משחק העונה: מול 25 אלף צהובים בירושלים - באר שבע צריכה להוכיח שהיא בנויה לאליפות

יש משחקים שמגיעים באמצע עונה. יש משחקים שמגיעים ברגע הנכון. ויש משחקים שמרגישים כמו מבחן אופי של מועדון שלם. מחר בערב, באצטדיון טדי, הפועל באר שבע תעלה לאחד המשחקים הגדולים שלה בשנים האחרונות - משחק עונה אמיתי מול בית״ר ירושלים, כזה שיכול לשנות את מאבק האליפות ולסמן לאן הולכת העונה הזו.

על הנייר, זה משחק חוץ קשה במיוחד. בית״ר מגיעה לטדי, לבית שלה, עם יותר מ-25 אלף אוהדים צהובים ביציעים, רעש אדיר, לחץ עצום ותחושה שמבחינתה זו אולי ההזדמנות האחרונה לחזור למקום הראשון. מנגד, הפועל באר שבע תגיע עם כ-2,600 אוהדים בלבד ביציע החוץ. מספר קטן מול ים צהוב. אבל מי שמכיר את הקהל האדום יודע: לפעמים 2,600 נשמעים כמו עיר שלמה.

וזו בדיוק הנקודה. מחר זה לא משחק של כמות. זה משחק של אופי.

עכשיו זה המאני טיים

הפועל באר שבע מגיעה לטדי מהמקום הראשון, אחרי ה-2:4 הדרמטי על הפועל פתח תקווה, ואחרי שבית״ר ירושלים ספגה מכה קשה עם ההפסד 3:0 למכבי חיפה. הפער בין הקבוצות עומד על שתי נקודות בלבד, וכל תוצאה יכולה לשנות את כל התמונה בצמרת.

אבל מעבר לטבלה, זה משחק של מסר. באר שבע יודעת שאם היא תדע לעמוד בטדי, בתוך הרעש, מול הלחץ, מול הדחיפה האדירה של הקהל הירושלמי - היא תראה לכל הליגה שהיא לא במקרה במקום הראשון. שהיא לא באה רק להיאחז בפסגה, אלא לקחת אותה עד הסוף.

רן קוז׳וך אמר לקראת המשחק כי בית״ר היא לא סתם יריבה למאבק. היא קבוצה מאומנת, כישרונית, שמשחקת בבית שלה עם קהל משמעותי מאוד. הוא צודק. אבל גם באר שבע כבר הוכיחה העונה שהיא יודעת לעמוד ברגעים גדולים. עכשיו היא צריכה לעשות את זה שוב, במקום הכי רועש שיש.

לחשוב על זה כמו גמר גביע 

אם יש מסר אחד שצריך להיכנס לחדר ההלבשה לפני המשחק הזה, הוא פשוט: לשחק כאילו זה גמר גביע. לא בגלל שהעונה נגמרת מחר, אלא כי משחקים כאלה מכריעים את האנרגיה של עונה שלמה.

צריך להתרכז בכל כדור. לא להיגרר לפרובוקציות. לא להיבהל מהרעש. לא להוריד ראש אם יש דקות קשות. בטדי יהיו רגעים שבהם בית״ר תדחוף, הקהל ישאג, והמשחק ירגיש כאילו הוא מתנדנד לצד הצהוב. בדיוק ברגעים האלה באר שבע צריכה להיות קרה, חכמה ומרוכזת.

זה לא משחק שינצחו רק עם לב. צריך גם ראש. לדעת מתי ללחוץ, מתי להרגיע, מתי להעיף כדור ומתי להניע בסבלנות. לדעת לעבור את הרגעים הקשים בלי לאבד את הדרך. כמו שקוז׳וך אמר, באר שבע תצטרך לעבור הרבה רגעים במשחק - ולנצח דרך הכדורגל שלה.

2,600 אוהדים - אבל כל באר שבע מאחוריהם

הכרטיסים ליציע האורחת כמעט אזלו לחלוטין. מי שזכו לקדימות היו אוהדי חוץ קבועים, אלה שמלווים את הקבוצה לאורך העונה, וגם מנויים עם היסטוריית רכישה של לפחות שישה משחקי חוץ. הם יהיו שם מחר, באחד היציעים הכי קשים בארץ, כדי להזכיר לשחקנים שהם לא לבד.

כן, המספרים לא שווים. 2,600 מול יותר מ-25 אלף. אבל בכדורגל, במיוחד במשחקי עונה, לפעמים יציע קטן ומאוחד יכול לתת כוח עצום. כל דגל, כל שיר, כל דחיפה אחרי איבוד כדור, כל עידוד אחרי תיקול - זה בדיוק מה שהקבוצה צריכה.

