באר שבע ציינה שנה לטבח השביעי באוקטובר בטקס זיכרון מרגש

באתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה בשכונה ט' בבאר שבע נערך הערב (שני) טקס מרגש לציון שנה לטבח ה-7 באוקטובר, שבמהלכו נרצחו ונפלו רבים במתקפת הטרור. הטקס נערך במעמד משפחות שכולות, ראש העיר באר שבע רוביק דנילוביץ', יו"ר סניף "יד לבנים" בבאר שבע דוד קורקוס, מפקד תחנת משטרת באר שבע ניצב משנה שלומי דראי, יו"ר ארגון נפגעי פעולות האיבה אייבי מוזס, סגני ומ"מ ראש העיר וחברי מועצת העיר.

הטקס נפתח בדקת דומייה לזכר הנופלים והנרצחים באירועי ה-7 באוקטובר ובמהלך החודשים הקשים שבאו בעקבותיהם. לאחר מכן נאמרה תפילת 'יזכור' ולאחריה קרא סגן ראש העיר, הרב אושרי אביכזר, פרק 'תהילים'. “קדיש” מרגש נאמר על ידי דוד בוזקשוילי, אביו של ניצב משנה יצחק בוזקשוילי ז"ל, שנפל באותו יום. "אל מלא רחמים" נאמר על ידי ציון חדד, אביו של סמל אורי חדד ז"ל, שנפל במלחמת חרבות ברזל ב-1 ביולי 2024.

במהלך הטקס, רונית מלכא, אימו של רב סמל יהונתן מלכא ז"ל, נשאה דברים בשם משפחות הנופלים, בעוד קטיה בייזר, אימו של רב"ט ניק בייזר ז"ל, שנחטף ונרצח ברצועת עזה, קראה מונולוג קורע לב. "שנה של כאב שאין לו סוף," אמרה קטיה, "אך גם של תקווה לאחדות ולחוסן."

לאחר הקרנת מצגת לזכרם של הנופלים ונשיאת תפילה להחזרת החטופים בריאים ושלמים, נשאה דברים סוזנה ליברמן, אימו של טל דניאלי ז"ל, שנהרג בעת מילוי תפקידו בכרם שלום. "הזיכרון כואב, אך הוא גם מחזק אותנו להמשיך," אמרה בדמעות. בהמשך, דיברה גולדי פוירשטיין, נציגת קהילת קיבוץ נירים, המתגוררת כעת עם משפחתה בבאר שבע, שסיפרה על תחושת האובדן וההתמודדות במעבר לעיר.

לקראת סיום הטקס התקיים טקס הנחת זרים מרגש בהשתתפות נציגי המשפחות והקהילה, ולאחר שירת "התקווה" הוקרנו שני טקסי זיכרון נוספים: הטקס האלטרנטיבי מפארק הירקון והטקס הממלכתי שהתקיים באופקים.

"זהו רגע היסטורי במסע שלנו, העם היהודי, במאבק על קיומנו בארץ הזו," אמר ראש העיר רוביק דנילוביץ' במהלך דבריו בטקס. "האחיות והאחים שלנו, הנרצחות והנרצחים, הנופלות והנופלים הם מגדלור של גבורה, של נתינה ושל אהבה. היכולת שלנו להמשיך להתקיים כאן היא רק בזכות האחדות בינינו. כשאנחנו ביחד, אף אחד לא יכול לנצח אותנו."

הטקס, שהתקיים ביוזמת עיריית באר שבע, בהובלת החברה לתרבות הפנאי 'כיוונים' ובשיתוף בית "יד לבנים" וארגון "יד לבנים", נועד לא רק לזכור את הכאב אלא גם לחזק את תחושת האחדות והחוסן הקהילתי. "המסע שלנו בארץ הזו לא יסתיים לעולם," סיכם דנילוביץ'. "זו המורשת שלנו – מסע של גבורה, אהבה ואחדות."