''באר שבע עיר חורבות'': מתווך חושף – למה אף אחד כבר לא מאמין להתחדשות העירונית?

"הבטיחו הרים – וקיבלנו ערימות אבק", אומר בכעס אלעד כהן, מתווך ואיש נדל"ן בבאר שבע, בראיון שחושף את מאחורי הקלעים של אי מימוש בשטח של ההתחדשות העירונית בעיר. לדבריו, אלפי משפחות קנו דירות בשכונות הוותיקות על סמך הבטחות ל"פינוי בינוי", אך בפועל – לא קרה דבר. לעת עתה, מה שיש זה בעיקר הכרזות בומבסטיות, כנסי דיירים, הכרזה על כוונות - אבל לא טרקטורים בשטח. 

כהן לא מדבר רק על לקוחות: "גם אני בעצמי ניסיתי להבין מה קורה עם הבית שלי בשכונה א'. פניות למנהלת, מיילים לעירייה, אפילו הגעתי לפגישות – וכלום. רק תירוצים וגרירת רגליים".

רואים שמנסים לשפץ את העיר העתיקה, את הפארקים, את הכבישים. אבל איפה זה פוגש את הדיירים הוותיקים בשכונה ג'? ד'? א'? לאן הם אמורים ללכת? מתי ייתנו גם להם תקווה אמיתית, לא רק תוכניות על נייר

לדבריו, התסכול התגבר כשפורסמה תוכנית 605-1059401 להתחדשות מגרשית. כהן טוען: "הבניינים שלנו, שלוש קומות – ובתוכנית הזאת נותנים אולי עוד שתיים וחצי קומות. איפה כאן התחדשות עירונית אמיתית? זה לא משתלם לאף יזם, לא מחזק את העיר, ולא נותן תקווה לתושבים".

התחושות של כהן מגובות גם בהחלטות הוועדה המחוזית, שדחתה בישיבתה מיום 26.5.25 את רוב ההתנגדויות שהוגשו לתוכנית – כולל של עיריית באר שבע עצמה. מהנדסת העיר דרשה להוסיף קומות כדי לאפשר היתכנות כלכלית לפרויקטים. הוועדה דחתה את בקשתה בטענה שהתוכנית נועדה לחיזוק מבנים בלבד, ולא להבטחת כדאיות כלכלית ליזמים.
 

במסמך הוועדה צוין במפורש כי "התכנית אינה מחויבת לייצר כדאיות כלכלית מלאה בכל מקרה פרטני". יועץ השמאות של הוועדה, יונתן לוי, אף הדגיש כי בניגוד לתוכניות פינוי־בינוי המחויבות בתקן 21, כאן אין דרישה להוכיח רווחיות – והעדיפות ניתנת ליציבות תכנונית, גם אם המחיר הוא מיעוט מימוש בפועל.

בסופו של דבר, יזמים מסתכלים רק על שורת הרווח
כהן, שמבין היטב את הניואנסים הכלכליים, רואה בזה את מקור הבעיה: "בלי רווח – אף יזם לא ייכנס. אז מה עשינו בזה? תושבים שבנו על תמ"א 38 או על פינוי־בינוי, גילו שהכל היה הצגה. גם אני נאלצתי להוציא אלפי שקלים על עורך דין כדי להגיש התנגדות – ובסוף כל ההתנגדויות נדחו. דחו אפילו את עיריית באר שבע!".
 

לדבריו, התחושה בשטח קשה: "אנשים פשוט מיואשים. לא רוצים לגור פה, לא רוצים להשקיע. השכונות הוותיקות נראות כמו אזור נטוש, והכי עצוב – שגם אם יש כוונות טובות, בפועל לא בונים כלום".

בתגובה לשאלה האם לחץ ציבורי או תקשורתי יכול לשנות את המצב, מספר כהן: "כששאלתי את המנהלת אם יש טעם ללחץ תקשורתי, רמזו לי שעדיף שלא – שזה רק יפגע. זאת ממש מדיניות של שתיקה והסתרה".

לסיכום, כהן מדגיש: "רואים שמנסים לשפץ את העיר העתיקה, את הפארקים, את הכבישים. אבל איפה זה פוגש את הדיירים הוותיקים בשכונה ג'? ד'? א'? לאן הם אמורים ללכת? מתי ייתנו גם להם תקווה אמיתית, לא רק תוכניות על נייר?".
 

השעון מתקתק - והבניינים מתפוררים
חלק מהבניינים בשכונות הוותיקות הם בני למעלה מ-60 שנה. אף כי נבנו כדי לשרוד שנים, איש לא חשב אז שבמקום משפחה אחת, הם יאכלו דירות מפוצלות, במקרים רבים ללא ידיעה גורמי האסדרה. בפועל, בלא מעט מקרים ניתן לראות צנרת ביוב שנוספה כלאחר יד, דיירים חווים סתימות ביוב, הזנחה, בעלי נכסים להשקעה מסרבים להשתתף בהוצאות השותפות והבניינים הישנים הופכים להיות בתי או למשפחות מעוטות יכולת - או פרה חולבת למשקיעים. אין פיקוח ולאוכלוסיה המוחלשת גם אין סיוע. 

זאת ועוד: במרבית הבניינים האלה אין ממ''דים וגם לא מקלטים תקינים. כשיש אזעקות הדיירים עומדים בחדרי המדרגות ומתפללים. אין להם ברירה אחרת.