''יש כאב עצום שלא אראה את אורי מתחתן, והילדים שלנו לא ישחקו ביחד'': אחותו של אורי יצחק חדד הי''ד שנפל בלחימה בעזה בראיון מיוחד

שירה חברוני מספרת על הדברים שלמדה על אחיה, על הדרכים שבהם יונצח על השבר אחרי אסון מירון שבו נפטר גיסה יהונתן ז''ל ,ועל הצוואה של אורי להמשיך בלחימה עד הניצחון
send whatsapp messsage send FB messsage
''יש כאב עצום שלא אראה את אורי מתחתן, והילדים שלנו לא ישחקו ביחד'':  אחותו של אורי יצחק חדד הי''ד שנפל בלחימה בעזה בראיון מיוחד צילומים: באדיבות המשפחה

שירה חברוני אחותו של אורי יצחק חדד הי"ד שנפל בלחימה בעזה " יש כאב עצום שלא אראה את אורי מתחתן, והילדים שלנו לא ישחקו ביחד, אבל האמונה שהקב"ה החליט שאורי היה צריך ללכת מהעולם, היא מחזקת" 

בראיון מיוחד מספרת שירה על הדברים שלמדה על אחיה, על הדרכים שבהם יונצח על השבר אחרי אסון מירון שבו נפטר גיסה יהונתן ז"ל ,ועל הצוואה של אורי להמשיך בלחימה עד הניצחון. 



מאז השביעי באוקטובר המדינה כולה מצויה בימים קשים מאוד, טרם האובדן הקשה איך התמודדתם עם כל מה שקורה, מה אורי סיפר על הלחימה?
‘’אכן, תקופה קשה מאוד עוברת על עם ישראל. שנה מאתגרת, רצופה בסיפורים כואבים, חללים גיבורים.  המלחמה הזו פגשה את כולנו. אורי לא סיפר הרבה על הלחימה, רק חזר ואמר שהמשימה ברורה לו, שצריכים אותם. 

לפעמים הייתי שואלת אותו 'מה אולי תישאר עוד יום ונצא קצת'?  הוא היה עונה לי 'מה נראה לך, צבא זה קייטנה'?.. אני כן זוכרת שכששאולי גרינליק נהרג, הוא סיפר שהיה באר"ן הזה, ואמר שהיה קשה.. שהם פינו הרבה פצועים.
 


אמרתי גם בלוויה שאני מתפללת לה' שייתן למנהיגים שלנו את המחשבה הנכונה והכוחות הנצרכים כדי להוביל אותנו לניצחון, מבלי לחשוש!  העם שלנו צריך מנהיגים חזקים, שמקבלים החלטות נכונות ומאמינים בארץ ישראל, תורת ישראל ועם ישראל.

 



אבל על דרך ההתמודדות בכלל אני יכולה להגיד, כל פעם שהיו לי מחשבות לא טובות, ופחדתי על אחים שלי (שניהם היו בעזה, ישי במילואים בשריון ואורי בסדיר בנח"ל.) 
אז אמא שלי הייתה מחזקת אותי ואומרת לי: "שירה, מחשבות טובות.. מחשבות טובות. אסור לנו להיכנס למחשבות ולחרדות האלה, זה לא ייגמר". 

המ"מ של אורי אמר לנו נכון, שהניצחון במלחמה הזו יהיה ניצחון הרוח. ובעיניי, זאת ממש העבודה שלנו, דיבורים טובים ומחשבות טובות הם אלה שיסייעו לנו להחזיק מעמד בעורף''.



בתום השבעה, כתבת טקסט שהאמונה חיזקה אתכם, לא היו רגעי שבר ביום ההודעה ובימי האבלות של צורך של ניתוק מכל התקופה הזו?
‘’בוודאי שהיו ועדיין יש.. רגעי שבר, רגעי שבר גדולים. כאב עצום ובלתי נתפס, על מה שלא יהיה עוד, על זה שלא נזכה לראות אותו מתחתן, ושהילדים שלי לא ישחקו עם הילדים שלו, בכלל, שלא תהיה לאורי המשכיות, זה ממש שבר. 

