בין הפשיעה לפוליטיקה: הנגב שוב על קו האש - ומי באמת משלם את המחיר?

תושבי גבעות בר, משמר הנגב, באר שבע ולהבים חווים מציאות של פחד וחוסר ביטחון, כשבמקביל כפרים בדואיים, ובראשם תראבין, מרגישים שהם תחת מצור פוליטי ולא רק ביטחוני.
על רקע הקריאות של ראשי הרשויות הבדואיות לראש הממשלה להתערב ולהרגיע את השטח, חשוב להכניס לפרספקטיבה גם את נתוני ההצבעה האמיתיים בכפר תראבין - נתונים שמספרים סיפור מורכב בהרבה. בבחירות האחרונות נרשמו אחוזי הצבעה נמוכים יחסית, אך מבין מי שכן הגיעו לקלפיות נרשמה חלוקה ברורה: רע״ם הייתה המפלגה המובילה עם כ-58% מקולות המצביעים, בעוד הליכוד הגיע למקום השני עם כ-39%. נתון זה מפריך את הניסיון לצייר את תראבין כיישוב שמנותק לחלוטין ממפלגת השלטון, וממחיש כי גם בתוך מציאות של ניכור ואכזבה - קיימת פתיחות פוליטית ושיח מורכב יותר ממה שמנסים לעיתים להציג.

תראבין ו" אבו יאיר": ההבטחות שלא הבשילו

לא רבים זוכרים, אך לפני מספר שנים ביקר ראש הממשלה בנימין נתניהו בשבט תראבין והתקבל בקריאות חיבה - "אבו יאיר". מאז, כך טוענים ראשי היישוב, ההבטחות לפיתוח, תשתיות, הסדרה וחיבור למערכות מדינה - נותרו בעיקר על הנייר.
 

כעת, כשהיישוב נתון לפעילות משטרתית אינטנסיבית, התחושה בתראבין היא של ניתוק: "רוצים מאיתנו נאמנות, אבל לא מעניקים לנו ביטחון אזרחי, תכנון או כלים להילחם בעבריינות מבפנים", אומרים שם.
ישיבת החירום שקיימו אתמול ראשי הרשויות הבדואיות בתראבין הייתה חסרת תקדים. הם הביעו תמיכה בפעילות המשטרה  אך התנגדו נחרצות ל"ענישה קולקטיבית" למדיניות השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר.

"אנחנו נגד עבריינים, אבל לא נגד החברה שלנו" "מה שבן גביר עושה זה קמפיין בחירות שמלבה שנאה. הוא רוצה שהקיצוניים מקרבנו יפגעו ביהודים - ואנחנו לא ניתן לזה לקרות".
ברשתות החברתיות הופצו תמונות של ילדים מתראבין רכובים על חמורים עם נשקי צעצוע, תחת הכיתוב "משמר בן גביר". עבור רבים זה היה רגע מטריד במיוחד - לא איום ביטחוני, אלא סימן לקריסה תודעתית: כשילדים מחקים שיח אלים של פוליטיקאים, משהו עמוק נשבר.
החלטת שירות בתי הסוהר להעביר עצורים דרומה לצפון עוררה זעם בקרב עורכי דין וראשי רשויות. "מעצר הוא לא עונש", נכתב בתגובה חריפה של הרשות לכפרים בלתי מוכרים בנגב, "ומי שנענש בפועל הן המשפחות - שנאלצות לנסוע מאות קילומטרים לביקורים ודיונים".

סלים דנפירי, ראש ועד ביר הדאג', פנה לראש הממשלה בבקשה נדירה: "תגן עלינו מהקיצוניים שמסיתים יום ולילה. הילדים שלנו נרצחו בדם קר - והדם על הידיים של מי שמלבה שנאה".
גם סלימאן שליבי, שלחם ב-7 באוקטובר והיה בין הבדואים שנכנסו עם ג'יפים להציל תושבים -7 באוקטובר הבא ייצא מאצל הבדואים - זו עלילת דם. אם היינו רוצים, זה כבר היה קורה. אנחנו רוצים לחיות כאן יחד, בנגב של כולם".

המשטרה נוכחת היום בעוצמה בשטח, אך יותר ויותר קולות קוראים להכניס גם את השב"כ ללחימה בפשיעה החמורה. התובנה ברורה: הבעיה אינה "חברה בדואית", אלא קומץ ארגוני פשיעה בדואים שהפכו את הנגב לזירה פלילית מתוחכמת, הדורשת מודיעין ברמה לאומית.
בין נתוני בחירות, לחצים פוליטיים, קריאות "אבו יאיר" שהפכו לאכזבה, וילדים עם נשקי צעצוע - מתחדדת שאלה אחת: האם הנגב הוא שותף למדינה, או רק זירת מאבק על קולות?
התשובה תגיע לא מהצהרות  אלא ממעשים. שיתוף אמיתי של הנהגה בדואית, מאבק ממוקד בפשיעה, שילוב שב"כ, והפסקת הפוליטיזציה של הביטחון  הם התנאי היחיד להחזיר את הדרום לשגרה.
כי הנגב לא צריך עוד סיסמאות. הוא צריך מדינה.הממשלה חייבת להתעור ועוד הרבה לפני הבחירות