פרס בינלאומי לאחות מנתיבות - על מעשה גבורה ב-7.10

ביום ה-7 באוקטובר 2023, אחד הימים הקשים והכואבים ביותר בתולדות מדינת ישראל, אנסטסיה אלכסיינקו, בת 34 מנתיבות, התעוררה לעוד משמרת "רגילה" בבית החולים אסותא בבאר שבע. אלא שהבוקר הזה הפך במהרה לדרמה של חירום, אומץ ותושייה – דרמה שתזכה אותה, שנה לאחר מכן, בפרס הבינלאומי היוקרתי "דייזי" על תפקוד יוצא דופן כאחות סיעוד.
הכול התחיל כשבעלה התקשר והתריע: "יש יותר מדי רקטות, הולך לקרות משהו גדול". אבל אנסטסיה לא נרתעה. תחת מטר רקטות ואזעקות היא עלתה על הכביש הראשי ונסעה לבית החולים. "כל כמה דקות נשכבתי בצד הדרך לפי הנחיות פיקוד העורף", היא משחזרת. "לא חשבתי על עצמי בכלל – ידעתי שאני חייבת להגיע לבית החולים".
עם הגעתה, גילתה אנסטסיה בית חולים עמוס במטופלים מבוהלים וצוותי לילה שלא הצליחו לעזוב בשל המצב הביטחוני. יחד עם צוות האחיות והאחים, היא החלה להוריד מטופלים לאזורי ממ"ד תוך שהיא פועלת במהירות ובקור רוח. "לא היה זמן לפאניקה", היא אומרת, "רוב המטופלים לא יכולים לקום בעצמם, היינו חייבים לדאוג להם".
כשההוראות לשחרר מטופלים החלו לזרום, היא נשארה עד הלילה, עד אשר המטופל האחרון יצא לדרכו הביתה. רק אז יכלה לחשוב על הדרך חזרה לבעלה ולתינוק שהיו בביתם בנתיבות, בשעה שמחבלים חדרו ליישובים בעוטף עזה. "היה לי קשה לדעת שבעלי והתינוק בבית בזמן חדירות מחבלים, אבל פשוט התמקדתי במשימה – לדאוג למטופלים", היא משתפת. למרות האירועים הקשים, אנסטסיה מעידה בענווה שהיא "לא רואה את עצמה כגיבורה". מבחינתה, היא רק עשתה את עבודתה. "כשמדברים על ה-7 באוקטובר, עולות לי דמעות בעיניים", היא מספרת בכאב. "אבא שלי היה לכוד במשמרת בוקר בשדרות למשך 36 שעות, וקרוב משפחה נוסף נפצע ליד נובה".
לאחר האירוע, הומלצה אנסטסיה לקבלת פרס "דייזי" – פרס בינלאומי יוקרתי המוענק לאחיות ואחים על מצוינות מקצועית, חמלה, ואנושיות יוצאת דופן. ועדת הפרס לא היססה – הם הבינו מיד שאנסטסיה היא דוגמה חיה לערכי המקצוע. "אני מודה על הפרס", היא אומרת, "אבל אני לא מרגישה גיבורה. אני פשוט אחות שעשתה את העבודה שלה".