וגם בכלל, געגוע פשוט שתמיד יישאר בחיקנו. הכאב והקושי לא סותרים בעייני את האמונה שהקב"ה החליט שזה היום וזאת השעה שאורי היה צריך ללכת מהעולם, למרות הידיעה בשכל, הכאב הוא כאב והחוסר הוא קשה ומתסכל.



ספרי קצת על אורי כאדם, מה למדת עליו במהלך השבעה ומה סיפרו חבריו לנשק ומכריו שביקרו בבית המשפחה?
‘’ואו, כל כך הרבה סיפורים שלא הכרתי ולא ידעתי. תמיד ידעתי שהוא נשמה טובה ומיוחדת, ובכלל היו לו תמיד הערות שנונות ומצחיקות, אבל גילינו שהוא היה ממש 'הדבק' של החברים, חיבר בין כל כך הרבה סגנונות, וקבוצות. 
החברים סיפרו סיפורים כל כך מצחיקים, אפשר להסתכל על כל החברים שלו ולהבין מי הוא היה, פשוט מגוון עצום של חברים, וכולם מרגישים הכי קשורים והכי חברים של אורי. 
ואני ממש שמחה מעצם העובדה שהוא פשוט 'עשה חיים'! טייל בארץ ישראל, והיה שמח כל כך בחיים שלו. החברים מהצבא סיפרו שהוא אף פעם לא אמר 'לא', תמיד אמר 'אם זה מה שעם ישראל צריך עכשיו, אז זה מה שנעשה'. 
ידעו שאם נותנים לו משימה אז אפשר להיות רגועים, כי המשימה תתבצע באופן הכי טוב שיכול להיות, אורי ממש אהב לשיר ולפייט, אבל תמיד עשה את זה בכזאת צניעות.
לא ידענו שהוא זה שתמיד הוביל בהבדלה, בתפילה היה עולה חזן, ובכל הזדמנות של קריוקי היה הזמר של הערב!  
ואני, לשמע כל אלה- יכולה רק להיות גאה, בשבעה ממש נפלה בי ההבנה שזכיתי שאורי הוא אח שלי. 

זהו לא רגע שבר ראשון במשפחה ,באסון מירון שהיה קשה מאוד נפטר גיסך יהונתן חברוני ז"ל, איך מתמודדים בבית עם שכול כפול?
‘’קודם כל, באמת קשה מאוד. ולא פשוט, אנחנו כמובן עוד מנסים להתאושש ולעכל. ונראה שממש צריך ללמוד את זה. אני יכולה כן לשתף שהשנה ציינו שלוש שנים לאסון מירון, הדמות והאובדן של יהונתן מאוד נוכחת בביתנו, ובחיינו. 
אני ממש מרגישה שהאובדן של יהונתן גרם לי לעשות חשבון נפש עמוק עם עצמי, וגרם לי לרצות לחיות את החיים במלואם.
באמת כדי שאף פעם לא ארגיש החמצה. נראה שלמרות המודעות והשיח על זה, אני עדיין מרגישה החמצה בהרבה דברים, ונראה שזה בלתי נמנע. 
אנחנו כנראה יוצאים למסע נוסף, במקביל. כל אחד עם הכאב שלו, ודרכי ההתמודדות שלו, ואנחנו נצטרך ללמוד את זה. 
מה הצורך של כל אחד, ואיך הוא בוחר להתמודד,  בע"ה בתפילות. בסוף, אנחנו מאמינים ממש שכל משבר מגדל ומצמיח אותנו, מוליד בנו כוחות שלא ידענו שקיימים בנו.

