רגע לפני שבת, הפועל ויקטורי באר שבע דפקה על דלת האליפות

רגע לפני שהשבת נכנסה, הפועל באר שבע שלחה מסר חד לכל מי שעוד תהה אם היא באמת יודעת לקחת את העונה הזאת עד הסוף. בבלומפילד, מול הפועל תל אביב של אליניב ברדה, במשחק שהיה טעון רגשית אבל בעיקר קריטי מקצועית, האדומים ניצחו 0:2 ועשו עוד צעד משמעותי מאוד לעבר האליפות.

זה לא היה ערב של כדורגל נוצץ במשך 90 דקות. זו הייתה הופעה של קבוצה שמבינה את גודל השעה. סבלנית, בוגרת, לא נבהלת, לא מאבדת את הראש גם כשהשער מתעכב - ובסוף גם יודעת להביא מהספסל בדיוק את מה שצריך.

אופיר דוידזאדה, שנכנס כמחליף, פתח את הסכר בדקה ה-71 עם שער אדיר מרחוק. אמיר גנאח, גם הוא מהספסל, קבע 0:2 בדקה ה-81 והפך את דקות הסיום לחגיגה אדומה. באר שבע עלתה לפחות זמנית לפער של חמש נקודות מבית״ר ירושלים, רגע לפני שהיריבה שלה למאבק האליפות משחקת במחזור שלה. 

ניצחון של קבוצה שמריחה צלחת

יש משחקים שבהם אתה צריך לשחק יפה. יש משחקים שבהם אתה פשוט חייב לנצח. בלומפילד ביום שישי היה מהסוג השני.

באר שבע ידעה היטב מה מונח על הכף: אחרי ה-1:1 בטדי מול בית״ר, היא שמרה על ההובלה, אבל עדיין לא יכלה להרשות לעצמה שום מעידה. דווקא מול יריבה כמו הפועל תל אביב, באצטדיון לא פשוט, עם אליניב ברדה על הקווים בצד השני, זה היה מבחן של קור רוח.

הקבוצה של רן קוז׳וך עמדה בו. היא שלטה ברוב שלבי המשחק, דחפה קדימה, החזיקה את הפועל תל אביב רחוק יחסית מהשער של אופיר מרציאנו, וניצלה גם את ההרחקה המוקדמת של אנדריאן קרייב בדקה ה-29. הדרך לשער לא הייתה חלקה, והיו גם רגעים של חוסר חדות, בראשם ההחמצה האדירה של ג׳יבריל דיופ מול שער חשוף בדקה ה-23, אבל התחושה הייתה שהשער האדום יגיע. והוא אכן הגיע. 

דוידזאדה. איזה סיפור.

אם יש דמות אחת שהניצחון הזה התלבש עליה מושלם, זה אופיר דוידזאדה.

המגן הוותיק, בן העיר, מי שחזר בקיץ לבאר שבע אחרי שנים של מסע ארוך ומורכב מול חלק מהקהל, נכנס בדקה ה-64. שבע דקות אחר כך הוא קיבל מסירה מקינגס קאנגווה, התקדם מעט ושיגר טיל שטוח לפינה של אסף צור. 0:1 לבאר שבע. שער של שחקן שידע שזה לא עוד רגע. שער של מישהו שמבין בדיוק כמה כל שנייה במשחק כזה שווה.

ברשתות החברתיות האוהדים יצאו מגדרם. ״קבלן אליפויות״, כתבו עליו. אחרים כבר השוו את הרגע הזה לשער האליפות המפורסם של וינסנט קומפאני במנצ׳סטר סיטי, עם המשפט שחזר שוב ושוב: ״הוא עשה קומפאני״.

וזה באמת היה שער עם ריח של עונה שלמה. לא רק בגלל היופי. בגלל התזמון. בגלל מי שכבש אותו. בגלל הסיפור שסביבו.

דוידזאדה כבר היה שותף לאליפות הראשונה של באר שבע אחרי 40 שנה. הוא עזב, חזר, התקבל מחדש לא תמיד בקלות, ועכשיו, אם האדומים ישלימו את המשימה, השער הזה בבלומפילד עשוי להיזכר כאחד הרגעים שייכנסו עמוק לזיכרון של העונה. 

