המגרשים ריקים, הפיתוח תקוע - ותושבי כלניות דורשים תשובות

שכונת כלניות בבאר שבע הייתה אמורה להיות אחת ההבטחות הגדולות של העיר: שכונת צמודי קרקע חדשה, מתוכננת, שקטה ומבוקשת, עם איכות חיים גבוהה, משפחות צעירות ורחובות מסודרים. אבל 11 שנים אחרי מסירת המגרשים, חלקים מהשכונה עדיין נראים כמו אתר בנייה מתמשך - כזה שאף אחד לא באמת סיים.
על פי הנתונים שהגיעו ל״חדשות באר שבע והנגב״, בשכונת כלניות יש כ-1,200 מגרשים, אך השכונה מאוכלסת כיום בכ-84% בלבד. המשמעות: עשרות רבות של מגרשים עדיין אינם בנויים, חלקם עומדים ריקים לחלוטין, אחרים נמצאים בתחילת עבודות שנעצרו, ובחלק מהמקרים השטחים הפכו למוקדי פסולת, אבק, עשבייה ומפגעים בטיחותיים.

עבור מי שכבר בנה את ביתו ועבר להתגורר בשכונה, זו לא בעיה תכנונית רחוקה. זו המציאות היומיומית: שכנים שחיים ליד מגרשים פתוחים, רחובות שנראים לא גמורים, קוצים שמתפשטים, גדרות לא תקינות, שטחים שמשמשים לאחסון מאולתר, ותחושה ששכונה שלמה נשארה באמצע הדרך.

קנו מגרש - והשכונה נשארה תקועה

לטענת תושבים בשכונה, אחת הבעיות המרכזיות היא בעלי מגרשים שרכשו קרקע, אך לא בנו עליה במשך שנים ארוכות. ברכישת מגרשים מרשות מקרקעי ישראל קיימת בדרך כלל התחייבות ברורה להתחיל או להשלים הליכי בנייה בתוך פרק זמן מוגדר, לעיתים עד שלוש שנים מקבלת המגרש. אלא שבפועל, כך טוענים בשכונה, אין אכיפה מספקת אחרי התקופה הזו.
משה, תושב השכונה, מתאר את התחושה ברחוב שלו: ״אנחנו חיים כאן כבר שנים בתוך משהו שלא נגמר. מצד אחד יש בתים מאוכלסים ומשפחות שחיות כאן, מצד שני לידך יש מגרש ריק עם לכלוך, עשבייה ואבק. זה לא אמור להיראות ככה אחרי כל כך הרבה שנים״.

לדבריו, הבעיה אינה עצם הבנייה, אלא חוסר הוודאות והגרירה הארוכה: ״ברור שבשכונה חדשה יש בנייה. זה טבעי. אבל כשמגרש עומד ריק שנים, או שמתחילים לעבוד ואז עוצרים, כל הרחוב משלם את המחיר. זה כבר לא זמני, זה הפך לשגרה״.
גם יו״ר ועד שכונת כלניות, ניר גל, התייחס לנושא בשם התושבים וקרא לטיפול בתופעה. לדבריו, ״יש לא מעט משקיעים אשר מחזיקים בקרקע במטרה אחת, שהמחיר יעלה והרווח יגדל. אנחנו התושבים סובלים מהמון שטחים ריקים אשר צוברים פסולת, ובנוסף דבר זה פוגע בקצב פיתוח השכונה״.
גל הוסיף כי יש להבין את הפגיעה המצטברת בתושבים שכבר חיים בשכונה. מבחינתם, לא מדובר במגרשים ״שממתינים לבנייה״ בלבד, אלא בשטחים שמשפיעים על כל המרחב: על הנראות, על הניקיון, על הבטיחות ועל תחושת הביטחון.

