''לא מרגישים את החג'': העסקים בבאר שבע משלמים את מחיר החרם הבדואי

שבוע חלף מאז הוכרז החרם האזרחי של צעירי המגזר הבדואי כלפי העיר באר שבע – והתוצאות מורגשות היטב בקופות העסקים. רחובות מרכזיים, סניפי רשתות מזון, בתי קפה וקניונים נראים שקטים מהרגיל, במיוחד לקראת חג הקורבן – תקופה שבדרך כלל מתאפיינת בפעילות מסחרית מוגברת מצד הציבור הבדואי.

בחניוני מתחם BIG, שנחשב ליעד מועדף על רבים מהצעירים הבדואים תושבי הפזורה, קשה להתעלם מהתמונה: מגרשי החניה מלאים, אך בתוך החנויות – דממה. לדברי בעלי עסקים במקום, מדובר ב"ירידה חדה של 50–60% בפדיון", והתחושה היא של עוצר צרכני: "בערב חג, היינו מצפים לעומסים. במקום זה – בקושי נכנסים לקוחות", סיפר בעל חנות אופנה מקומית.

גם בקניון עזריאלי הנגב, אשר מאכלס את חנויות ההלבשה של המותגים האהובים ביותר על הקהל הבדואי, מורגשת פגיעה משמעותית. בעלי חנויות מדווחים על ירידה של כ־40% בהכנסות ביומיים האחרונים – דווקא בימים שבהם הייתה צפויה עלייה חדה בקניות לקראת חג הקורבן.

אפילו רשת KingStore, שבבעלות היזם משה דאווי ונחשבת לפופולרית במיוחד בקרב לקוחות מהמגזר הבדואי, חווה ירידה ניכרת בעקבות החרם. לפי גורמים המעורים בפרטים, ביום ההפגנה המרכזית קראו מארגני המחאה לכלל בעלי העסקים הבדואים לסגור את החנויות למספר שעות כאות הזדהות – אך הרשת לא נענתה לקריאה. כתוצאה מכך, החלה קריאה מפורשת להחרים את KingStore – מה שהוביל לפגיעה ניכרת בפדיון שלה בימים שלאחר מכן.

ברשתות החברתיות מקבל החרם תהודה רבה, תחת ההאשטאג #אל_תהיה_פתחי - ביטוי המתייחס לבדואי שמשתף פעולה עם העיר היהודית ומפר את הקונצנזוס הציבורי על הימנעות מהגעה לבאר שבע. פתחי הפך לסמל של "חריגה מהשורה", והמסר ברשת ברור: אין שותפות – אין קניות.

אחד ממובילי החרם  והתקשורת במגזר מסביר: "באר שבע תמיד הייתה מרכז החיים שלנו - התפרנסנו ממנה וגם פרנסנו אותה. אבל עכשיו אנחנו מבקשים מהציבור היהודי להבין מה עובר עלינו. החרם הוא כלי להזדהות עם מי שאיבדו את בתיהם".

לטענתו, החרם אינו יוזמה של הנהגה בדואית רשמית או ראשי ערים, אלא מהלך אותנטי שצמח מהשטח - בעיקר מהצעירים. "במלחמות היינו תמיד עם הציבור היהודי, אבל כשזה מגיע לכאב שלנו - אף אחד לא שומע. המדינה מפלה אותנו, ואנחנו לא מוכנים להשלים עם זה".

עם זאת, גם במגזר עצמו נשמעים קולות אחרים, חלקם בעילום שם מחשש ללחץ חברתי. צעירים שבחרו שלא להשתתף בחרם מסרבים להצטלם או להתראיין, מחשש שייתויגו כמי ש"שברו שביתה" - ונפגעו חברתית או אישית.
 "דו־קיום לא בונים בחרמות אלא בשותפות. הבחירה בין הרס לבין תיקון צריכה להיות ברורה לכולם – גם בעת משבר."

על רקע השיח הפוליטי הסוער, החרם הבדואי מדגיש את הפערים, לא רק בין הקבוצות – אלא גם בתוך החברה הבדואית עצמה. אך מעל הכול, הוא מציב את העיר באר שבע – המטרופולין הכלכלי־חברתי של הדרום – בצומת רגיש שבו שיח, פיוס ושיקום האמון הפכו לדחופים מתמיד.