע להרגע, בארוחה טובה או בילוי. היה נותן בסתר וגם עוזר בפרנסה למי שלא היו לו. כולם הכירו את הרכב המפואר שלו, שהיה גאוותו.

ואז, תוך יום, הכול קרס: הקבלן איתו עבד פשט רגל וכל מה שהיה לו נעלם כלא היה. ל', שעבד כל חייו בצורה מסודרת, התנהל ביושר, עמד על מילתו קלה כחמורה, רץ לסגור כל חוב אפשרי: בנקים, ספקים, עובדים. "כי לא היה דבר כזה להשאיר חוב פתוח. כי רציתי לצאת ישר עם כולם: עובדים, בנקים, ספקים. היום אני מבין שאולי הייתי צריך להתנהל בצורה אחרת".

ל' עבד, כמעט מאז השתחרר משירות סדיר, כקבלן משנה בתחום הבניין. יש לו כישרון ארגוני נדיר, ידיים מעולות, ראש מבריק ויחסי אנוש מעולים. כשהתחיל את דרכו, היו אנשי מקצוע בכירים שזיהו את כישרונו ועודדו אותו. "אני זוכר שהשתחררתי מהצבא, קניתי רכב פשוט והלכתי לחנות כלי עבודה עימה הייתי מיודד. לקחתי כלים והתחלתי לעבוד. ראו, שאני נותן את הנשמה בעבודה, שאני הוגן במחירים, שאני לא דוחף סחורה זולה. זה עבר מפה לאוזן ומהר מאוד מצאתי את עצמי מספק עבודה לעוד אנשים. עבדתי מאוד קשה והרווחתי טוב. שתבין, כל מה שבניתי, זה בעשר אצבעות. כשהתחלתי להרוויח טוב, דאגתי לפרגן לעובדים. עזרתי לאנשים. נתתי עבודה לחבר'ה ששום מקום עבודה לא רצה לקחת והם היו מרוצים ואני ידעתי שאני עושה מצווה ומחזיר להם את הכבוד העצמי".

"כשיש לך כסף כולם חברים שלך, כשאתה נזקק, כשאתה צריך עזרה, אנשים נוטשים"

ביקש לנהוג ביושר, לא להותיר חובות לספקים או עובדים, לא להותיר עבודות לא גמורות - ושילם מחיר כבד

הוא מעשן הרבה. שורף לילות מול הטלוויזיה. אינו מסוגל לישון או לאכול כמו שצריך: "התחתנתי והענקתי למשפחתי חיים טובים. הייתי גאה במה שאני עושה. הייתי גאה בילדים ואהבתי את אשתי אהבה גדולה. כל הזמן חשבתי איך אני עובד טוב יותר, איך אני מתפתח, איך אני עושה דברים חדשים. מצחיק, אבל הרגע הפנוי היחידי ביום שהייתי חושב, היה כשטבלתי באמבטיה. כל הרעיונות הטובים ביותר באו לי באמבטיה".

"העבודה לי כרוכה בהמון אחריות: ללקוחות שאתה בונה. לעובדים. לקבלן. הייתי מסודר ונתתי את הנשמה. אנשים אהבו אותי מאוד, כי גם הקרנתי חביבות. אני אוהב אנשים, אוהב חברים, אני אדם של אנרגיות טובות שאוהב לתת. אבל היום אני מפחד לטבול באמבטיה. מפחד להיות לבד. קופץ מכל טלפון וכל הודעה". היום, לדבריו, הוא חושש לקחת על עצמו אחריות נוספת. 

ל' עומד על זה שלא אגלה את זהותו ואת מקום מגוריו, בית קטן בשכונה ישנה. לפני שאנחנו מתיישבים לשוחח, הוואצאפ שלו מודיע על הודעה קולית: בלי שהוא יפעיל רמקול נשמע קול מאיים ומקלל. קול מפחיד. ל' מתקשה להתעשת. לוקח לו מן עד שהוא נרגע ויכול לשבת לשוחח.

טלפון מאיים מהשוק האפור

"הבחור ששמעת הוא גובה מהשוק האפור. אני חייב 200 אלף שקלים לשוק האפור. ביקשתי הלוואה מהשוק האפור בשביל לסגור את כל הפינות כשהקבלן קרס וזו הייתה הטעות שלי. במקום לשאת ולתת עם הבנק, באתי ושמתי את החוב על השולחן. נשארתי בלי כלום ועם חוב פתוח. אז הפנו אותי לאנשים וקיבלתי הלוואה מהשוק האפור. אבל ה-200 אלף האלה הם הכי קשים. החזרתי הכל, וזה נשאר וזה כאילו שאני חייב מיליון". הוא חיסל את כל חובו כמעט ונשארו לו 200,000 שקלים. הוא ,שפרנס אנשים ביד נדיבה, גילה כמה מהר נסגרות הדלתות כשאדם קורס. 

