מרבית הבדואים בנגב חשופים לירי טילים (תיעוד)

90 ימים אל תוך המלחמה, סקר בדק את המיגון ביישובים הבדואים בנגב - ומצא שהוא חסר עד בלתי קיים
שיתוף בווטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר שיתוף באימייל הדפסת כתבה
מרבית הבדואים בנגב חשופים לירי טילים (תיעוד) מיגון שהוצב באחד היישובים (צילום: הפורום לדו קיום)

ל- 67% מהבדואים בנגב אין נגישות למרחב מוגן.  92% מתושבי הכפרים הבלתי מוכרים אינם להגיע למרחב מוגן - כך עולה  מסקר שערך מרכז המחקר והמידע של פורום דו-קיום בנגב.מסקר עולה עוד כי כ-4% מוצאים מענה בגלילי בטון שהוצבו לאחרונה ליד בתיהם בידי עמותות. 

ד"ר מנאל חריב ד"ר יוליה שבצ'נקו ודורון ברויטמן עורכי המחקר: "נמצא כי התושבים הבדואים בנגב חיים בסיכון לחייהם ובחרדה עמוקה בחודשיים האחרונים, כי לרובם הגדול-שני שלישים- אין מענה מיגוני". במתקפת הטרור נהרגו ונפצעו כתוצאה מנפילת רקטות תושבים ביישובים הבדואים בנגב, אשר בחלקם גם לא ניתן לשמוע את ההתרעות. במתקפת הטרור ב-7.10 נרצחו ונחטפו תושבים בדואים, חלקם עדיין בשבי העזתי.
 



בקרב הבדואים נמצאו פערי מיגון קיצוניים, כאשר שליש מהאוכלוסייה נטול מיגון כלשהו. היעדר הפיתוח של היישובים הבדואים מתורגם לא רק לעוני מחפיר ומצוקה כלכלית קשה, אלא גם לסיכון חיים של עשרות אלפי תושבים, כמחציתם ילדים. התוצאה ידועה: מקרב 19 אזרחים ישראלים הרוגים ברקטות, 7 הם אזרחים בדואים
 



הסקר נערך בקרב 350 משיבים ובמתכונת אינטרנטית בתאריכים 16 עד 25 בנובמבר. כ- 46% מהמשיבים הם תושבי רהט והעיירות המתוכננות. כ- 17% - תושבי המועצות האזוריות נווה מדבר ואלקסום, וכ- 36% תושבי כפרים בלתי מוכרים. לנוכח המתכונת, בסקר ייצוג יתר לבעלי השכלה אקדמית. 
|
בקהילה הבדואית, הנגישות למיגון קשורה לסוג היישוב: ביישובים העירוניים, 43% אינם יכולים להגיע למרחב מוגן. לעומת זאת, בכפרים הבלתי מוכרים 92% אינם מסוגלים לכך. גם צורת ההתמגנות תלויה בסוג היישוב: ביישובים העירוניים, 52% מדווחים שיש להם ממ"ד. בקרב תושבי המועצות האזוריות, רק ל- 9.8% יש ממ"ד, ושיעור זהה מתמגן בחדר המדרגות. לתושבי הכפרים הבלתי מוכרים אין מיגון כלל, למעט 4% שמוצאים מקלט בגלילי ביטון שהציבו עמותות. 

 

מכולה הפכה למקלט (צילום: הפורום לדו קיום)



עורכות הסקר: "בקרב הבדואים נמצאו פערי מיגון קיצוניים, כאשר שליש מהאוכלוסייה נטול מיגון כלשהו. היעדר הפיתוח של היישובים הבדואים מתורגם לא רק לעוני מחפיר ומצוקה כלכלית קשה, אלא גם לסיכון חיים של עשרות אלפי תושבים, כמחציתם ילדים. התוצאה ידועה: מקרב 19 אזרחים ישראלים הרוגים ברקטות, 7 הם אזרחים בדואים".

מהדו''ח עולה כי לאחרונה פרש פיקוד העורף 35 מיגוניות "הסקו" הבנויות פוליאתילן וחול בחלק מהכפרים. עמותות וקרנות הציבו כ- 200 גלילי בטון ליד חלק מהמאהלים בכפרים הבלתי מוכרים. ואולם כל אלה רחוקים עד מאד ממתן מענה לצורך. משרד הביטחון אינו מפרסם נתונים על שיעורי מיגון ביישובי הבדואים, מאחר והנתונים לדבריו "מסווגים". בעבר פורסמו נתונים כאלו במספר הזדמנויות.  

 

יריעות פלסטיק מדופנות שהוצבו באחד היישובים (צילום: הפורום לדו קיום)

ההבדלים בסוג ההתיישבות ואופי המיגון בולטים גם בדיווח על תחושות קשות של היעדר ביטחון: 80% מתושבי הכפרים הבלתי מוכרים דיווחו כי הם "פוחדים במידה רבה מאד" מפגיעה ישירה של טיל במקום מגוריהם. לעומת זאת, רק 62% מתושבי היישובים העירוניים הביעו חשש דומה. 77% מתושבי הכפרים הבלתי מוכרים דיווחו כי הם חוששים "במידה רבה" מפגיעה בחייהם או בחיי משפחתם, לעומת רק 61% ביישובים העירוניים, כך נכתב.

ד"ר מנאל חריב, מעורכות הסקר: "היעדר המיגון דן את התושבים ביישובי הבדואים לחיים בסכנה במצבי חירום ובחרדה מתמדת ברמה גבוהה מאד, שהיא גורם הפוגע בתפקוד היומיומי וברווחה הנפשית, ומוביל במקרי קצה להתפרצות תחלואה נפשית. הדבר מסביר כיצד נולד גל פניות חסר תקדים של בדואים נפגעי חרדה למרכז החוסן הבדואי. התושבים משלמים מחיר יקר על הזנחת התכנון הפיתוח והמיגון של יישוביהם משך עשורים".