ראש הממשלה והנשיא לשעבר שמעון פרס נפטר הבוקר, בגיל 93

שמעון פרס, מי שכיהן כראש ממשלת ישראל ונשיאה התשיעי, נפטר הבוקר, מעט לפני השעה 2:00. לפני שבועיים לקה באירוע מוחי ממנו לא התאושש. פרס שימש בכל תפקיד ציבורי כמעט, מחבר כנסת ועד ראש ממשלה. הוא יזכר בנגב כמי שעמד מאחורי הקמת הקריה למחקר גרעיני בדימונה וכבעל תרומה גדולה לביטחון ישראל, בשנותיה הראשונות, בהידוק הברית הבטחונית עם צרפת וכאחד הפוליטיקאים המובילים בישראל, אשר שימש בתפקידים בכירים של שר אוצר, ביטחון וכראש ממשלה. פרס הוא חתן פרס נובל לשלום. 


שמעון פרס מבקר באתר קריית הסייבר הלאומית ונפגש עם ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ' (צילום: מרכז פרס / YOUTUBE)

פרס נולד בעיירה וישנבה בפולין, ב-2 באוגוסט, 1923.  אביו יצחק פרסקי היה סוחר עצים אמיד וצאצא של רבי חיים מוולוז'ין ואמו, שרה לבית מלצר, הייתה ספרנית ומורה לרוסית. בילדותו הושפע פרס מסבו מצד אמו, ר' צבי הירש מלצר, בוגר ישיבת וולוז'ין, אשר נרצח בשואה. 
בשנת 1931 עלה האב לארץ ישראל המנדטורית. ושלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1934, הצטרפו אליו פרס, אמו ואחיו הצעיר גרשון (גיגי). אביו של פרס התנדב לצבא הבריטי, והקשר עמו אבד במשך מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה התברר שהוא ברח פעמיים ממחנה שבויים גרמני. בנערותו של פרס חייתה המשפחה בתל אביב, ושמעון למד בבית הספר היסודי "בלפור", בהנהלתה של יהודית הררי. בגיל ארבע-עשרה התקבל פרס ללימודים בבית הספר החקלאי בבן שמן. בית הספר היה פנימייה, אשר לא הכשירה את בוגריה לעבור את בחינות הבגרות אלא חינכה לחיים של הגשמה ציונית בחקלאות ובהגנה.
ב-1947 החל לעבוד עם דוד בן-גוריון ועם לוי אשכול במפקדת "ההגנה", ועסק בענייני כוח אדם ורכש. עם הקמת צה"ל הוגדרו סמכויותיו של הצבא מול סמכויות משרד הביטחון, והוחלט כי האגף שבו פעל פרס יישאר במשרד הביטחון. מסיבה זו לא גויס פרס, ולא שימש מעולם בכל תפקיד בצה"ל. עובדה זו הייתה בעוכריו של פרס בהמשך דרכו, לדעתם של רבים. אישים כחיים חפר וכיצחק רבין, שלחמו בפלמ"ח, ראו בעלייתו לתפקידים רמים ללא לחימה בשדה הקרב – עלבון אישי כלפיהם. רבין אף טען, שאסור היה למנות את פרס לשר הביטחון כיוון שלא שירת בצה"ל.
החל משנת 1952 החלה צרפת לספק לישראל כלי נשק, במיוחד טנקים מסוג AMX-13. בשנת 1954 החליטה הממשלה להפוך את צרפת למקור עיקרי של אספקת נשק ותחמושת, במקום בריטניה. לאחר מגעים ראשונים בין דיין לבין שר ההגנה הצרפתי פייר קניג, נשלח פרס לפריז, לביקור חשאי אצל דיומד קאטרו, שר האווירייה הצרפתי. קאטרו היה אוהד ישראל, ובסיום הפגישה סיכמו השניים על מכירת מטוסי סילון חדישים מסוג דאסו אוראגן, מטוסי "מיסטר 4", טנקים נוספים מסוג AMX-13 וכן ציוד מכ"ם ותותחים[16]. על מנת לספק לצה"ל את הציוד הנחוץ לו כדי להפוך לצבא מודרני, היה על פרס ואנשיו להתגבר על מכשולים רבים. על מכירת הנשק פיקחה ועדה משולשת שבה היו חברים צרפתים, בריטים ואמריקאים, והאמריקאים הפעילו את השפעתם למניעת מכירת הנשק לישראל. כן היה על פרס להתגבר על איבת אנשי משרד החוץ הצרפתי ועל חילופי הממשלות התכופים שהיו נהוגים בימי הרפובליקה הרביעית. פרס שהה זמן רב בצרפת, רקם יחסי ידידות עמוקים עם פקידים, נבחרי ציבור ואנשי צבא, ועשה כל מאמץ על מנת להגביר את אספקת הנשק. שיחות ישירות שניהל פרס עם קניג בפברואר 1955 הביאו לרכש של ציוד צבאי במיליוני דולרים. 

באוקטובר 1957 נחתם בין ישראל ובין צרפת הסכם סודי לבניית כור גרעיני על אדמת ישראל, וכן על הקמת מכון הפרדה לפלוטוניום, עובדה המעידה על שימוש בכור לצרכים צבאיים. על פי חזונו של בן-גוריון, שפרס היה שותף לו, היה על ישראל להצטייד בנשק גרעיני. בנושא טעון זה היו הדעות חלוקות. לא ידוע עד כמה שיתף בן-גוריון את שריו בהחלטות ובהסכמים המפורטים שנחתמו עם צרפת; החוקר אבנר כהן סבור כי החליט זאת על דעת עצמו, מבלי ליידע את ממשלתו. עם זאת, ברור כי פרס היה בסוד ההחלטה, פעל לקידומה, ובין היתר, גייס תרומות לצורך בניית הכור.

