לוחמת הכליאה שהצילה את אחיה: סיפור הגבורה המרגש של רס''ר רחלי וקנין
לוחמת כליאה רס״ר רחלי וקנין מבית הסוהר 'אלה', לא חשבה פעמיים, כאשר ביצעה מעשה הרואי שחורג הרבה מעבר לתפקידה היומיומי: היא תרמה כליה לאחיה, שמצבו הרפואי הוגדר אז קריטי. זה היה עבורה ועבור אחיה מסע ארוך, שהחל בתרומת מח עצם, דרך הליך רפואי שהיא עברה בעצמה והצריך ממנה החלמה ועד לתרומת הכליה לאחיה, שתעניק לו סוף סוף את איכות החיים שתאפשר לו להגשים את עצמו וליהנות מחיים מלאים עם משפחתו האוהבת.
‘’אחי מוכר בבאר שבע ומכיוון שהוא בעצמו כתב פוסט בנושא, אז אני יכולה לספר לך מיהו: דוד בודה''. דוד הוא מוזיקאי, זמר ומפיק, מזה שנים. מי שמכירים אותו יודעים שהוא איש של עבודה, עוד בתחילת דרכו, כשידע ליצור שיר שגרם לתלמידים רבים בבאר שבע להתפקע מצחוק ויצר מה שהביום קוראים באזז. הוא מוזיקאי בנשמה. הוא לא סיפר אף פעם על הקושי הרפואי אותו חווה ולא נתן לו ולו לרגע, להפריע לעשייה שלו. הוא עבד, הופיע, בנה לעצמו קריירה בתחום לא קל ומאוד תחרותי.
אמרתי לאחי דוד: מה אתה דואג, מה אתה בוכה, הכל בסדר, אני פה, אני אתן לך את הכליה שלי
דוד נולד עם מום בליבו. לאחרונה, במהלך בדיקות דם שגרתיות, הוא התבשר שהכליות שלו מתפקדות רק ב-18%, מצב המעמיד אותו בסכנת חיים ובשל הבעיות בלבו, הרופא לא ממליץ על דיאליזה. האפשרות היחידה מבחינתו לנהל חיים מלאים הייתה תרומה.
רחלי היא בעלת סוג דם O, כך שהיא יכולה לתרום לכולם. דוד לא ידע שאחותו תתרום לו כליה עד לפני כחודש לערך. היא לא רצתה שהוא יחוש רע, במקרה ולא תהיה התאמה.
‘’שירות בתי הסוהר חרט על דגלו ערכים של ״כבוד האדם״ ו״רעות ולכידות״, אומר נציב בתי הסוהר, רב-גונדר קובי יעקובי. ‘’הם באים לידי ביטוי במעשה האלטרואיסטי של רחלי''.
‘’כאשר נודע למשפחה שלנו שדוד נזקק לתרומת כליה, לא הייתה בכלל שאלה: כל האחים עברנו בדיקת התאמה. לי היה יותר קשה, מאחר ועעברתי לפני מספר חודשים ניתוח להסרת תאים סרטניים מהרחם ובשיחות ראשוניות, הרופאים לא הסכימו שאתרום ואם בכלל, עד רק לאחר החלמה בת 3 שנים''.
‘’הבדיקות הראו מבחינת התאמה וסוג הדם, רק אני יכולה לתרום כליה לאחי . לאחיי סוג דם איי פלוס ורק אני ואחי O. מכיוון שלפחות בשלב ההוא הרופאים סברו שלא אוכל לתרום כליה, העלינו פוסט להצלת חייו של אחי בפייסבוק ובכל מיני אתרים, למצוא עבורו תורם מתאים. בו זמנית, לא נחתי והמשכתי לבדוק''.
‘’בעיה? רק אולי אם את רוצה לתרקום לאחיך רחם'': הרופא שנתן אור ירוק לניתוח מציל החיים
המפנה בסיפור החל כאשר באחד הימים דוד חש ברע ופונה למיון ואחותו, שכל העת התייעצה עם רופאים כיצד בכל זאת תוכל לתרום כליה, הגיעה לרופא שביצע את הניתוח להסרת התאים הסרטניים. ‘’שאלתי אותו האם יש קשר בין הניתוח שעברתי לבין תרומת כליה הוא צחק ואמר לי ‘אלא אם כן אני רוצה לתרום לו רחם’. עברתי ביקורת והתברר כי מבנחינתי החלמתי לא תהיה בעיה לתרום כליה''.
המתאמת בארגון ‘’מתנת חיים'', העוסק בתיאום תרומות אלטרואיסטיות של כליה קיבלה את האישור ואילו רחלי החלה את ההליך לביצוע התרומה, אך בצורה אנונימית. ‘’החלטתי שעד שאני לא אקבל אישור, לא אגיד שום דבר לאחי כדי שהוא לא יתבאס''.