פיתוח השכונה עדיין רחוק ממה שהובטח

לצד סוגיית המגרשים הריקים, עולות טענות חוזרות ונשנות גם לגבי עבודות הפיתוח בשכונה, שהיו קשורות לחברת הפיתוח CPM. לטענתם, הפיתוח לא מתקדם, מתקנים דבר אחד והורסים דבר אחר, ובאזורים רבים רמת העבודה בשטח נמוכה בהרבה מהציפיות של מי שרכשו מגרשים ובנו את ביתם בשכונה חדשה.
בין הטענות שעלו: כיכרות בשכונה שצופו בדשא בלבד עם 4 עצים פשוטים מסביב רק כדי לעשות טובה במקום פיתוח נופי מושקע יותר, שבילים שאמורים לשמש הולכי רגל אך התמלאו עשבייה וקוצים, ובחלק מהרחובות הראשיים קוצים שמגיעים לגובה של כמטר ללא טיפול מספק.
עינב, תושבת נוספת בשכונה, מספרת: ״אנשים הגיעו לכלניות כי הבטיחו להם איכות חיים. בפועל, יש אזורים שבהם אתה הולך בשביל שאמור להיות מסודר ומוצא קוצים, לכלוך והזנחה. זה לא עניין של פינוק, זה עניין בסיסי של תחזוקה ושל שכונה שאמורה להיות ראויה למגורים״.
לדבריה, הפער בין ההבטחה למציאות מורגש במיוחד אצל משפחות שכבר נכנסו לבתים: ״אנחנו לא גרים באתר בנייה זמני. אנחנו גרים בשכונה. הילדים הולכים כאן, אנשים מטיילים בערב, משפחות חיות כאן. אי אפשר להשאיר את הסביבה ככה במשך שנים״.

הבעיה המרכזית במגרשים לא בנויים היא לא רק הנראות. שטח ריק בלב שכונה מאוכלסת הופך מהר מאוד למוקד מפגעים: פסולת בנייה, שאריות חומרי עבודה, עשבייה יבשה, אבק, גדרות לא תקינות וסוככים שמתעופפים ברוח ולעיתים גם שימוש לא מוסדר של שכנים סמוכים שמנצלים את השטח כאחסון מאולתר.
בחודשי הקיץ, עשבייה גבוהה ויבשה עלולה להפוך לסכנת שריפה. במגרשים שאינם מגודרים כראוי קיימת גם סכנה לילדים, לבעלי חיים ולעוברי אורח. מעבר לכך, כל מגרש כזה פוגע במראה הרחוב ומייצר תחושה של הזנחה בלב שכונה חדשה יחסית.
וזו בדיוק הנקודה שמכעיסה את התושבים: מי שבנה בזמן, השקיע בביתו, עבר לשכונה ומשלם ארנונה, מוצא את עצמו חי ליד קרקע שלא מממשת את ייעודה - וללא תחושה שיש גורם שמטפל בכך באופן שיטתי.

רמ״י, העירייה והאכיפה שלא מגיעה לשטח

הגורם המרכזי שאמור לפעול מול בעלי מגרשים שלא עומדים בתנאי הבנייה הוא רשות מקרקעי ישראל. אם קיימת התחייבות להתחיל בנייה או לקדם הליך בתוך פרק זמן מוגדר, צריך להיות גם מנגנון ברור שבודק מה קרה לאחר מכן: האם הוגשה בקשה להיתר? האם ניתנה ארכה? האם התחילה בנייה? האם שולמו קנסות? האם יש הצדקה לכך שהמגרש עומד ריק?
אלא שלצד רמ״י, גם לעיריית באר שבע יש כלים מוניציפליים לטיפול במפגעים בשטח. העירייה יכולה לפעול במקרים של לכלוך, פסולת, עשבייה, גידור לקוי, סכנה בטיחותית ושימוש לא תקין במגרשים ריקים. גם אם העירייה אינה הגוף שמבטל זכויות בקרקע, היא בהחלט יכולה וצריכה להפעיל לחץ, לאכוף ניקיון וגידור, ולוודא שהתושבים שכבר מתגוררים בשכונה אינם חיים ליד מפגעים מתמשכים.
רמ״י צריכה לבדוק למה לא בונים. העירייה צריכה לוודא שהמגרשים הלא בנויים לא הופכים למפגעים. ובעלי הקרקעות צריכים להבין שמגרש בשכונה מאוכלסת אינו יכול לעמוד שנים כעסקת השקעה פתוחה על חשבון הציבור.