הספסל של קוז׳וך ניצח את המשחק

אחת התכונות החזקות של באר שבע בתקופה האחרונה היא היכולת של רן קוז׳וך לקבל תפוקה מהספסל בדיוק ברגעים הנכונים. מול הפועל פתח תקווה זה היה ג׳בון איסט. בטדי זה היה רועי לוי עם ההגבהה לשוויון של קאנגווה. הפעם, בבלומפילד, שני הכובשים הגיעו מהספסל.

דוידזאדה כאמור הבקיע את הראשון, וגנאח, שנכנס מאוחר יותר, היה במקום הנכון בדקה ה-81 כדי לסיים כדור רוחב ולהכניס את השני. אחרי בדיקת VAR ממושכת אושר שהכדור עבר את קו השער, ובאר שבע כבר יכלה לנשום עמוק. 

זה לא פרט טכני. זה בדיוק מה שמבדיל קבוצה טובה מקבוצה שיכולה לקחת אליפות. לא רק ה-11 שפותחים צריכים להביא אותך לשם, אלא גם מי שנכנס בדקה 64, מי שעולה בדקה 79, מי ששומר על הקצב, מי שמעניש יריבה עייפה. כרגע, הספסל של באר שבע לא רק עוזר לה - הוא ממש מכריע לה משחקים.

אפשר היה להרגיש לקראת המשחק את כל הרעשים מסביב. המפגש עם אליניב ברדה, הסמל הבאר שבעי שעומד היום בצד השני. הזיכרון מהפרידה ממנו בסיום העונה שעברה. הרגישות סביב המשחק, במיוחד כשהמאבק מול בית״ר צמוד כל כך.

אבל באר שבע לא נגררה לרגשנות. היא באה לעבוד.

ברדה עצמו הבהיר עוד לפני המשחק כי הוא מגיע לנצח את האקסית, ״בלי רגשות מיוחדים״. אחרי המשחק הוא טען שההרחקה הכריעה את ההתמודדות והגבילה את הכלים של קבוצתו, אבל עבור באר שבע הסיפור היה אחר לגמרי: היא עמדה במשימה, עשתה את שלה והשאירה את הדרמה לבית״ר. 

האזכור לברדה חשוב, אבל בסופו של יום זו הייתה הכתבה של באר שבע. לא של מי שעמד מולה.

עוד צעד. לא סוף הדרך.

האמת? צריך להיזהר מהמילה ״סגור״. האליפות עדיין לא הוכרעה. בית״ר עוד תשחק, נותרו משחקים כבדים, ובאר שבע עדיין תצטרך לעבור עוד משוכות עד הצלחת.

אבל אי אפשר להתעלם מהמשמעות של הניצחון הזה.

אחרי טדי, באר שבע הייתה צריכה להראות שהיא יודעת לקחת את הנקודה ההיא ולהפוך אותה לדחיפה קדימה, לא לנקודת שובע. היא עשתה את זה. היא ניצחה בבלומפילד, פגעה בדיוק בשלב שבו העונה מתוחה עד הקצה, ופתחה פער שמכניס את כל הלחץ למחנה הצהוב-שחור. 

גם ביציעים וגם ברשתות, התחושה ברורה: האוהדים מתחילים להאמין באמת. לא סתם לחלום. להאמין.

הם ראו את הקבוצה חוזרת מפיגור בטדי. הם ראו אותה שורדת משחקים שהסתבכו. הם ראו מחליפים מכריעים. הם ראו את דוידזאדה משגר טיל של אליפות. וברגעים כאלה, קהל מתחיל להרגיש שהעונה שייכת לו.

זה עדיין לא הזמן להרים צלחת בדמיון. אבל זה בהחלט הזמן להבין שהפועל באר שבע קרובה. קרובה מאוד.

רגע לפני שבת, בבלומפילד, היא לא רק ניצחה את הפועל תל אביב.
היא הוכיחה שוב שהיא קבוצה שיודעת לזהות את הרגע - ולתפוס אותו בשתי ידיים.