באר שבע: חתמה על חוזה עבור חברים מחו''ל - והסתבכה בתביעה על עבירות בניה. כך זה נגמר

בית משפט זיכה תושבת ישראל שסייעה לחברים המתגוררים בחו''ל לרכוש עבורם נכס בבאר שבע באמצעות ייפוי כוח כללי. לאחר רכישת הנכס טענה העירייה כי בוצעו בו עבירות בנייה וכי הדירה פוצלה לשלוש יחידות דיור ללא היתר. בעקבות זאת הוצא צו מנהלי להפסקת העבודות ובהמשך הוגש כתב אישום נגד האישה. לפי כתב האישום, העירייה טענה כי הנאשמת היא למעשה 'בעלת השליטה' בנכס וכי היא נוהגת בו מנהג בעלים ואף מפיקה ממנו הכנסות.
לטענת העירייה, במהלך שנת 2022 בוצעו בנכס עבודות בנייה לפיצול הדירה לשלוש יחידות מגורים. עוד נטען כי בפברואר אותה שנה הוצא צו מנהלי להפסקת העבודות, אך העבודות נמשכו בניגוד לצו.

במהלך הדיון בבית המשפט העידה מפקחת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה כי האחריות הפלילית יוחסה לנאשמת משום שהיא מופיעה במסמכי העסקה כמיופת כוח. לדבריה, במהלך הבירור שנערך עם עורך הדין שטיפל בעסקה נמסר לה מספר הטלפון של הנאשמת, שחתמה על חוזה הרכישה בשם הרוכשים. המפקחת טענה כי מכיוון שבעלי הנכס הם תושבי חוץ, לרשות המקומית היה קושי לאתרם ולזמנם לחקירה. עם זאת היא אישרה בבית המשפט כי לא נמצאו ראיות לכך שהנאשמת הפיקה רווח כלכלי כלשהו מהנכס.

הנאשמת: 'רק עזרתי לחברים'

הנאשמת העידה כי בעלי הנכס הם זוג חברים קרובים שלה המתגוררים בארגנטינה. לדבריה, הם ביקשו ממנה לחתום בשמם על חוזה לרכישת הנכס בבאר שבע באמצעות ייפוי כוח שניתן לה לצורך ביצוע העסקה בלבד.
היא טענה כי לאחר החתימה לא הייתה לה כל מעורבות בניהול הנכס, לא יזמה עבודות בנייה, לא התקשרה עם קבלנים ולא הפיקה כל רווח מהדירה.
עוד ציינה כי כאשר פנתה אליה מפקחת הוועדה המקומית, היא עדכנה מיד את בעלי הנכס והפנתה את המפקחת למתווך שטיפל בעסקה עבורם.

בית המשפט: מדובר בעזרה חברית בלבד

השופטת אורית קרץ קבעה כי התביעה לא הצליחה להוכיח שהנאשמת הייתה בעלת שליטה בנכס או שהייתה אחראית לעבודות הבנייה שבוצעו בו. בפסק הדין ציינה השופטת כי ייפוי הכוח שהוגש לבית המשפט אינו קריא ולא הוגש לו תרגום רשמי לעברית. לדבריה, גם מעיון במסמך נראה כי הוא מקנה סמכויות שונות ביחס לנכס כגון מכירה או השכרה, אך אינו מסמיך את הנאשמת לבצע עבודות בנייה או להתקשר עם קבלנים.

השופטת קבעה כי עדותה של הנאשמת נמצאה מהימנה וכי היא פעלה מכוח ייפוי הכוח רק לפי הוראות מפורשות של בעלי הנכס. לסיכום קבעה השופטת כי ייפוי הכוח שימש בפועל לצורך חתימה טכנית על חוזה הרכישה ותשלום חשבונות בלבד. עוד ציינה כי העובדה שהנאשמת חתמה על חוזה רכישה מכוח ייפוי הכוח אינה הופכת אותה באופן אוטומטי ל'בעלת שליטה' הנושאת באחריות פלילית לעבודות שבוצעו בנכס.

עו''ד יקיר שקרצי, שייצג את הנאשמת שזוכתה, מסר בתגובה: 'פסק הדין מחדד גבול חשוב בדיני התכנון והבנייה: לא כל אדם שקיבל ייפוי כוח טכני לביצוע פעולה נקודתית בנכס הופך אוטומטית ל''בעל שליטה'' הנושא באחריות פלילית למתרחש בו. במקרה זה הוכח כי מרשתי פעלה מתוך רצון לסייע לחברים המתגוררים בחו''ל, וחתמה על הסכם המכר מכוח ייפוי כוח בלבד, ללא כל מעורבות בניהול הנכס. בית המשפט קיבל את עמדת ההגנה וקבע כי לא הוכחה שליטה בפועל במקרקעין וכי המדינה לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה בהליך פלילי.
מדובר בפסק דין חשוב המבהיר כי אחריות פלילית בתחום התכנון והבנייה, ובפרט בכל הנוגע להגדרת ''בעל שליטה'', אינה יכולה להתבסס על הנחות בלבד, אלא מחייבת הוכחה ממשית לניהול או לשליטה בנכס'.