קרקע למגורים - לא מחסן השקעות

השאלה הרחבה יותר היא מה תפקידה של קרקע שמשווקת לבנייה עצמית. כאשר המדינה משווקת מגרשים בשכונת מגורים, המטרה היא להקים בתים, לאכלס רחובות, לבנות קהילה ולחזק את העיר. אם משקיעים מחזיקים קרקעות במשך שנים בלי לבנות, התוצאה היא עיוות: השכונה לא מושלמת, העיר לא מקבלת את מלוא האכלוס, והתושבים הקיימים סופגים את הנזק.
במקום שכונה בנויה ומפותחת, נוצרת מציאות של רחובות מקוטעים: בית חדש ליד מגרש ריק, משפחה ליד שטח מוזנח, מדרכה ליד עשבייה, וכיכר שאמורה להיות נקודת נוי אך נראית כמו פתרון זמני.
זו אינה רק בעיה של כלניות. זו שאלה עקרונית על ניהול שכונות חדשות בישראל: האם מי שרוכש קרקע לבנייה באמת מחויב לבנות, או שמותר לו להחזיק אותה שנים בזמן שהשכונה כולה משלמת את המחיר?

הפתרון מתחיל במיפוי מלא ושקוף של המגרשים הלא בנויים בשכונת כלניות. יש לבדוק מי בעלי הזכויות, מתי נמסר כל מגרש, מה הייתה ההתחייבות לבנייה, האם הוגשו בקשות להיתר, האם ניתנו ארכות, ומה מצב השטח בפועל.
לאחר מכן, רמ״י צריכה להפעיל את הכלים העומדים לרשותה מול בעלי קרקע שאינם עומדים בתנאי ההסכם. במקביל, עיריית באר שבע צריכה לבצע אכיפה בשטח הכוללת קנסות שיורגשו בכיס: ניקוי מגרשים מוזנחים, דרישה לגידור תקני, טיפול בעשבייה, הסרת פסולת ומניעת שימוש בשטחים ריקים כמחסנים פרטיים.
בנוסף, נדרש טיפול מסודר מול הגורמים האחראים על פיתוח השכונה, כולל בדיקה של מצב הכיכרות, השבילים, התחזוקה והמרחבים הציבוריים. שכונה חדשה לא יכולה להישאר שנים עם פיתוח חלקי, גם אם יש בה עדיין מגרשים לא בנויים.

כלניות לא צריכה להיות שכונה ״כמעט גמורה״

שכונת כלניות יכולה להיות אחת השכונות האיכותיות בבאר שבע. יש בה ביקוש, משפחות, מיקום טוב ופוטנציאל קהילתי משמעותי. אבל כדי שזה יקרה, היא חייבת לצאת מהשלב שבו היא נראית ״כמעט גמורה״.
אחרי 11 שנים, התושבים אינם מבקשים משהו חריג. הם מבקשים שכונה נקייה, בטוחה, מטופחת ומתוחזקת. הם מבקשים שמגרשים שנמסרו לבנייה אכן ייבנו. הם מבקשים שהפיתוח הציבורי יושלם ברמה ראויה. והם מבקשים שמי שאמור לאכוף - יאכוף.
שיווק השכונה החל בסלוגן: ״לגור בעיר - לחיות בכפר״
כלניות לא צריכה עוד הבטחות. היא צריכה אחריות, טיפול ומעקב שמופנה בראש ובראשונה לעיריה. כי בסופו של דבר, שכונה אינה נמדדת רק במספר המגרשים שנמכרו, אלא באיכות החיים של האנשים שכבר בחרו לבנות בה את הבית שלהם ומשלמים מיסים.

קראו עוד באותו נושא:
משרד השיכון: 'פיתוח שכונת כלניות בבאר שבע יימשך עד 2025'
''באנו לשכונת יוקרה, קיבלנו עזה'': תושבי כלניות ב' בבאר שבע רותחים מזעם