''מתחת לגשר, בתוך טרקטור, בתעלה'': אלפי תושבים בכפרים הבלתי מוכרים נותרו ללא מיגון – ומרגישים מופקרים

האזעקות החוזרות ונשנות בדרום הארץ חושפות פעם נוספת את המציאות הקשה בפזורה הבדואית: אלפים בכפרים הבלתי מוכרים נותרו ללא מיגון בסיסי, ובלית ברירה – הם נאלצים למצוא פתרונות מאולתרים, שחלקם מסוכנים או חסרי תועלת ממשית מול איום הטילים.

סופיאן אלשמסאן, אב לשישה ומורה תושב אלפורעה, שלח תיעוד של משפחתו שוכבת בתוך תעלת ניקוז מבטון, סמוך לצומת חתרורים לכיוון מפעלי מישור רותם. "ישנו כל לילה מתחת לגשר הזה. ביקשנו מיגוניות ולא קיבלנו. לא עוזר שאבא שלי נכה צה"ל, שנשבה במצרים וסוחב פוסט טראומה. גם האזור הזה – כל הגשרים היו מלאים באנשים, רובם מאלפורעה. אנחנו מרגישים מופקרים כל הזמן. מה נעשה אם המלחמה תימשך שבועות או חודשים? איפה הרשויות, איפה מקבלי ההחלטות?".
 

ביישוב אחר נקבר אוטובוס ישן מתחת לאדמה במטרה שישמש מקלט, אך התושבים חוששים מהתמוטטותו עקב משקל האדמה. במקום אחר, ילדים שוכבים מתחת לכף של טרקטור בכל אזעקה. תושב מתל ערד מספר שחפר תעלה בקרקע וכיסה אותה מלמעלה: "נכון, זה חלש, אבל עדיף מכלום. הילדים מרגישים בטוחים יותר ולא צורחים בבכי כשהאזעקות נשמעות".
 

חובש מתנדב במד"א, תושב כפר לא מוכר סמוך לכביש 25, משתף בדילמה הקשה שהוא חי בה בימים אלה:
"אני מתייצב בכל קריאה של מד”א. הנשמה שלי שם – להציל חיים. אבל כשאני רואה את הבית, את הילדים שאין להם מיגון, הלב שלי נקרע. לפעמים אני נוסע עשר דקות בשטח פתוח רק כדי להגיע לגשר – ואז אין כבר מקום. זה מאבק פנימי יומיומי בין השליחות ובין האחריות הכי בסיסית שלי כבן משפחה".
 

בפזורה הבדואית מתריעים כבר שנים על היעדר תשתיות – מים, חשמל, בריאות – ועכשיו גם מיגון. תושבים דורשים שהמדינה תפסיק להתעלם ותספק פתרונות ממשיים שיגנו על חייהם, כמו לכל אזרח אחר.