''בלילה לא ישנים בגלל היריות, פחד מוות'': עדות מצמררת מתל שבע

סאלם, תושב תל שבע, בעל משפחה, חשוף מזה תקופה ארוכה למציאות בלתי נסבלת של אלימות וירי מתמשך, שהפכה את חייו ואת חיי משפחתו לגיהינום יומיומי. הירי, המתבצע ללא חשש, מתרחש אפילו בסמוך לנקודת המשטרה. בשיחה עימו הוא תיאר את הפגיעה באיכות חייו ואת תחושת ההפקרה על ידי רשויות החוק.
הירי החוזר ונשנה הפך לשגרה קבועה המונעת שינה ומטילה פחד תמידי על התושבים בתל שבע וברוב היישובים הבדואים בנגב. סאלם מספר כי המצב נמשך "כל לילה. מתחיל מ-1 בלילה עד 5:30 לפנות בוקר". לדבריו, "הילדים לא יכולים לישון" והם "קופצים מפוחדים מכל הירי". עלי, נשוי ואב לשלושה, עבר עם משפחתו לבאר שבע והוא שוכר בית בשכונה ותיקה. ‘’הגיע מצב שאתה לא יכול לגור בתל שבע. הילדים שלי היו בטראומה. גם בבאר שבע הם מפחדים לצאת מהבית. הפחד נשאר להם. זה לא יריות שמחה שם, זו מלחמה. אין משטרה. אין צבא. אין חוק. אנשים מחזיקים מחסני נשק בבית. זה חדש לך?''.

סאלם מספר כי החשש מפגיעת קליעים תועים הפך את הבית למלכודת, ואילץ את המשפחה לנקוט באמצעי הגנה קיצוניים. סאלם מתאר בחרדה: "אנחנו יושנים אני מוריד באלוהים אני אומר לך מוריד את הראש למטה לכיוון כאילו במיטה אני מוריד את הראש מתחת לחלון כאילו". הוא אף נאלץ להעביר את ילדו לחדר פנימי, שם הוא בטוח יחסית מירי.
הפגיעה היא רחבה, והירי מתל שבע נשמע היטב ביישובי הסביבה, כולל עומר השכנה, כאשר קליעים תועים פוגעים מדי פעם בחצרות בתי היישוב. סאלם מודע היטב למצוקה זו: "השכנים שלנו בעומר לא יכולים לישון. זה לא איכות חיים... תושבים של עומר גם לא יושנים בלילה אני מכיר אנשים לא יושנים בלילה אחי".

אוזלת יד מול כנופיות שאינן חוששות
סאלם מספר על כנופיות המסתובבות בלילה עם נשק ויורות, לעיתים כדי "להדליק את המשפחות". ‘’האלימות הבלתי נסבלת הביאה לכך שכל שורת החנויות בכניסה לתל שבע נותרה סגורה. אנשים לא מצליחים להשכיר את החנויות. אין פרנסה". הכנופיות אינן חוששות מהמשטרה, ויורות גם ליד נקודת המשטרה בתל שבע. סאלם מצביע על חוסר המענה של הרשויות. 
לדברי סאלם, כשפונים לסיוע, התגובה אינה מספקת: "אתה מתקשר למשטרה, אומרים לך שהניידות בדרך מה זה כל לילה הן בדרך… זה כבר נמאס".

בעקבות ירי החמולות שהתרחש במוצאי שבת, הועלתה הכוננות בתחנת העיירות. עם זאת, גלי המעצרים אינם מצליחים לשים יד על כמויות אדירות של נשק הנמצאות בנגב. ההערכות מצביעות על למעלה מ-100,000 כלי נשק בלתי חוקיים בנגב, שנגנבו מצה"ל, יחד עם כמויות אדירות של נשק ותחמושת המוברחות ברחפנים מגבול מצרים על בסיס יומי.

זה לא יריות שמחה שם, זו מלחמה. אין משטרה. אין צבא. אין חוק. אנשים מחזיקים מחסני נשק בבית

הדרך לעבריינות מתוך ייאוש
היעדר הביטחון מטעם המדינה מוביל את סאלם לתחושת ייאוש עמוקה ואף למחשבות על הגנה עצמית חמושה, שכן הוא אינו מוכן לקבל את המציאות שבה הוא לא יכול "לצאת לקנות לחם לילדים" בלילה. "אם המשטרה לא רוצה להגן עליי ועל אחרים... בסוף נהפוך גם אנחנו להיות עבריינים. אנחנו רוצים הגנה, ככה אי אפשר להמשיך''.
הוא גם מתח ביקורת על השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר: "בן גביר בא, הורס קונטיינר, עומד ליד הקונטיינר, מיליון שוטרים מסביב בשביל הצילומים. בקדנציה של בן גביר נרצחו כבר 213 איש במגזר הערבי, מתחילת השנה". 
לדבריו, במקום לעסוק באכיפה נקודתית, על הרשויות "לפתוח במלחמת חורמה בפשיעה. אנשים נרצחים".
לדברי סאלם,האלימות הזו פוגעת לא רק בביטחון אלא גם במוניטין של התושבים הנורמטיביים. סאלם מדגיש בכאב: "כשאני מספר שאני מתל שבע, אנשים נרתעים. הפשיעה הוציאה שם רע ליישוב.  היא פוגעת לא רק בתל שבע, אלא גם בעומר השכנה''.
בעלי אמצעים מתל שבע עושים הכל לצאת מהיישוב, בעיקר לבאר שבע. עלי מספר לנו כי הוא ומשפחתו פשוט נעלו את הבית ועברו לדירה מושכרת באחת השכונות הוותיקות בבירת הנגב. ‘’אני ואשתי ממילא עובדים פה, אז לא חשבנו הרבה ועברנו. הילדים הולכים פה לבית ספר. לפחות אפשר לישון פה בלילה ויש גם קניונים וביג ללכת לקניות ולשתות קפה. חיים פה אחרים''. 

השפעות רחבות: מצה"ל ועד אובדן הביטחון הכללי
מצב הביטחון המידרדר בנגב מוכר היטב גם לצמרת צה''ל ולפיקוד בסיסי צה"ל באזור, הסובלים ממכת גניבות מזה שנים. מצב זה הביא בין היתר את שלטונות צה"ל להאט או לנסות למנוע מעבר של בסיסים רגישים לנגב, בשל היעדר הביטחון באזור. על פי ממצאי הלמ"ס, מצב הביטחון הירוד גורם לכך שתושבי באר שבע והנגב מדווחים על אובדן תחושת הביטחון ועל חוסר ביטחון מוחלט.