דו''ח חושף ממצאים קשים על הלמידה מרחוק: המדינה לא עשתה שיעורי בית

בזמן שמדינת ישראל מתמודדת עם לחימה מתמשכת, מערכת החינוך אמורה להיות אחד העוגנים היציבים עבור הילדים, ההורים והמשק כולו. אלא שדוח חדש של המרכז להעצמת האזרח מצייר תמונה מורכבת הרבה יותר - כזו שבה המערכת אמנם פועלת, אבל רחוקה מלתפקד בצורה שוויונית ויעילה .
עם פתיחת מבצע 'שאגת הארי' בסוף פברואר 2026, מערכת החינוך עברה כמעט בן לילה ללמידה מקוונת. על הנייר זה נראה מרשים, עם כ-1.1 מיליון תלמידים שהשתתפו בלמידה מרחוק, אך בפועל מדובר בכ-68% בלבד מהתלמידים, כלומר אחד מכל שלושה תלמידים פשוט לא היה חלק מהלמידה.

אחת הנקודות הבולטות בדוח היא הפער הדיגיטלי, שלא באמת נפתר מאז ימי הקורונה. ביותר ממחצית מבתי הספר לפחות חמישית מהתלמידים ללא מחשב, בכמעט שליש מהמוסדות למחצית מהתלמידים אין מחשב, ובחברה הערבית המצב חמור אף יותר עם מחסור רחב במיוחד. במילים פשוטות, גם אם המערכת פתחה שיעור בזום, לא בטוח שלתלמיד יש איך להתחבר.
ואם כבר התחברת, זה עדיין לא מבטיח למידה אמיתית. מנהלים והורים מתארים קושי מתמשך, כאשר תלמידים מתקשים להתמיד, מתקשים להתרכז לאורך זמן, מתקשים להבין את החומר, ולעיתים נדרשים לליווי צמוד של ההורים. התוצאה היא למידה חלקית בלבד, שלעיתים מרגישה יותר כמו ניסיון לשמור על קשר מאשר תהליך לימודי אמיתי.

רוצים לחזור לכיתה? לא תמיד יש איפה

גם האפשרות לחזור ללימודים פרונטליים רחוקה מלהיות מובנת מאליה. הדוח מצביע על כך ש-14% מבתי הספר בישראל ללא מיגון כלל, ורבים נוספים עם מיגון חלקי בלבד, מה שמעלה סימני שאלה לגבי היכולת לפתוח מוסדות חינוך גם כאשר ההנחיות מאפשרות זאת.

באמצע מרץ ניתנה אפשרות לחזרה חלקית ללימודים באזורים מסוימים, אך בפועל רשויות רבות לא מיהרו לפתוח את המסגרות, בשל התגברות הירי. הסיבות לכך מגוונות, וכוללות היעדר הסעות, חשש של הורים, וחוסר מוכנות בשטח, מה שיוצר פער בין ההחלטות מלמעלה לבין המציאות בשטח.

ומה עם הילדים הקטנים?

דווקא בגיל הרך, שהוא קריטי במיוחד עבור הורים עובדים, עדיין אין מענה מסודר. המסגרות לא נפתחו באופן מלא, אין מנגנון פיצוי ברור להורים, ואין מתווה יציב שמאפשר שגרה. המשמעות ברורה, גם הילדים נשארים בבית ללא מסגרת, וגם ההורים מתקשים לחזור לשגרה.

בגרויות בהקלות - אבל בלי פתרון עומק

משרד החינוך הציג מתווה הקלות לבגרויות הכולל הפחתה של כ-20% מחומר הלימוד והתאמות נוספות, אך גם כאן מדובר בעיקר בפתרון קצר טווח שאינו נותן מענה עומק לאתגרים שהמערכת מתמודדת איתם.
הדוח מצביע על דפוס שחוזר על עצמו מאז הקורונה, מערכת החינוך מגיבה למצבי חירום, אך אינה נערכת אליהם מראש בצורה מספקת.
בדוחי מצויין עוד כי במקום תוכנית סדורה ארוכת טווח, מתקבלים פתרונות נקודתיים שמאפשרים המשך פעילות חלקית, אך לא מבטיחים שוויון הזדמנויות או למידה אפקטיבית לכלל התלמידים.

ומה צריך להשתנות?

במרכז להעצמת האזרח מדגישים כי יש צורך בתוכנית לאומית רב-שנתית לחינוך בחירום, בהרחבת הסמכויות והגמישות לרשויות ולמנהלי בתי הספר, בצמצום הפערים הדיגיטליים ובהבטחת קשר רציף ואפקטיבי עם ההורים.

לדוח המלא