מחר האוהדים ביציע החוץ הם לא רק קהל. הם שליחים של עיר שלמה. של באר שבע, של הנגב, של כל מי שיושב בבית עם חולצה אדומה ומרגיש שהמשחק הזה שייך גם לו.

טדי יהיה רותח - וזה בדיוק המבחן

בית״ר ירושלים יודעת שמדובר במשחק קריטי מבחינתה. הביקוש לכרטיסים עצום, מחירי הספסרות הגיעו לסכומים חריגים, ובמועדון הירושלמי נערכים לאבטחה מוגברת וליציעים מלאים. טדי יהיה רועש, לחוץ, צהוב מאוד.

אבל כאן בדיוק נמדדת קבוצה שרוצה אליפות. לא בימים שבהם הכול רגוע. לא כשהיא מובילה 0:3 במחצית. לא כשטרנר דוחף אותה קדימה. אלא כשהיא מגיעה למגרש חוץ עוין, מול יריבה שמרגישה שהעונה שלה על הקו, וצריכה להישאר נאמנה לעצמה.

לבאר שבע יש גם נתון היסטורי מעודד: בית״ר לא ניצחה את האדומים בטדי כבר שנים ארוכות בליגה. אבל קוז׳וך צודק כשהוא אומר שהעונה הזו חשובה יותר מהסטטיסטיקה. מספרים לא עולים לשחק. שחקנים כן.

השחקנים שצריכים להיות שם ברגע הגדול

באר שבע מגיעה למשחק הזה עם כמה נקודות חוזק ברורות. ג׳בון איסט לוהט אחרי שלושער מול הפועל פתח תקווה ושער ניצחון מול מכבי חיפה. מוחמד אבו רומי נכנס טוב לקבוצה. קינגס קאנגווה ממשיך להיות אחד השחקנים שמסוגלים לשבור קווים. לוקאס ונטורה, איגור זלאטנוביץ׳ ואמיר גנאח אמורים להגיע רעננים יותר אחרי ניהול הרוטציה.

אבל במשחק כזה, לא מחפשים רק כוכבים. מחפשים אחריות. מיגל ויטור, גיא מזרחי, מתן בלטקסה, הקישור, הספסל - כולם יצטרכו להיות מוכנים לרגע שלהם. לפעמים משחק עונה מוכרע על ידי חלוץ. לפעמים על ידי בלם שמרחיק כדור בדקה 89. לפעמים על ידי שחקן שנכנס ל-12 דקות ונותן את כל מה שיש לו.

גיא מזרחי אמר שכולם מבינים את גודל המשחק ואת המשמעות. עכשיו צריך להפוך את ההבנה הזו לביצוע.

לא להסתכל על הצהוב - להסתכל על הצלחת

הדבר הכי חשוב מחר הוא לא להתרשם מהתפאורה של בית״ר. לא מהכמות, לא מהרעש, לא מהלחץ מסביב. באר שבע צריכה להסתכל על עצמה. על הדרך שלה. על המקום הראשון. על האפשרות לעשות עונה ענקית. על החלום שאף אחד כבר לא מתבייש להגיד בקול: דאבל.

הגמר כבר באופק. הגביע מחכה. אבל לפניו יש את טדי. והמשחק הזה יכול להיות הדחיפה הכי גדולה בדרך לשם.

באר שבע לא צריכה לבוא כדי לשרוד. היא צריכה לבוא כדי לשחק, להילחם, לנשוך, לרוץ, להאמין ולהראות שהיא קבוצה של רגעים גדולים.

מחר, לא משנה מה היה מול פתח תקווה. לא משנה מה קרה לבית״ר מול מכבי חיפה. לא משנה מה אמרו הפרשנים, מי קיבל יותר כרטיסים, מי ישב באיזה יציע ומי פייבוריט על הנייר.

מחר זה 11 מול 11, כדור אחד, 90 דקות ואולי הרבה יותר מזה.

הפועל באר שבע צריכה להגיע לטדי עם שקט בראש ואש ברגליים. להתעלם מהרעש הצהוב. לשחק חכם. להישאר מרוכזת. לא לוותר על אף כדור. לא לפחד מהרגע.

כי זה המאני טיים.

כי עונה כזו לא מקבלים כל שנה.

כי 2,600 אדומים ביציע ועוד עיר שלמה בבית רוצים לראות קבוצה שבאה לקחת.

כי הפועל באר שבע רוצה דאבל - ומחר בטדי היא צריכה להראות שהיא באמת מוכנה לזה.