''משפחות בפזורה מחפשות מקלט מתחת לגשרים'' – כנסת ישראל דורשת מענה מיידי
הוועדה לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים בראשות חה"כ מיכאל ביטון והוועדה לביקורת המדינה בראשות חה"כ מיקי לוי קיימו היום (שני) דיון חירום בכנסת. ברקע פרסום ראשון בחדשות באר שבע והנגב על מכתבו של ראש מכון ריפמן חגי רזניק, בנוגע להצבת מיגוניות לפזורה הבדואית בנגב. נציגים מהכנסת ומהשלטון המקומי התריעו על הפערים החמורים בהיערכות המדינה במתן מענה לתושבי הפזורה תחת איום טילים ורקטות.
במהלך הדיון הוצגה תמונה קשה מהשבועות האחרונים, בה נראים תושבים ובהם משפחות עם ילדים מחפשים מקלט זמני באזורים בלתי מוגנים – מתחת לגשרים, בצידי דרכים ובמעבירי מים. חלק מהמשפחות אף העתיקו את מגוריהן לאזורים אלה בשל היעדר כל חלופה אחרת.
דו"ח מרכז המחקר של הכנסת קבע כי ברוב יישובי הפזורה – ובמיוחד באלו הלא מוכרים – אין כלל ממ"דים, מיגוניות או מקלטים. יתרה מכך, אזורי ההתרעה של פיקוד העורף אינם חופפים בפועל לאזורי המגורים, צופרי האזעקה אינם פרוסים דיים, ורק מיעוט מהמבנים הציבוריים ממוגנים.
ח"כ מיכאל ביטון (המחנה הממלכתי) אמר בדיון: "המראות של משפחות שמחפשות מסתור בצידי כביש מזעזעים. מדובר בכשל מתמשך של המדינה, שכעת נחשף בכל עוצמתו. מי שמדבר על חוסן לאומי – צריך להתחיל בלספק הגנה בסיסית לאזרחים".
יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, ח"כ מיקי לוי (יש עתיד), הוסיף: "זו קריאת השכמה. אסור להשלים עם מציאות שבה חלק מהאזרחים חיים באיום מתמיד בלי אזעקה, בלי מיגון ובלי מענה".
חגי רזניק, ראש מכון ריפמן ומיוזמי הדיון בנושא, אמר כי הפתרון מתחיל בהסדרה – אך במצב חירום חייבים לפעול מיד! לדבריו, נעשתה פנייה רשמית למשרדי הממשלה להחיל שורת הקלות בתוכנית תמ"א 40 שתאפשר "הצבה עצמית" של אמצעי מיגון במקומות שבהם הדבר מתאפשר, לצד הגדרות לפינוי מסודר.
"אנחנו מדברים על 70 אלף תושבים – זה לא אתגר שפילנתרופיה יכולה לפתור לבדה. נדרשת עבודת מטה בין-משרדית מהירה שתאזן בין חוקיות לבין פתרונות מידיים. אנחנו כחברה אזרחית נעמוד לרשות המדינה כדי לקדם את ההגנה על תושבי הנגב", אמר רזניק בדיון.
ראש עיריית דימונה בני ביטון, המשמש גם כיו"ר אשכול נגב מזרחי, השתתף בדיון בזום ואמר כי "לא ייתכן שבנגב יש אזרחים שלא מקבלים את ההגנה הבסיסית ביותר, במיוחד בזמן חירום. הגיע הזמן לפעול – לא רק לדבר."
הקריאה של חברי הכנסת וגורמי המקצוע בדיון הייתה חד-משמעית: לא ניתן להשאיר עשרות אלפי אזרחים ללא מענה וללא מיגון – והאחריות לכך היא של המדינה כולה.




