הלחימה עדיין נמשכת וברקע מדברים על הפסקת הלחימה, את חושבת שצוואת הנופלים בקרבות היא להמשיך בקרבות, בצל הלחץ הציבורי לשחרור החטופים?
‘’אנחנו נמצאים במלחמה לא פשוטה על הבית, מלחמת קיום ממש. אין ספק שאנחנו צריכים להמשיך עד הניצחון בעוז ובגבורה,  בלי לחשוש, ובלי להתנצל. 
גם אורי אמר כמה פעמים, שאם לא נמשיך עכשיו את המשימה, כל מה שעשינו עד עכשיו, כל מי שאיבדנו עד עכשיו (ולצערי יש כל כך הרבה.) הכל יהיה לשווא. 
לכן, חשוב מאוד לחזק את הלוחמים שלנו ולהמשיך במשימה ההכרחית והחשובה. ליבנו עם החטופים ומשפחות החטופים, התחושות הן קשות ומעורבבות כל כך. מתפללים יום יום להשבתם וחזרתם הבייתה''.


 
עבר מעט זמן מהפטירה, מה ההנצחה שתעשו עבור אורי כדי שמורשתו תמשיך להיות חלק מהעם ?
קודם כל להוסיף הרבה הרבה אור, זה יכול להיות חיוך, עוגה, התייחסות והתעניינות, וכמובן.. להיות הורים טובים לילדינו, לשמור על הקשר עם האחים שלנו, לנצל כל רגע של חיים. לבנות בתים בישראל, להביא ילדים לעולם. 
האמת שכבר במהלך השבעה היו כל כך הרבה יוזמות, ואני ממש מרגישה שהאור של אורי מופץ לכל מקום. 
זה מרגש ממש, בע"ה אנחנו רוצים מאוד להקליט את אחד השירים שהוא ממש ממש אהב לשיר ולנגן, ויש עוד כמה רעיונות, בע"ה.

בצל האבלות, יש משהו שמחזק למרות הקושי והחוסר?
העובדה שאורי נהרג על קדושת ארץ ישראל, בשביל עם ישראל, ומסר את נפשו וגופו למען העם והמולדת, היא עובדה מחזקת, וכן, יש הרבה חסדים קטנים בתוך החושך הזה. 
החיבוק של עם ישראל במהלך כל השבעה, הוא באמת מנחם ומחזק. גם החברים המדהימים של אורי, נותנים לנו כח ממש. 
חלקם היו איתנו בשבת של השבעה, כשאבא שלי בירך אותנו אחרי הקידוש, הם עמדו בטור אחד אחרי השני והמתינו שאבא שלי יברך את כולם. 
המשפחה והחברים שלנו עוטפים אותנו מאוד וזה לגמרי חסד. מקווים להחזיר לכולם רק בשמחות.



מה המסר שלך לעם ולהנהגה במדינה, מה דרוש כדי לחבר את העם יותר בעת הזו?
העם האמיתי שלנו, זה העם שכואב איתנו. שחיבק אותנו, ולא רק אותנו. יש כל כך הרבה התנדבויות, נתינה וחסד בתקופה הזו.
עלינו לפקוח עיניים ולראות את זה, לגלות עין טובה על עם ישראל, כמה אנשים מוכנים למסור את נפשם עבור ארץ ישראל.
לעשות כל כך הרבה ימי מילואים, כמה משפחות שילמו מחיר יקר ונדרשו למסור את יקיריהם, מספיק לעבור בהר הרצל כדי להבין כמה לוחמים גיבורים ויקרים איבדנו. 
דבר נוסף, כשאנחנו מאוחדים, אנחנו מנצחים, נראה שהידיעה הזאת נשארת בשכל בלבד, ולא כולנו מצליחים לחיות את האחדות הזאת שכולם מדברים עליה.
אם כל אחד יצליח לעשות זאת במרחב שלו, אולי כבר יהיה לנו טוב יותר. פשוט להיות טובים יותר.
אמרתי גם בלוויה שאני מתפללת לה' שייתן למנהיגים שלנו את המחשבה הנכונה והכוחות הנצרכים כדי להוביל אותנו לניצחון, מבלי לחשוש! 
העם שלנו צריך מנהיגים חזקים, שמקבלים החלטות נכונות ומאמינים בארץ ישראל, תורת ישראל ועם ישראל.