"אתה לא מבין באיזה מתח אדיר אני חי. אני לא מתפקד, לא מסוגל לישון, לא מסוגל לאכול. כל מה שאני מקבל, הולך לתשלום החוב. היום רציתי לתת חלק מתשלום החוב ולהשלים מחר. הבחור אמר שהוא רוצה את כל החוב היום ושהוא בא לקחת אותו. אם אתה לא משלם הם פונים להורים ועושים להם בלאגן. זה פשוט לא חיים. כשהייתי ילד, חליתי במחלה מאוד קשה, שעל פי הספר, בדרגה שלה, הייתה אמורה לחסל אותי. אבל איש לא מבין איך, הבראתי ממנה. אני חזק, הייתי חזק כילד".

"החודשים האלה שברו אותי. יותר מפעם אחת חשבתי איך אני שם קץ לחיי. לקחת את האוטו ולהתנגש בקיר. להרוג את עצמי. אני רוצה למכור כליה. חיפשתי באינטרנט איפה מוכרים כליות, אבל לא מצאתי. זה לא חוקי, אבל מה נשאר לי. אני רוצה רק דבר אחד: לגמור עם החוב הזה, לפני שהחוב גומר לי את החיים. אני נתתי עבודה לאנשים. הענקתי פרנסה ל-30 איש. בניתי דברים, עשיתי דברים טובים. עשיתי טוב לאנשים. אנשים מכירים אותי. אני מוכר בבאר שבע. מעטים יודעים את מה שאני עובר".

"היום הגעתי למצב שבו אין לי מה לאכול. יש לי חבר שעובד באולם שמחות והוא כל היום נותן לי חמגשית. אוכל משגע, אוכל מהשורה הראשונה. אני מודה לו על החסד הזה".

למה לא פנית לעזרה? למה אתה לא פונה היום לעזרה?

"אולי כי אני גאוותן וגם כי אני לא יודע ממי. תבין: כשיש לך כסף כולם חברים שלך, כשאתה נזקק, כשאתה צריך עזרה, אנשים נוטשים. אתה לא יכול לבוא, גם למישהו שאתה מאוד מאוד מכיר ולבקש ממנו כסף. אני יודע שאם אנשים היו יודעים מה המצב ובמי מדובר, היו עוזרים, אבל אני לא יכול".

"בן אדם פה יכול להתרסק מהר מאוד. כשעסק קורס, הוא לוקח איתו הרבה אנשים בדרך. הקבלן קרס ואני קרסתי איתו. זה קורה הרבה ואנשים נופלים אחד אחרי השני. הייתי אדם יצרני, היום המצב הביא אותי לזה שיש לי מחשבות אובדניות".

באר שבע עומדת בפני בנייתן של עשרות אלפי יחידות דיור. יזקקו פה לכל אדם בעל ידע בתחום שלך. יש לך מקצוע נדרש ביד.

"אני יודע, אבל היום אני לא יכול לפתוח חברה ואם הייתי שכיר, הכסף היה נבלע. אני לא יכול לעבוד, בגלל חוב שנוצר כי מישהו אחר קרס. הוא – המשיך בחיים שלו. אני, קבלן המשנה, חיי נהרסו עד שאני חשוב שאין עוד טעם בהם. קחו ממני כליה, נקו לי את החוב, תנו לי לחזור לחיות. אני לא חי. עכשיו אני לא חי. אלה לא חיים, אלא שעות על בי שעות של פחד, של חשש, שאתה מרעיל את עצמך במחשבות ובמחשבות אובדניות. אם אצליח להתאושש מהמכה הזו, זה אומר שחיי ניצלו ממש כך. כי יש לי ידיים טובות, ויש לי ראש, ויכולות ולא נראה הגיוני, שככה יראה הסוף".

"חייב להיות מוצא. חייבת להיות דרך. אני רוצה לחיות".    

"החודשים האלה שברו אותי. יותר מפעם אחת חשבתי איך אני שם קץ לחיי. לקחת את האוטו ולהתנגש בקיר. להרוג את עצמי. אני רוצה למכור כליה. חיפשתי באינטרנט איפה מוכרים כליות, אבל לא מצאתי. זה לא חוקי, אבל מה נשאר לי. אני רוצה רק דבר אחד: לגמור עם החוב הזה, לפני שהחוב גומר לי את החיים. אני נתתי עבודה לאנשים. הענקתי פרנסה ל-30 איש. בניתי דברים, עשיתי דברים טובים. עשיתי טוב לאנשים. אנשים מכירים אותי. אני מוכר בבאר שבע. מעטים יודעים את מה שאני עובר".