אשפה או אשליה? סערה סביב מתקן השריפה בנאות חובב – טובת הסביבה או סיכון לציבור?
בעיריית באר שבע מתארים את זה כמהפכה סביבתית: מתקן השבת אנרגיה מפסולת הראשון מסוגו בישראל יוקם בנאות חובב ויהפוך את האשפה העירונית של מחוז דרום לגז וחשמל נקי. ראש העיר רוביק דנילוביץ’ מדבר על חזון, קיימות, והפיכת הפסולת ממשקולת כלכלית למשאב בר קיימא.
המהלך, שבוצע בשיתוף המשרד להגנת הסביבה והמועצה המקומית תעשייתית נאות חובב, כולל שיתוף פעולה בין מגזר ציבורי לפרטי (PPP) ומבוסס על מודלים מערביים במיוחד מהאיחוד האירופי. "אנחנו לא מטמינים, אנחנו מייצרים אנרגיה," הצהיר דנילוביץ' בוועידת הכלכלה הירוקה שנערכה בבאר שבע. לדבריו, מדובר בטכנולוגיה מוכחת עם הגנות סביבתיות מחמירות ואמצעי פיקוח מודרניים, והמתקן יטפל אך ורק בפסולת ביתית שאינה ניתנת למחזור תוך שמירה על שקיפות מלאה.
אבל האם השאלה היא רק טכנולוגית?
מתחת לפני השטח, עולות בשנה האחרונה תהיות ברשתות החברתיות ובשיחות מקומיות: האם באר שבע ממהרת מדי? האם המודל הגרמני, שבו פועלות משרפות מתקדמות בלב שכונות מגורים מתאים גם לאקלים, לתרבות ולמרחב המדברי של הנגב?
הקולות המתנגדים, נכון לעכשיו, לא מגיעים מהפגנות סוערות או התארגנויות ציבוריות ברורות, אלא מדף פייסבוק אנונימי בשם "תושבי באר שבע אומרים לא למשרפת הזבל", שמנהל קמפיין ממומן בניסיון לעורר התנגדות ציבורית ברשת. הפוסטים מזהירים מפני השלכות של פליטות מזהמות, ריחות קשים וסיכון בריאותי ם כאשר המתקן עתיד לפעול תחת תקנים מחמירים. לא ברור מי עומד מאחורי הקמפיין, אך גורמים המקורבים לעיריית באר שבע מעריכים כי ייתכן שמדובר באינטרס של גורמים הקשורים לאתרי ההטמנה דודאים וגני הדס, שצפויים לצמצם את פעילותם עד סוף 2029 לפי החלטות ממשלתיות.
בסופו של יום, נותרת שאלה פתוחה: האם מתקן השבת האנרגיה באמת יסמן את באר שבע כעיר ירוקה ומובילה או שמדובר באשפה במסווה של חדשנות?




