הקריה למחקר גרעיני החלה להיבנות בתקופת כהונתו של פרס כמנכ"ל משרד הביטחון. גם אחר כך, כששימש סגן שר הביטחון וחבר הכנסת, פעל לקידום החימוש הגרעיני של ישראל. בנאומים פומביים התייחס פרס לעניין בעקיפין כ"יתרון איכותי" או "בסיס טכנולוגי"

בבחירות לכנסת הרביעית התמודד פרס לראשונה במקום ה-24 ברשימת מפא"י, וב-3 בנובמבר 1959 נבחר לראשונה לחבר הכנסת. כניסתו לכנסת איפשרה את מינויו כסגן שר הביטחון, והוא החל משמש בתפקידו ב-21 בדצמבר 1959.

פרס המשיך, לצד בן-גוריון, לשקוד על הפיתוח הביטחוני. אחד ההישגים בשנים אלה היה שיגור הרקטה שביט 2 ביולי 1961. מאחורי שיגור הרקטה עמד מרוץ חימוש אזורי, שבו נעזרה מצרים במדענים גרמנים לייצור טילים, ונטען שגם נשק בלתי קונבנציונלי. בשנים אלו המשיך פרס לתמוך בקשר עם צרפת כספקית הנשק העיקרית של מדינת ישראל, מול קולות אחרים במערכת הביטחונית, שמייצגם היה הרמטכ"ל חיים לסקוב. אלה קראו להתקרבות אל ארצות הברית וקבלת נשק אמריקני, שאותו ראו כעדיף על המערכות הצרפתיות. ויכוח זה עורר עימות ראשון בין פרס לבין ראש אג"ם, אלוף יצחק רבין, שהיה בין התומכים העיקריים בגישתו של לסקוב.

שמעון פרס היה השר הראשון לכהן במשרד לפיתוח הנגב והגליל, החל מהקמתו  בינואר 2005 ועד להיבחרו לנשיאות המדינה ב-13 ביוני 2007. פרס הכיר בחשיבותו הרבה של המשרד וראה בו כממשיך את מורשתו של דוד בן-גוריון. הוא טען כי "על ממשלת ישראל מוטלת החובה לחזק ולפתח את הנגב, ולדאוג כי כל תושביו יזכו לתעסוקה, חינוך ואיכות חיים ברמה גבוהה, כמו תושבי מרכז הארץ. הדבר יביא לשינוי חיוני ומהותי ליישובי הנגב, בהתאם למורשתו של רבי ומורי, דוד בן-גוריון". עם סיום כהונתו כשר לפיתוח הנגב והגליל ציין פרס כי "בשנתיים לקיומו של המשרד ברור לכל, שבלי נגב וגליל חזקים - אין עתיד למדינת ישראל".

פרס ז"ל היה בצמתים המרכזיים של מדינת ישראל בכל שנות קיומה, כאחד הפלויטיקאים הפעילים ביותר וגם מי שזכה, לא אחת, ללא מעט ביקורת. לא מעט יריבים, בהם אנשי מפלגתו, הספידו אותו, לא אחת, פוליטית, רק כדאי לראות אותו שב ומתייצב בקדמת הבמה. יחסיו הלא קלים עם יצחק רבין היו ידועים, אך פרס תמיד דאג להצהיר: "זה לא אישי. אתם לא מבינים, זה אף פעם לא אישי". בד בבד עם פעילותו למען ביטחון ישראל, פרס חתר לשלום והיה בין יוזמי הסכמי אוסלו. בשנת 1994 זכה, יחד עם יצחק רבן ויאסר עראפת, בפרס נובל לשלום.שנה מאוחר יותר, לאחר רצח רבין, מונה לראש ממשלת ישראל, אך הפסיד בבחירות לבנימין נתניהו. ההפסד, בשנת 1996, לא מנע ממנו להמשיך בעשייה ובשנת 1997 מקים את מרכז פרס לשלום. הוא הפסיד בבחירות לנשיאות למשה קצב, אך שב לפעילות הפוליטית כיו"ר האופוזיציה ואף מצטרף למפלגת קדימה, שהקים אריאל שרון ז"ל. בשנת 2007 נבחר לנשיא המדינה, תפקיד בו זכה לאהדה רבה, בישראל ובעולם. 
גם לאחר סיום כהונתו ובעצם עד הרגע בו לקה באירוע המוחי, פרס היה פעיל ואף היה מתדבח, לא פעם, על גילו והרגלי חייו הבריאים. 
הבוקר, בשעה 2:00, הלך לעולמו.
יהי זכרו ברוך!

הקריה למחקר גרעיני החלה להיבנות בתקופת כהונתו של פרס כמנכ"ל משרד הביטחון. גם אחר כך, כששימש סגן שר הביטחון וחבר הכנסת, פעל לקידום החימוש הגרעיני של ישראל. בנאומים פומביים התייחס פרס לעניין בעקיפין כ"יתרון איכותי" או "בסיס טכנולוגי"