מהמדבר לכנסת: אביתר באר מתמודד ברשימת הדמוקרטים ומדבר על אחריות מהשטח

אביתר באר אינו מדבר על אחריות ציבורית במונחים תיאורטיים. הוא חי אותה יום יום. באר, נשוי ואב לשתי בנות, מנהל חוות בודדים משפחתית בנגב, בתנאים של מרחק, אקלים קיצוני ותלות מוחלטת בתכנון, התמדה וקבלת החלטות יומיומית.
לדבריו, מי שמנהל חווה כזו מבין מהר מאוד מהי אחריות. לקום כל בוקר, לעבוד, לקבל החלטות ולדעת שאין למי להפיל את האשמה. 'המדבר לא עובד עם סיסמאות, רק עם עשייה', אומר מי שמכיר אותו מקרוב.

החווה שמנהל באר משלבת חקלאות, תיירות ומעשה ציוני עכשווי, כזה שנבחן בשטח ולא בהצהרות. בעברו ניהל את בית ספר השדה בעין גדי ושימש איש החברה להגנת הטבע, תפקידים שבהם עסק במתח שבין שמירה על ערכי טבע ונוף לבין פיתוח, התיישבות ובניית קהילה.
החיבור הזה, לדבריו, הוא גם ליבת החזון שלו כחבר כנסת. בשנים האחרונות הוא פעיל במחאה האזרחית ומגיע להפגנות באופן קבוע, גם כאשר הדבר כרוך במחיר אישי. 'יש רגעים שבהם עצם הנוכחות היא האחריות, גם כשזה לא נוח', הוא אומר.
באר פקוד למפלגת הדמוקרטים, ולפני כן למפלגת העבודה, ובשנתיים האחרונות משמש כציר במפלגה. כעת הוא מתמודד על מקום ברשימת המפלגה לכנסת, מתוך תפיסה שמי שיודע לנהל חווה במדבר, יודע גם לקחת אחריות על מדינה.

'הרבה דברים במדינה שלנו שבורים', הוא אומר. 'לא בגלל שאין אנשים חכמים או רעיונות טובים, אלא כי יותר מדי זמן אנחנו מחכים שמישהו אחר ייקח אחריות'.
לדבריו, ישראל אינה זקוקה לערכים חדשים אלא לחזרה למשמעות הבסיסית של שליחות ציבורית, ניקיון כפיים והבנה שמי שנבחר נבחר כדי לשרת. בעיניו, הוויכוחים הציבוריים צריכים לעסוק בחינוך, תחבורה, תשתיות וחיבור אמיתי של הנגב והגליל למרכז, תוך הסתכלות ארוכת טווח גם בהתמודדות עם משבר האקלים ובבניית אמון בין אזרחי המדינה.
כאיש סביבה, ציוני וכמי שחי שנים במרחב הבדואי-יהודי של הנגב, באר רואה עצמו כגשר בין פיתוח לשימור, בין התיישבות לאחריות סביבתית ובין ציונות מעשית לשותפות אזרחית.
'אני לא מבטיח מהפכה', הוא מסכם. 'קודם צריך לתקן את הבסיס – את החוק, את ההליך התקין ואת האמון. גם מהמקומות הלא ראשונים ברשימה צריך לעמוד זקוף ולזכור שלציבור אנחנו חייבים דין וחשבון'.