סערת נתניה לא שוככת: בבאר שבע זועמים – 'הכתובת הייתה על הקיר, מישהו פה שיחק מלוכלך'

מאבק האליפות בועט, סוער ומריח – לא רק מזיעה, אלא גם מריקבון. יום שני האחרון אולי ייכנס לספרי ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי בזכות הדרמה הכפולה, אבל בבאר שבע הרגשה אחרת – קשה, כועסת, ובעיקר: בוערת. הפועל באר שבע עשתה את שלה מול מכבי חיפה, ניצחה 1:4, הציגה עוצמה, הקרבה ולב של אלופה. אך התצוגה של מכבי נתניה מול מכבי תל אביב? זו כבר נראתה כמשהו אחר.

כשהבלמים לא סוגרים, השוער מאגרף אוויר, פנדלים נבעטו ברשלנות ושחקני ההגנה נראים נטולי תשוקה – קשה להשתחרר מהרושם שמשהו פה לא התנהל כמו שצריך. שישה שערים בקלות בלתי נסבלת, שני כרטיסים אדומים, חוסר לחימה בולט – וכל זה במשחק שמכריע מאבק אליפות.

שבועיים קודם לכן, מכבי נתניה נלחמה מול באר שבע כאילו חייה תלויים בכך, כבשה בתוספת הזמן והביאה להרחקת פונק, בלם באר שבע, שהושעה ממשחק העונה מול מכבי ת"א. אותה נתניה נראתה שונה לחלוטין מול התל אביבים – חסרת מוטיבציה, מפוררת, כנועה. קשה להתעלם מהפער.

הבעיה עמוקה יותר מתבוסה: כשהשיטה עצמה לא סופרת את הקהל

הופעתה של מכבי נתניה לא הייתה רק תבוסה. היא הייתה תזכורת. תזכורת לכך שאם לא נעדכן את כללי המשחק – לא במובן הספורטיבי, אלא ברמה הערכית – הכדורגל הישראלי ימשיך להיות פגיע למניפולציות שקופות. לא מדובר רק ב"התפרקות" מנטלית, אלא בהתרסקות של כל מה שאמור להגדיר תחרות אמיתית.

כשהמאבק מוכרע על הפרש שערים בליגה שמלאה בקבוצות חסרות מוטיבציה, במשחקים שבהם פתאום שחקנים לא נלחמים, בועטים פנדל כאילו סימנו לשוער מראש לאן זה הולך – קשה לדבר על "הכרעה ספורטיבית". איך אפשר בכלל לשמור על אמון בצדק תחרותי כשקבוצות מציגות הופעות שמזכירות את ימי השרוכים? איזה כבוד נשאר למשחק?

המסר שחייב להיאמר – שוויון נקודות צריך להיגמר במשחק מכריע בין שתי המובילות, לא בטבלאות אקסל ובשערים שכבשו על קבוצות שכבר מזמן יצאו לחופשה. כבוד האליפות, כבוד האוהדים, וכבוד השחקנים עצמם – כולם דורשים פתרון שיבטיח תחושה של הוגנות. לא תוצאה שגורמת לכל דרומי לטעון, "משתינים עלינו מהמקפצה".

והכי מדאיג – זה כבר לא מקרי. מכבי חיפה, מכבי נתניה, אותו פנדל תמוה, אותה קריסה טקטית והגנתית, אותה שתיקה מהשופטים. לא צריך לחפש תיאוריות קונספירציה כדי להרגיש שמשהו מסריח באוויר. זו לא קנוניה – זו רשלנות מערכתית.

בתוך כך, בבאר שבע נמשכת תחושת קיפוח גם על רקע הפחתת הנקודה שניתנה לקבוצה בעקבות אירוע מול בני סכנין – עונש שעשוי להתברר כמכריע במירוץ לצלחת. במקביל, מכבי תל אביב מנצחת בשישה שערים, מול קבוצה שכבר הבטיחה מקום בפלייאוף ונראתה כמי שאין לה עוד עניין בליגה.
בלב הדרמה – באר שבע המשיכה לנצח כמו קבוצה של אלופים. שער נהדר של קאנגווה, סיומת של תורג'מן, ביטון בפעולה, וגולת הכותרת – הצלה הירואית של ניב אליאסי בפנדל בדקה ה-98. האוהדים ביציע דחפו בלי הפסקה, צעקו "עוד, עוד, עוד", והקבוצה נתנה בדיוק את זה.
המאבק על הצלחת הפך סוער ומלוכלך, והשבועות הקרובים יכריעו האם תהיה זו עונה היסטורית באמת עבור באר שבע, או עונה שבה שוב צדק ספורטיבי יישאר בגדר חלום.