בישראל, אלפים מדי שנה ממתינים לתרומת כליה, צעירים ומבוגרים כאחד, בני כל ה עדות והדתות, מכל שדרות החיים. במצבי תפקוד מסוימים, הם עוברים דיאליזה על בסיס קבוע, כשלוש פעמים בשבוע, הליך רפואי לא קל ומתיש, המאפשר להם לתפקד. רובם ככולם מחכים להשתלת כליה, המאפשרת להם לחזור לחיים מלאים. דוד בחור צעיר, שהבשורה על בעיית הכליות, מטבע הדברים, הלחיצה אותו ואת בני משפחתו.
‘’אמרתי לאחי דוד: מה אתה דואג, מה אתה בוכה, הכל בסדר, אני פה, אני אתן לך את הכליה שלי. הוא כבר עבר את הניתוח. יש לו פעמיים בשבוע ביקורת מאז הניתוח, בביילינסון, וברוך השם מתקדמים יפה''.
זו אינה הפעם הראשונה שרחלי נרתמת למען אחיה: לפני מספר חודשים היא תרמה לו מח עצם, ומלווה אותו תמיד. לדוד משפחה קרובה ומורחבת מאוד מלוכדת, מאוד אוהבת, מאוד מפרגנת. מהרגע שאחותו קיבלה אור ירוק ועד שעברה את הניתוח התרומה, עברו חודשים מעטים. בגלל שמדובר בהתאמה מלאה, שני האחים חוזרים לחיים מלאים.
לוחמי הכליאה בשב''ס מבצעים עבודה לא קלה, שערכי השירות הם אחד הכלים העוזרים להם להצליח. זה אינו הסיפור הראשון בו לוחם כליאה עושה מעשה הירואי: במאי השנה לוחמת כליאה, כלאי סביון ששון, טיילה עם כלביה בגן המשחקים , כשלפתע הייתה אזעקת צבע אדום בבאר שבע: ''היה לי חשוב לוודא שלא נותרו ילדים. אני שמחה שרק אני נפצעתי'', סיפרה לנו אז. סביון, אם לשניים, ביקשה לוודא שלא נותרו ילדים בגן המשחקים, כאשר טיל פגע בקרבת מקום ולמרבה המזל, פצע אותה באורח קל.
אחותי רחלי, האהובה, היקרה, שהיום היא חלק עצום ממני. אין מילה שיכולה לתאר ולהגיד כמה שאני מודה לך שהשארת אותי בחיים להמשיך לנשום, לצחוק, לבכות ועדיין לראות את הבת שלי גדלה . אין חיבוק שיוכל להמחיש בעולם ולהוקיר לך תודה על מתנה כלכך גדולה. אין פשוט שום דבר בעולם הזה כולו שאני יכול לעשות חוץ מלהגיד כל יום ובכל רגע תודה
דוד בודה סיפר על שעבר עליו: ‘’לפני כשנה בערך בגיל 33, יצאנו אני הנפש שלי הגוף שלי והמשפחה שלי למסע, אותו התחלתי בידיעה לא קלה שאני נמצא במצב של אי ספיקת כליות ברמה הגבוהה ביותר ושיש לי כמה חודשים ספורים עד שהגיע למצב בו אהיה מחובר לדיאליזה והחיים משתנים לתמיד''. הוא לא ידע מיהי התורמת שנמצאה עבורו: ‘’אחרי כחודשיים הגיעה שוב שיחת הטלפון, בה ביקשו ממני להגיע לבדיקות אחרונות ושיחות עם יועצים …. השמחה הכי מטורפת שהיית לי בעולם ! יש התאמה יש תורמת אנונימית יש פגישות עם רופא ויועצים אז יש, זכיתי! באחת השיחות האחרונות כשישבתי מול מתאמת השתלות היא שאלה איך היה ומה שלומי ואז היא זרקה באוויר ‘נו איך זה לדעת שאחותך רחלי תורמת לך כליה?’.
‘’נשברתי, אבל נשברתי משמחה ענקית כי ידעתי שכולם נלחמים אבל ידעתי שהיא ספציפית לא כל כך יכולה לתרום כי אסור לה אבל לא ידעתי שהיא כלכך נלחמה ובסוף קיבלה את האישור הזה ובאמת עשתה הכל כדי שאוכל לחיות''.
‘’אחותי רחלי, האהובה, היקרה, שהיום היא חלק עצום ממני. אין מילה שיכולה לתאר ולהגיד כמה שאני מודה לך שהשארת אותי בחיים להמשיך לנשום, לצחוק, לבכות ועדיין לראות את הבת שלי גדלה . אין חיבוק שיוכל להמחיש בעולם ולהוקיר לך תודה על מתנה כלכך גדולה. אין פשוט שום דבר בעולם הזה כולו שאני יכול לעשות חוץ מלהגיד כל יום ובכל רגע תודה''.