הביוב זורם כבר חודשים בשכונה ד': 'השכונות הוותיקות בבאר שבע הופקרו'

מצוקת תברואה חמורה בשכונה ד' בבאר שבע: ברחוב הסנהדרין 114, בלב רחבת מגורים ובה גן משחקים קטן, זורם ביוב פתוח מזה חודשים – מלווה בסירחון כבד, סכנה בריאותית ונזק מתמשך לאיכות החיים של עשרות משפחות. המשפחות פנו לכל גורם אפשרי, אך נענו בתגובה זהה: מדובר בשטח פרטי. בדיקה מעלה שזה לא שטח בתוך בניין אלא במרחב ציבורי פתוח.

עדן, תושבת הרחוב, מספרת בזעם: ''זה מה שהולך אצלנו בשכונה. אין ספור פניות, רדיפות אחרי העירייה בטלפון, שום דבר לא קורה. אנחנו עם ילדים קטנים. אני נכה, חיה על קצבת נכות, ומי אמור לממן תיקון כזה? החד-הוריות? הקשישים? העובדים הזרים? זה גן ציבורי ולא שטח פרטי – אז למה העירייה מתנערת?''. בשכונה ד' מתגוררת אוכלוסיה מגוונת מאוד: לצד הדיירים הוותיקים, גם עובדים זרים המועסקים בבאר שבע ובסביבה, גם עובדים מכפרים בסביבת באר שבע, סטודנטים ומשפחות קשות יום. 
חלק מהדירות נמצאות בבעלות משקיעים ויש בהן תחלופת דיירים גבוהה. גם אם במקום יש וועד בית, אין לו ממש עם מי לדבר. משקיעי נדל''ן מעוניינים למקסם רווחים. הבעיה הזו משותפת לכל השכונות הוותיקות בבאר שבע.

קרן, דיירת בבניין, שכנתה של עדן, סיפרה לנו: ''אימא שלי חולה לב. אסור לה בכלל לנשום את האוויר הזה. הביוב זורם ממש מתחת לחלון שלנו – ובעירייה ממשיכים לטעון שזה שטח פרטי. ואם זה כן עלינו – למי יש כסף? אני בבעיה אם אני צריכה להוציא 200 שקלים מעבר לתקציב החודשי שלי. זה אבסורד''.
גם אתי, שמתגוררת בבניין סמוך, לא מופתעת: ''שכחו אותנו. ההזנחה פה לא רק בביוב – גם בביטחון, בניקיון, בתשתיות. אנחנו שקופים. אולי פשוט נמאסנו עליהם. באר שבע מתפתחת, אבל אותנו משאירים מאחור. יש בעיר הזו הרבה אנשים שמתקשים לשרוד, כל הוצאה מעבר לקיום הבסיסי קשה מאוד עליהם. לאנשים בשכונה ממש קשה''.

בניינים מלפני 60 שנה, בלי ממ''דים, שמשוועים לעזרה
שכונה ד', אחת השכונות הוותיקות והגדולות בבאר שבע, ממוקמת בין שכונות ג', ב', ו-ו', וגובלת בשכונת רמות מצפון-מזרח. מדובר בשכונה רחבת ידיים המחולקת לשלושה אזורים: ד' דרום, ד' צפון וד' מזרח – המוכרת גם בשם ו' הישנה.
הקמת השכונה החלה בשנות ה־50 של המאה הקודמת, כחלק מגל הקליטה של מדינת ישראל הצעירה. אל שיכוני הבלוקים עברו עולים חדשים מצפון אפריקה, מהמזרח התיכון וגם ניצולי שואה מאירופה. בחלק מהרחובות, כמו עוזיהו המלך ושלמה המלך, התגוררו גם משפחות מהמעמד הבינוני. תכנון השכונה נשען על עקרונות של 'עיר גנים' – אך עם השנים הלכה ואיבדה את אופייה המתוכנן.
בשנות ה־70 וה־90 קלטה השכונה גלי עלייה נוספים – תחילה מברית המועצות, ובהמשך מגאורגיה ומדינות חבר העמים. בעשורים האחרונים הצטרפו אל האוכלוסייה גם משתפי פעולה פלסטינים ששוכנו באזור. האוכלוסייה המגוונת יצרה מרקם אנושי מיוחד, אך גם הובילה לאתגרים חברתיים וכלכליים.
למרות מיקומה המרכזי, השכונה נותרה לעיתים קרובות מחוץ למוקדי הפיתוח של העיר. הזנחה רבת שנים, תשתיות מתבלות ותדמית בעייתית הפכו את שכונה ד' לשם נרדף למצוקה עירונית. שיכוני הבלוקים, עם ארבע קומות וריבוי כניסות, מאכלסים משפחות רבות בדירות קטנות, וביניהן ניתן למצוא גם שיכוני שטיח – קוטג'ים קטנים מהעשורים הראשונים של המדינה.
מכל ההבטחות הגדולות לחידוש השכונה, מעט, אם בכלל, יצא לפועל. 

גם בביקורים חוזרים באותו מקום, ההזנחה נשארת
גם ברחוב אליהו הנביא, כמה רחובות מהסנהדרין, הזמן כאילו קפא מלכת. היה מדהים לגלות שאותה עזובה נותרה במקום אחרי שנים. יונתן, 45, ששוכר דירה בקרבת מקום, מספרת לנו שקשה לארגן את הדיירים: ‘’גם אם לפני החגים עושים מבצע וכמה מאיתנו מתנדבים לנקות, תוך כמה ימים זה חוזר לקדמותו. צריך לעשות בשכונות טיפול שורש, אבל לפני זה צריך שיהיה למישהו אכפת ממה שקורה כאן''.